סובב איסטנבול: שלוש פינות חמד מחוץ לעיר

איסטנבול היא עיר עצומה המאכלסת כ-18 מליון תושבים ובה דרים בכפיפה אחת ישן בצד חדש, פאר והדר ליד פשטות עממית. העיר מציעה חוויה שונה בכל עונה - בקיץ מטיילים בנחת בלוויית תיירים רבים נוספים, ובחורף האוויר הצלול מאפשר ביקור נינוח יותר.

האוכל המקומי משובח, השווקים והקניונים מהנים, אך גולת הכותרת של העיר היא מיצרי הבוספורס, וכל מה שהם מביאים עימם. העיר בנויה למעשה לאורך שני צידי המיצר המפלסים את דרכם מים השיש אל הים השחור, ומפרידים בין אירופה לאסיה - כך נהנית איסטנבול משני העולמות גם יחד.

אהבתי לעיר גדלה בכל ביקור, ובכל פעם אני מגלה בה דברים חדשים ומרתקים. מאחר ומסלולי הטיול בתוך איסטנבול מוכרים כבר לרבים, הפעם נתרכז בשלושה מקומות הסמוכים אליה, שאפשר להגיע אליהם לטיול יום מהעיר. כל אחד שונה ממשנהו, אך שלושתם מעניינים מאוד וכל אחד מציע חוויה טורקית קצת אחרת.

בכל ביקור מגלים איסטנבול חדשה (צילומים: שי מהלאל)  

הצעה 1: שופינג ומסעדות בקדיקוי

כדי להגיע ליעדנו הראשון, קדיקוי, הנמצא מעברו האסייתי של הבוספורס, יש לצאת מרציף המעבורות באזור בשיקטש, המוכר לחובבי הכדורגל. ברציף עוגנות כמה מעבורות החוצות את המיצרים, חלקן נמנות על מערך התחבורה הציבורית, אחרות מעבירות משאות ויש גם כאלו המשמשות לשיט תענוגות.

השיט לקדיקוי אורך כ-40 דקות ועובר לאורך הצד האירופי של העיר העתיקה אל מול "קרן הזהב" עד לצד האסייתי. מן המעבורת נשקפים נופיה המרהיבים של העיר - המסגד הכחול, האיה סופיה, ארמון טופקאפי וכמובן מגדל גלאטה וגשרי הענק שמעל הבוספורוס. מחירו של השיט כארבעה שקלים וכוס התה על הספינה תעלה רק שלושה נוספים.

קדיקוי נוסד על חורבות כלקדון (Chalcedon), כפר מהתקופה הביזנטית, ויש האומרים שהכפר הוקדם עוד בתקופה קדומה יותר. כבר כאשר מתקרבים לרציף מבחינים בבניינים יפים ומיוחדים, שהבולט מביניהם הוא הבניין הגדול, חידר פאשה, שבו נמצאת תחנת הרכבת המקומית. התחנה נפתחה ב-1908 וממנה יצאו רכבות לעיראק, לסוריה ולכל המזרח התיכון.

בניין חידר פאשה בקדיקוי

בשל קרבתו לעיר, הכפר נראה יותר כמו פרבר, אך יש בו פינו חמד דוגמת החנות "עלי מוהידין" המתמחה מזה 230 שנה בשפע דברי מתיקה טורקיים. בהמשך נמצא השוק, שבו תוצרת השדה, מיני דגה רבים בצד גבינות ולחמים מעולים. לאחר מכן, ממשיכים לרחוב הסמוך שבו חנויות לממכר ספרים ועזרים לציירים ואמנים. אלו המעוניינים בקניות מהסוג המערבי יפנו לרחוב בגדאד. 

כשהרעב מתעורר תוכלו להיכנס לאחת ממסעדות הפועלים הקטנות המציעות אוכל מבושל בסגנון ביתי טעים להפליא. הגיוון עצום והטעמים לא מפסיקים להרטיט כל לשון. מרק היוגורט מדהים, הממולאים והחצילים פשוט עושים חשק להשתקע במקום, מיני הבשרים הופכים כל מנה לחוויה קולינארית.

לאחר הסעודה מגיע עת הקינוח - פנו לאחת החנויות הרבות לממכר המתוקים, ושם תמצאו מבחר שלא רואים באף מדינה אחרת: סוגים רבים של מאפים, הכוללים בקלאוות או קדאיף, מיני חלבה (שמוגשת חמה), רחת לקום בכל צורה וטעם אפשריים. אפשר גם לנסות סוטלטש - פודינג אורז (ממש לא דומה לזה האנגלי), או אשורה - ריכוז מגרה של כל החושים, העשוי מחיטה, פירות יבשים וסוגי פיצוחים, קשה לתיאור אבל מאוד קל לאכילה. 

לאחר יום של טיול מהנה, נסו לעשות את דרככם חזרה במעבורת בשעת השקיעה, שבה נראים נופי העיר במיטבם.

שפע של אפשרויות בקדיקוי - רק צריך לבחור מה לאכול

הצעה 2: טבע ודגים באגם ספנגה

הצעה שנייה ליום טיול מחוץ לאיסטנבול, הפעם כזה המצריך רכב, היא ביקור באזור אגם ספנגה (Sapanca). זהו אגם יפה במיוחד, השוכן באזור של יערות צפופים, נחלים וחוות לגידול דגי פורל. בסמוך נמצאות גם מסעדות המגישות אוכל טורקי מהנה ודגים ישר מהנחל. האזור פופולארי בעיקר בקרב המבקרים המקומיים ובשל כך עדיין נשמר בו הציביון המקומי.

האגם נמצא באזור מרמרה, במרחק של כ-120 ק"מ מאיסטנבול, ליד העיר אדאפאזארי. יוצאים מאיסטנבול לכיוון הגשר הגדול הצפוני וחוצים אותו לצד האסייתי. עוקבים אחרי השילוט לכיוון איזמיט, יורדים במחלף וממשיכים בעקבות השילוט אל האגם.

זהו אגם מים מתוקים ששטחו כ-47 קמ"ר, עומקו מגיע עד 55 מטר והוא מקבל את מימיו מ-13 נחלים עיקריים. האזור נהדר לטיולים בכל עונה: בקיץ חם וניתן לשכשך במימי האגם ולשוט בסירות,

כשקריר יותר אפשר ליהנות מדיג, תחביב טורקי לאומי. לחופי האגם מסעדות, מלון ספא מפואר וטיילת נוחה. לאחר בילוי באגם מומלץ לא להתעצל ולטייל באזור - האגם מוקף הרים מיוערים וצמחיה מגוונת, והוא פנינה לחובבי הטיולים ברגל. 

המקומיים מנצלים את זרימת הנחלים לגידול פורלים (או בשמם העברי דגי שמך), שכידוע אוהבים לשחות הפוך, נגד הזרם. ליד כל חווה שכזאת, בין עצי היער וליד הנחל, תמצאו בקתת עץ המשמשת כמסעדה שבה מוגשים מבחר תבשילים טורקיים ערבי חך וכמובן מטעמים שבושלו מדגי החווה. אפשר לטייל ביער, לעלות במעלה הנחל או לרדת לאורכו, ליהנות מקרירות ומצל בקיץ ומאח בוערת בחורף, כשבחוץ יורד שלג וההרים מושלגים. חובבי הסקי ימצאו במקום גם אתר גלישה קטן. 

פנינה לחובבי הטיולים הרגליים. אזור ספנגה

הצעה 3: מצפינים לכיוון הים השחור

טיול היום השלישי ייקח אותנו צפונה, לכיוון הים השחור. נצא מהעיר בכביש הנוסע לאורך הבוספורוס לכיוון צפון. השינוי ניכר כמעט מיד - העיר נהיית פחות צפופה, הים במיצר אינו שקט עוד, הרוח נושבת בחוזקה, וגם הבתים, הצבעים ואורחות החיים משתנים.

לאורך הכביש, עדיין באזור איסטנבול, נבחין בשכונות שהיו פעם כפרים ובהמשך צורפו לעיר שגדלה. נעבור באזור ארנבוטקוי (בתרגום חופשי "הכפר של האלבנים") שכדאי מאוד לעצור בו, לשוטט בסמטאות ולראות את הארכיטקטורה ואת נופי המיצר ממרומי השכונה. אם יש זמן, אפשר לעצור לארוחה במסעדת "עלי באבא קופטז'י", שבה תמצאו אך ורק כופתא טורקי (סוג של קבב מקומי) - מעדן אמיתי.

המיצרים לכיוון הים השחור

נמשיך לאורך הכביש ונחלוף על פני דייגים, סירותיהם ומסעדות המגישות את תנובת הים. אפשר להמשיך עד אחד הכפרים היותר מרוחקים שלחוף הים השחור, כמו ייליקוי (Yalikoy), כפר דייגים טיפוסי לאזור הים השחור. אך אפשר גם לא להרחיק כל כך ולהישאר באזור המפגש שבין הבוספורוס והים השחור.

קיליוס (Kilyos) הוא אזור חוף מרהיב (מקור השם מיוונית - "קיליה" פירושו חול), המרוחק כ-35 ק"מ מהעיר ונחשב לפרבר שלה. בימי הקיץ החוף מלא במתרחצים, אך גם בעונות אחרות יפה לטייל באזור. על האזור חולשת מצודת קיליוס אשר נתפסה על ידי הביזנטיים כדי לשלוט על המיצרים ושופצה על ידי מחמוד השני. 

משם נמשיך לכפר סרייר (Sariyer), הקרוב יותר לעיר. במקום מגדלור שנבנה על ידי העות'מאנים שנקרא "הסלעים הבוכים", והיה בעבר קדוש לעולי רגל יוונים. גובהו כ-30 מטר והוא נמצא כ-58 מטר מעל המים. המעוניינים בתרבות ימצאו באזור את מוזיאון "סדברק חנים" המעניין, שהוקם באופן פרטי על ידי משפחת קוש, אחת המשפחות העשירות של האזור (פתוח כל יום, חוץ מיום ד', בין השעות 10-17).

כדאי מאוד גם לעלות במעלה ההר ולעצור לתצפית על המיצרים. באזור מסעדות דגים רבות, שאחת מהן היא מסעדת "גוזל יר" (מקום יפה), שממנה נשקפים מראות מרהיבים של האוניות הנכנסות והיוצאו מהים השחור אל הבוספורס.