שירת הברבור
על קו הסיום, עם תחושה שכבר אין מה להפסיד, נחוש אולמרט לקצור הישג באחת משלוש חזיתות: המדינית, הכלכלית או התדמיתית. "הפנים אפורות", אומר אחד משריו, "אבל הזיק חזר לעיניים. כאילו ירדה לו אבן מהלב כשהודיע שיעזוב"
פחות מארבעה שבועות נותרו עד לפריימריז בקדימה, וראש הממשלה נמצא במרוץ משולש משלו: החזית המדינית, החזית הכלכלית והחזית התדמיתית. אם יצליח באחת מהן, אומרים אנשיו, ייצא שמח בחלקו מכמעט שלוש שנים על הכיסא המשפיע בישראל - "והוא נחוש להצליח".
מפגש חמישי, עקיף בתיווך טורקי. אסד בא למוסקבה, מבקש לרכוש נשק חדש ובתוכו מערכת אס-300 ליירוט מטוסים. לא מכבר ביקר בטהרן, להבהיר שלא ערק מ"ציר הרשע". יש אמנם הבנה עקרונית בין ירושלים לדמשק על מה צריך הסכם ביניהן להכיל, בעיקר בסוגיית המחיר הישראלי. אבל הסורים מתעקשים עדיין על נוכחות אמריקנית במשא-ומתן, על חופש פעולה מול איראן ולבנון, ובפועל נותנים עדיין חסות לחיזבאללה ולחמאס.
היערכות צה"ל למלחמת לבנון השנייה. שנית, זה קורה כשאולמרט וממשלתו מבקשים להצטייר כ"חברתיים". שלישית, זה קורה כשישראל קוראת סימני מיתון עולמיים, המזעזעים כלכלות חזקות בהרבה כמו זו האמריקנית. ראש הממשלה יודע שבנסיבות אלו, עליו למתוח את איבריו, ללהטט בין הצרכים השונים ולהגיע עוד לפני הפריימריז לאישור התקציב, לפחות בממשלה.
המערכה המדינית נחלקת לחזיתות משנה. הערוץ הפלסטיני המתקדם-אך-תקוע הוא בעל פוטנציאל להישג, ולו בדמות מסמך הבנות עקרוני, שיוותר כמורשת ליום שאחרי אולמרט, אבו-מאזן והנשיא בוש. ראש הממשלה לוחץ על הדוושה, וביקורה הצפוי בשבוע הבא של קונדוליזה רייס כאן, מכניס את המרוץ לישורת אחרונה. הסיכויים אינם גבוהים.
בערוץ הסורי, הסיכויים גבוהים עוד פחות. בשלב זה לא ידוע על
דילמת האסיר
מחווה לאבו-מאזן
רוני סופר
ועדת השרים אישרה שחרורם של 200 אסירים פלסטינים. דיכטר ומופז מחו
הערוץ המדיני השלישי מופנה למאמץ הבינלאומי של המערב לדכא את כוונות הגרעין של איראן. אולמרט אמנם "אינו מוריד אף אופציה מהשולחן", אך בפועל ברור לו - והאמריקנים הבהירו זאת חד-משמעית - שאופציה צבאית תתקבל במורת רוח רבה. לצד רכישות של אמצעי מגן והמשך הכנות הצבא, אמורה ישראל לפעול על כל גבעה ותחת כל עץ רענן להכבדת הסנקציות במסע דיפלומטי תקיף. אז זהו, שזה לא קורה. בפועל, אולמרט, לבני, ברק ואפילו מופז עסוקים מדי בקרבות הפוליטיים הפנימיים. חזית זו נותרה כמעט מופקרת, ומכאן גם סיכוייה להביא ניצחון כלשהו לראש הממשלה בטרם יעזוב את מעונו.
הקרב על הקופה
כפועל יוצא, בימים אלה מרכז אולמרט מאמץ לחזית בה הוכיח הישגים בתקופת כהונתו - החזית הכלכלית. לצד המשך היציבות היחסית של ישראל בשווקי העולם, התחזקות מסוימת של השקל וניסיון של ירושלים להתחבר למוקדי הכוח הכלכליים בתבל, ניטש כעת קרב פנימי עז על תקציב 2009. לכאורה, אין הבדל רב בין הקרב הזה למלחמות השנים, שעברו על תקציב המדינה. תמיד היו שרים - ודאי שרים ביטחוניים - וסיעות בעלות אוריינטציה חברתית, שתבעו יותר מכפי שיכלו לקבל. אלא שהפעם מתנהל הקרב על בתנאים שונים.
ראשית, זה קורה זמן קצר לאחר דו"ח וינוגרד, שביקר את אי
מצחצחים חרבות
"תקציב זה מלחמה. ננצח"
רוני סופר
בלשכת רה"מ מכחישים כוונה לפטר את ברק, אבל לא מסתירים את הזעם על העבודה וש"ס - כולל רמיזות לברית תמוהה עם מופז
הסיכויים שלו כאן לא רעים. הפערים בין מה ששר האוצר מגדיר כיעד התקציב (גידול של 1.7 אחוזים - שווה לגידול הטבעי באוכלוסיית ישראל), לבין מה ששרי העבודה, ש"ס והגמלאים דורשים - אינו כה גדול. גידול מסויים בתקציב 2009, לצד העברות תקציביות שתרצנה את השותפות הקואליציוניות, יאפשר לאולמרט לחתום את כהונתו המקוצרת בהישג כלכלי מרשים. בתקופתו, יוכל לומר, הגדילה ישראל את צמיחתה והפכה לבסיס השקעות בינלאומי, תוך הכנת צה"ל לאתגרים הקשים שמולו וסגירת פערים חברתיים בישראל.
אין לו מה להפסיד
בחזית האחרונה, לאולמרט כבר אין מה להפסיד. רואים את זה עליו, מעידים אנשיו וגם שרים העוברים במחיצתו. הוא הרבה יותר משוחרר, הרבה יותר אולמרט שהכירו בעבר. לא נוצר לשון, מתנצח, מחזיר מלחמה שערה - וגם מפגין ממלכתיות.
מעולם לא היה כאן ראש ממשלה עם אחוזי תמיכה נמוכים כל-כך בסקרי דעת הקהל. גם מצבו התדמיתי בעולם אינו מהמשופרים - אין מנהיג בינלאומי, או פקיד נמוך ככל שיהיה, שלא יודע כי אולמרט נאלץ להיפרד מהכיסא על רקע חקירות פליליות. הדולרים של טלנסקי, הבתים הפרטיים, הרשות לעסקים קטנים ו"ראשונטורס" אינם מוספים לקרנו. אך מעבר לאלה, דבק בו כתם המלחמה - מלחמה ביוזמת ישראל, שלא השיגה את יעדיה. לחולשתו ניתן לרשום גם את אלפי הרקטות והפצמ"רים על עוטף עזה. כך קורה, שתקיפת הכור הסורי וחיסול מורנייה - המיוחסים לישראל - אינם משנים את תדמיתו כמנהיג חלש.
בנסיבות אלו, כאמור, אין לו מה להפסיד. את התנהלותו החדשה אפשר היה לראות בישיבת הממשלה האחרונה. "יצא לו האהוד", הגדיר זאת אחד משריו התומכים, "אולי היה צריך לעשות את זה עוד קודם". הוא התכוון למתקפה החזיתית על אהוד ברק ("קם אדם בבוקר ועוקץ אותו יתוש") ועל אבי דיכטר ("משטרה זה לא רק תקציבים וכסף"). הוא מכוון גם להתנהלות הממלכתית בנושא התקציב והפריימריז. "הפנים אמנם אפורות, אבל הזיק חזר לעיניים. כאילו ירדה לו אבן מהלב, אחרי שהודיע שיעזוב".
עד כמה התנהלות חדשה-ישנה זו תביא לשינוי חיובי בתדמיתו של ראש הממשלה היוצא, יש מחלוקת. מה שברור הוא, שאת הקרב התדמיתי הזה, הוא החל מעט מאוחר מדי.
לפנייה לכתב/ת 
קפיצה משולשת
צילום: דודי ועקנין
מומלצים
