תקציב הביטחון: כאילו לא היתה מלחמה

אחת התוצאות החיוביות והחשובות ביותר של הכישלון במלחמת לבנון השנייה הייתה הקמת ועדת ברודט לעניין תקציב הביטחון. לכאורה, ייצרה הוועדה עוד מסמך-כסת"ח שעתיד להעלות אבק על מדף המערכת השלטונית שלנו. אבל מי שיטרח ויקרא את הדו"ח יגיע למסקנה שלפניו מסמך מהפכני ומכונן - לראשונה בתולדות ישראל יש לממשלה, לאוצר, ולמערכת הביטחון "ארגז כלים" אובייקטיבי, מקצועי ומפורט לעיצוב תקציב הביטחון.

יתרה מכך - הוועדה העזה וקבעה בפרטי פרטים, את הגודל הרצוי של תקציב הביטחון לכל אחת מעשר השנים הבאות. היא קבעה גם שלנוכח האיומים הנשקפים למדינת ישראל, צריך תקציב הביטחון לגדול מדי שנה בכמיליארד שקלים לשנה בממוצע, אבל היא ציינה שגם מערכת הביטחון וצה"ל צריכים להתייעל ולחסוך בהוצאותיהם יותר מחצי מיליארד שקלים בכל שנה.

דו"ח ברודט לא הסתפק בקביעה עקרונית, והצביע היכן ואיך צריכה מערכת הביטחון לחסוך ולהתייעל. הוא גם הציע שיטה שעל פיה יותאם תקציב הביטחון לשינויים באיומים על מדינת ישראל, לתנאי המשק ולמצבה של קופת הממשלה. התוצאה הנדירה באיכותה של עבודת הוועדה היתה תוצאה ישירה של הרכבה האנושי. מדובר בחבורה שהיו בה שבעה אנשי כלכלה ואזרחים מהשורה הראשונה במשק ושני אלופים מנוסים במילואים - המכירים, לפני ולפנים את צה"ל וגם את האיומים על מדינת ישראל.

כמעט כולם ותיקי קרבות-התקציב והתגוששויות הבוץ המבחילות שהתנהלו בין האוצר למערכת הביטחון בשנות ה-90 ובתחילת העשור הנוכחי. שרי הממשלה, האוצר וצה"ל רטנו אמנם כשהוצגו להם מסקנות הוועדה במאי 2007. לכולם היו השגות. אבל אולמרט, יאמר לשבחו, כשבא להעביר את תקציב 2008, כפה הר כגיגית על שריו ובכירי המשרדים. בתקציב הביטחון ל-2008 נקבע בדיוק על הסכום שהציעה ועדת ברודט - 49.35 מיליארד שקלים. סכום זה כולל גם את מרכיב הסיוע הביטחוני מארה"ב שעמד אז על 2.4 מיליארד דולר.

כשאושר תקציב 2008 יצאו, לכאורה, מדינת ישראל ומערכת הביטחון לדרך תקציבית חדשה שמגלמת בתוכה גם מהפכה ממשלית-מנהלית. במהלך השנה אמנם דחה האוצר העברה של 1.3 מיליארד שקל למערכת הביטחון, אבל הבטיח להחזיר את הסכום בתקציב 2009. למעשה, כבר החזיר האוצר למערכת הביטחון חלק מסכום זה, 400 מיליון שקלים. כך שכעת הוא חייב לצה"ל רק 900 מיליון שקלים שאמורים להיתוסף לתקציב 2009. צה"ל פעל גם הוא על-פי עקרונות דו"ח ברודט.

המטכ"ל, שהאמין כי סופסוף הוא יודע את גודל הסכום בשקלים שיקבל כל שנה בעשר השנים הבאות, הכין ב-2008 תוכנית עבודה והתעצמות עשר-שנתית שכינה אותה "תפן". בנוסף לכך יישם הצבא תוכנית חיסכון והתייעלות שהצליחה כבר ב-2008 להוריד את הוצאות הביטחון ב-550 מליון שקלים - בדיוק כפי שדרש דו"ח ברודט. לראשונה, אין חילוקי דעות בין האוצר למערכת הביטחון ביחס לנתוני ביצוע תקציב 2008. 

האוצר מסכים שמערכת הביטחון לא קיבלה פיצוי על התייקרויות הדלק והמזון וירידת שער הדולרב-2008. ממש ימות המשיח. אבל אז החלו דיוני התקציב לשנת 2009 והתברר שפוליטיקאים, ובעיקר פוליטיקאים בישראל, אינם מסוגלים לחשוב ולתקצב מעבר לאפם ולאופק הפוליטי האישי שלהם.

תקציב הביטחון על הכוונת

כשריח בחירות באפה של "קדימה", החזיר שר האוצר, רוני בר-און, בתמיכת ראש הממשלה, את הוויכוח על תקציב הביטחון לפסים הישנים: צריך לקצץ בביטחון כדי לתת יותר לרווחה, לחינוך וכו'. כאילו הביטחון, בימי שלום ושלווה אלה, הוא מצרך מותרות רווי שומנים ולעומת זאת רווחה וחינוך הם צרכים קיומיים. וכאילו המשק ייכנס לסחרור אינפלציוני רחמנא ליצלן ויאבד את יכולתו לגייס השקעות בחו"ל אם התוספת הכוללת לתקציב המדינה ב-2009 תהיה שקל אחד מעבר ל-1.7 אחוזים. זאת בשעה שהכלכלנים בוועידת קיסריה ממליצים, לנוכח המיתון בפעילות הכלכלית והרזרבות בתקציב, להוסיף 2.5 אחוזים לתקציב המדינה.

כתוצאה מכך הגיש שר האוצר לממשלה שתי חלופות לתקציב המדינה: האחת "חברתית" - המקצצת 2.2 מיליארד בתקציב הביטחון. האחרת - ביטחונית - המקצצת "רק" 900 מיליון שקלים בתקציב הביטחון. (למעשה מדובר ב'טריק'. שכן סכום הקיצוץ המוצע בחלופה זו זהה לסכום שהאוצר דחה את העברתו ב-2008 והתחייב להחזיר למערכת הביטחון ב-2009. במילים פשוטות: תקציב הביטחון ב-2009 יהיה זהה בגודלו לתקציב 2008 ואף נמוך ממנו בגלל ההתייקרויות והשחיקה בשער הדולר).

בצה"ל אומרים שאפילו אם תמומש "החלופה הביטחונית" שמציע האוצר, אי אפשר יהיה להתחיל בביצוע תוכנית העבודה הרב-שנתית שהוכנה. למרות שהאיום האיראני רק גבר וכמוהו גם האיומים מצפון - התעצמות סוריה וחיזבאללה, ומדרום - החמאס, ייאלץ צה"ל לקצץ במרכיבי ביטחון חשובים כמו האימונים וההתעצמות.

לישיבת הממשלה תביא מערכת הביטחון נתון נוסף שאמור לסייע לה להדוף את תביעות האוצר: לפני כמה חודשים הוציא צה"ל מכרז לחברה חיצונית שתבדוק ותחליט היכן אפשר לקצץ ולהתייעל בהוצאות הביטחון אף מעבר להמלצות ועדת ברודט. במכרז נבחרה חברה בין לאומית, "מקנזי" שמה, שכבר עשתה עבודה דומה עבור מערכת הביטחון של בריטניה. היא אמורה להתחיל בקרוב בעבודתה.

באוצר אומרים, כל זה טוב ויפה, אבל בשעה ש"צונאמי כלכלי" שמקורו בהאטה העולמית, עומד לשטוף את המשק, איננו יכולים להתיר את הרצועה התקציבית ולהישאר בלי רזרבות ליום סגריר. בנוסף, טוענים באוצר, עומד לרשות מערכת הביטחון הסיוע המיוחד בסך 30 מיליארד דולר לעשר שנים שנתן הנשיא בוש למדינת ישראל ביום הולדתה ה-60.

בלהט הוויכוח קרה דבר נוסף שמעטים שמים אליו לב: מסקנות ועדת ברודט הפכו להמלצה לא מחייבת. חזרה גם הרטוריקה הישנה לפיה מבקש האוצר "לשחוט את פרת הביטחון הקדושה" בעוד צה"ל זועק, כרגיל, על גזילת "כבשת הרש" - כאשר השנה, "הכבשה" היא קביעות ועדת ברודט.

לכן קשה להניח שההכרעה על גובה תקציב הביטחון ותקציב המדינה הכולל יתקבלו בממשלה כתוצאה מדיון מקצועי מעמיק וענייני. כזה המשקלל את מכלול צרכי המדינה אלה מול אלה לפי סדר עדיפויות, מעריך את היכולות האמיתיות של קופת המדינה לשאת בנטל, וקובע הרכב הוצאה ממשלתית אופטימלי. נראה שבסופו דבר, כמו בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה, ייגזר תקציב הביטחון מיחסי הכוחות הפוליטיים בתוך הממשלה, כאילו לא קרה דבר.