לחשוב מהבטן: על אינטואיציה וקבלת החלטות

וזו רק דוגמה. ליאורה משתייכת לאותו זן של אנשים שמונחה על־ידי האינטואיציה. ”לא תמיד ההחלטה מתבררת כנכונה”, היא אומרת, ”אבל העסק שלי משגשג, אני מרגישה נהדר עם העובדה שאני סומכת על עצמי, ובשורה התחתונה, אני פשוט לא יודעת ולא רוצה לדעת לעבוד בצורה אחרת. זה מה שהופך אותי למי שאני”.

ידיעה שקטה

אך מהי בעצם אינטואיציה? התשובה, שבמחשבה ראשונה נדמית מובנת מאליה, היא בעצם לא כה פשוטה. למעשה, מדובר בתחום מעורפל יחסית, שגבולותיו משתנים מאדם לאדם וכך גם אפיוניו. חלקנו רואים בו כלי התנהגותי לגיטימי שמהווה חלק בלתי נפרד מהיומיום, וחלקנו לא יזהו תחושת בטן גם אם היא תדפוק להם בדלת ותציג את עצמה.

עוצמתה של הידיעה השקטה (צילום: אייבלסטוק)

לדברי הפסיכולוג ד”ר גיא דרורי, אינטואיציה היא היכולת להגיע להבנה כלשהי בלי לערב תהליכים חשיבתיים מודעים. יכולת זו משתנה מאדם לאדם, וגם תוצאותיה אינן מובטחות מראש. ”עם זאת”, הוא אומר, ”אין עוררין על עוצמתן של התחושות האינטואיטיביות ועל אחוזי צדקתן הגבוהים. כך, למשל, במסגרת מחקר הוקרנו לקבוצת הנחקרים קטעי וידאו בני שש שניות שבהם נראו אנשים זרים. הנחקרים, שהתבקשו לאפיין את האנשים בקליפ, הגיעו לרמת דיוק מפתיעה.

”אינטואיציה זו ידיעה שקטה”, אומרת אראלה שפי, יועצת ארגונית ומאמנת אישית שפיתחה שיטה לפיתוח האינטליגנציה האינטואיטיבית. ”היא אמנם מלווה

 בתחושה גופנית, אבל הדגש החשוב הוא על המקום השקט שממנו היא נובעת. רגש לעומתה הוא צבעוני, תזזיתי ומגיע ממקום של עודף – התלהבות גדולה או חשש גדול. אינטואיציה מצריכה דווקא התגברות על הגל שמציף אותנו כשהמערכת הרגשית נכנסת לפעולה, מכיוון שדרושים לה רוגע והרפיה כדי שתוכל לדבר אלינו. לכן מצבים שבהם אנו נמצאים על הסף: רגע לפני שנרדמים, במהלך שטיפת כלים או אחריה, אחרי משחק כדורסל אינטנסיבי שהותיר אותנו נטולי כוחות ורפויים, ואפילו תוך כדי בהייה במסך המחשב, כל אלה הם מצבים המאפשרים למוח החושב לנוח, ואז יופיע במלוא הדרו החלק במוח שאנו מעוניינים בו”.

אפקט המראה

שמה הנרדף של האינטואיציה הוא ”תחושת בטן”, ולא בכדי: הרי ההרגשה שמתעוררת בנו כלפי מקומות, אירועים ואנשים מתרכזת לרוב באזור זה. לצד הבטן, אפשר למצוא גם את הביטוי ”ללכת בעקבות הלב”, שמהווה פעמים רבות ביטוי לתחושה אינטואיטיבית, אך בשורה התחתונה, כשמחפשים את מקורה של האינטואיציה האנושית, אך טבעי להצפין לכיוון המוח.

”זה יהיה ריאיון קצר מאוד”, מרגיע אותנו פרופסור עמוס קורצ’ין, ראש הקתדרה לנוירולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ”למעשה, עד היום לא נמצאו אסמכתאות פיזיות לכלל התחושות המוגדרות לאינטואיטיביות. אחת הסיבות לכך היא גבולותיו המעורפלים של התחום, שמשתנים בהתאם למגדיר אותם וכוללים

 בעיני חלק מהקהל גם ידיעות מוקדמות על אירועים שעתידים להתרחש או כאלה המתרחשים מחוץ לטווח חמשת החושים”.

ובכל זאת, מצאו הנוירולוגים הסברים אפשריים לכמה מהתחושות האינטואיטיביות המוכרות ביותר: קחו לדוגמה מפגשים שלנו עם אנשים, שבמסגרתם אנו יודעים לומר לעצמנו אם מאן דהו מחבב אותנו או לא, אם האשה שמולנו עצובה על אף החיוך הרחב שמשוח על פניה ואם האדם שמולנו משקר לנו בלי הינד עפעף. הסיבה לכך, לפי פרופ’ קורצ’ין, היא אזורים במוח המייצרים אפקט ושמו Mirror (מראה). אזורים אלה מסוגלים לזהות רגשות ותחושות אצל האדם שמולנו, גם ללא שדרים מפורשים. יכולת זיהוי זו תשתפר פלאים אם מדובר ברגשות שחווינו על בשרנו, או אם לחלופין אנו קשובים לאותו אדם במיוחד. אזורים אלה קיימים אצל כל אדם וגם אצל חיות רבות, מה שמסביר את התחושה שיש לבעלי כלבים רבים, שכלבם מצליח לקרוא אותם בדרך שהאנשים הסובבים אותם לא מצליחים.

אבל למה בכל זאת מתעוררות בנו תחושות רבות דווקא באזור הבטן? כאן נכנס לתמונה גזע המוח, או האזור שמעליו, ליתר דיוק, הגנגליון בזלי. אזור זה משמש כמעין מחסן של אירועים וזיכרונות שאספנו במהלך חיינו ברמת התת־מודע. ברגע שעלינו לקבל החלטה מורכבת, נשלחים פולסים חשמליים

 לאזור הזה של המוח ובו זמנית לאזור אחר המכונה אמיגדלה, שאחראי לרגשות ולתחושות. הפולסים האלה ממשיכים ומתרחבים עד שסוגרים מעגל באזור הקרביים ואז עולה בנו התחושה המוכרת בשם ”תחושת בטן”. כל התהליך אורך שניות והוא מהיר יותר מתהליך החשיבה.

משום מה כשמדברים על אינטואיציה מיד עולה תמונה של אשה. האם נשים אינטואיטיביות יותר?

שפי: האינטואיציה הנשית המהוללת היא מיתוס ותו לא, וגם גברים, במקרה הזה, יכולים. מה שכן, קיים שינוי בין גברים לנשים בהקשר שבו האינטואיציה באה לידי ביטוי. כלומר, מחקרים הראו שאצל נשים האינטואיציה מכוונת יותר לניואנסים חברתיים, לפרטים מסוימים בתקשורת בינאישית, ובכך מזכירה את ייעודן המסורתי כמלקטות, ואילו האינטואיציה הגברית קווית יותר ומתייחסת פחות למקומות אפורים שבהן נדרשת הבחנה של בין השורות ונוגעת לענייני עשייה, ובכך מתאימה לייעודם כציידים הנדרשים להחלטות ברורות”.

להתעלם או שלא

ובכל זאת, על אף העובדה שהאינטואיציה מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו ומנווטת רבות מפעילותנו, בין אם נשים לב לכך ובין אם לאו, עדיין סובלת האומללה מתדמית לא כל־כך מחמיאה בחוגים לא מעטים. יש הרואים בה אימפולסיביות רגשית (ומה לעשות, לרוב גם נשית) חסרת בסיס או תוקף, יש שרואים בה איום על הסדר החיצוני, מעין התפרצות של האיד, שיש לרסנו תכף

 ומיד, וישנם האינטואיטיביים שחיים בארון: בתוך תוכם הם פועלים בהתאם לתחושות הבטן, אך לפי העולם הם מציגים משנה סדורה של שיקולים רציונליים שהנחו אותם בקבלת ההחלטה.

את כל אלה נשלח, בשלב הראשון, למחקרם של פרופסור דניאל כהנמן, ופרופסור ורנון סמית’, שעליו זכו בפרס נובל לכלכלה בשנת 2002: במחקרם הם מוכיחים שרוב בני האדם, בפרט במצבים מבלבלים ומלחיצים (הם התמקדו בתחום הכלכלה), נוטים לקחת החלטות המבוססות על תחושת בטן אישית ואינן קשורות כלל למודלים סטטיסטיים או להמלצות חיצוניות.

עד כמה כדאי לנו לסמוך על האינטואיציה? הרי לצד אותם סיפורי הצלחה על אותו סטארטאפיסט שעשה את כספו בזכות המצאה שאיש לא האמין בה, אפשר למצוא סיפור מקביל על אותו אדם שמתעקש להיתקל שוב ושוב בקיר, לאחר שהוא לוקח החלטות תמוהות המבוססות על תחושותיו בלבד.

שוב נחלץ לעזרתנו ענף המחקר, ובפיו ממצאים מעודדים: 60 מנהלים בכירים, שבאמתחתם כמה וכמה קבלות מחמיאות על עשייתם, השתתפו במחקר שנערך בשנת 1999 על־ידי בורק ומילר. המחקר בדק את הדרך שבה הם מקבלים החלטות. 90% העידו שהם משלבים את תחושתם האינטואיטיבית במערך הנתונים הרציונלי.

ובכל זאת, מה עם אותו אדם אומלל ששימש כדוגמה רק לפני שורות ספורות: אותו אדם שהחלטותיו האינטואיטיביות מובילות אותו, פעם אחר פעם, לשוקת שבורה? הפסיכולוג ד”ר דרורי מציע הסבר ופותח דלת לפתרון אפשרי: ”אני מוצא דמיון רב בין האינטואיציה ובין התת־מודע”, הוא אומר. ”האינטואיציה של כל אדם נבנית בהתאם לניסיונותיו בחיים ומטרתה להגן עליו ולקדם אותו. מסיבה זו לא תמיד היא משרתת אותו. כך למשל אדם שגדל בסביבה מאיימת יפתח אינטואיציה חשדנית: הוא יירתע מיידית בכל פעם שיזהה אפשרות לפגיעה, גם אם בשטח יהיה המצב תקין ומפרגן. דוגמה נוספת ליכולת אינטואיטיבית שלא משרתת אותנו היא אדם שגדל בסביבה שלא מפרגנת ולא מעניקה ביטחון. אדם כזה יתרגל שלא לסמוך על תחושותיו, או במילים אחרות: האינטואיציה שלו תורה לו שלא לסמוך על תחושותיו. אדם כזה, במסגרת טיפול פסיכולוגי, יוכל לבחון מחדש את הטריגרים המניעים את תהליכי קבלת ההחלטות שלו, ולהתאימם בצורה נכונה ויעילה יותר לאורח חייו”.

מילים אלה מקבלות משנה תוקף כששומעים את סיפורו של רענן, איש הייטק בשנות ה־30 לחייו שחיפש, במשך זמן רב וללא הצלחה, אחר אהבת חייו: ”בכל פעם שהייתי מתחיל לצאת עם בחורה חדשה, ובלי עין הרע היו לי לא מעט

 דייטים עם בחורות מקסימות, הייתי חוזר על אותו ריטואל: התלהבות מטורפת בחודש הראשון ואז תחושת בטן חזקה שזאת בעצם לא הבחורה בשבילי. בפעם הראשונה הקשבתי לתחושת הבטן הזאת, גם בפעם השנייה והשלישית והרביעית, אבל בשלב מסוים הבנתי שעם כל הכבוד לאינטואיציות שאני חסיד גדול שלהן, משהו פה קצת תמוה. עשיתי סטופ והלכתי לטיפול, שם הבנתי את הטריגרים שהפעילו את אותו הרגש. כיום אני יכול לומר שעל אף שעדיין לא מצאתי את האחת, אני כבר יודע לקרוא נכון את התחושות שמתעוררות בי ולהבין שבמקרה הספציפי הזה תחושות הבטן מבוססות על ניסיון עבר כאוב, אבל כזה שאינו רלוונטי למציאות הנוכחית”.

אז עכשיו אתה סומך רק על השכל?

”מה פתאום, להפך. אני מרגיש שאני מבין את עצמי טוב מאי פעם, וזה רק מחזק את האינטואיציות שלי. האמת שרק אתמול, באיזה דחף לא ברור, מילאתי בפעם הראשונה בחיים טופס לוטו. יש לי תחושה טובה לגבי זה...”

• ייעוץ מקצועי: אראלה שפי, יועצת ארגונית ומאמנת אישית