"תמיד אשאר שחקן זר"

ליגאל נאור יש את כל הסיבות להיות על גג העולם. הצעות העבודה לא מפסיקות לזרום בעקבות ההתלהבות מתפקידו בסדרה "הבית של סדאם", שעלתה החודש ב-BBC בבריטניה ותשודר בתחילת השנה הבאה גם ב-HBO האמריקנית. "מבריק" ו"מהפנט", הם רק מעט מהתארים שקשרה העיתונות הבריטית לשחקן הישראלי המגלם את דמות הרודן העיראקי. ב"דיילי טלגרף" כתבו: "הוא מאפיל על שאר הדמויות". ב"טיימס" הלונדוני דיברו על הכריזמה המערערת של נאור, שגורמת לצופה לחבב את דמותו המפלצתית של סדאם.

נאור. "בעיני זה תפקיד של גיבור טראגי" (צילומים באדיבות ה-BBC)

אתה מסכים עם ההשוואה בין התפקידים והביצוע?

"זו מחמאה אדירה, הוא נפלא ואני חושב שהתפקידים דומים. פורסט וויטקר היה לי בראש כשעבדתי על התפקיד, בגלל השקט שיש בו. היו שתי דמויות שלקחתי איתי לעבודה - וויטקר בסרט 'המלך האחרון של סקוטלנד' וברונו גאנץ בסרט 'הנפילה'. שניהם ענקיים אבל מעבר לכך רציתי להבין איך עושים את זה - איך מעבירים חיים שלמים בפרק זמן קצר. רציתי להיזהר מסטיגמות. נורא ליפול לדימוי העריץ. בעיניי זהו גיבור טראגי וכך גם פענחתי לעצמי אותו כשחקן. אני חושב שההצלחה של וויטקר וגאנץ היא בדיוק מהמקום הזה, אבל בכל מקרה זו מחמאה ענקית, רק שאני קרעתי את התחת במשך 4 שעות וככל הנראה שלא אהיה מועמד לשום דבר בעוד שוויטקר נתן הופעה של 30 דקות ולקח אוסקר".

נאור עם שחקני הסדרה. "רציתי להזהר מסטיגמות" 

"נאור מגלם רודן כריזמטי, מה שמקשה על הצפייה כשאתה מבין שהסימפטיה שלך נוטה לכיוון הרעים", זה מה שכתבו במגזין "Stage". מה דעתך?

"הרוב המוחלט של מי שראה את הסדרה ומכיר אותי, אמר לי שבמהלכה הוא מצא את עצמו בוכה לא פעם. זה שימח אותי. כמה רע ומנוול שהיה סדאם, מדובר באדם שעבר ילדות נוראית. המשימה שלי היתה להוציא את זה החוצה. זה משמח שאנשים הצליחו להתחבר לזה. המחלקה המשפטית עבדה שעות נוספות בלמחוק ולהזיז לנו סצינות. אחת מהן, המרכזית, היתה ההליכה לגרדום. הם לא רצו שנַרְאה את זה אבל הבמאי ואני נלחמנו. בסופו של דבר זה עבר כי הכוח האמנותי של הסצנה הזו חזק יותר מכל הפוליטיקות כנראה".

המפתח למעשים שלו הוא ניתוח קר של המציאות

"משחק זה לא שחור לבן וגם המחשבות האלה לא בשחור ולבן. בסופו של יום, לא היו לי ויכוחים עם עצמי ברמה המוסרית. צריך להבין שלעשות סרטים בסדר גודל כזה, כשאתה חודשים על הסט, זה לחיות בבועה שבה דברים לפעמים נראים אחרת מאיך שהם לפני ואחרי".

פורסט וויטקר בסרט "המלך האחרון של סקוטלנד". מקור השראה

נראה שזה היה תהליך למידה לא מבוטל מבחינה מקצועית.

"לגמרי. זה הקסם. שנים רבות בתיאטרון האמנתי שהטכניקה היא מפתח הזהב. פתאום גיליתי עולם אחר לגמרי שגם קוראים לו משחק ואין בו טכניקה אלא הימור מטורף. נכבשתי, ובשנתיים האחרונות אני כמעט ולא עושה תיאטרון. בינתיים אני מצלם עוד סדרה ל-BBC ויש לי השלמות לסרט של פול גרינגראס. בינואר אני מצטלם לעוד סרט על ישו".

אם "מינכן" פתח את הדלת ו"חקירה מעבר לקווים", השאיר אותך בתודעה, "הבית של סדאם" שם אותך על הסוס?

"אני נזהר מלחשוב ככה. אני אומר לעצמי שזה יופי, אבל בוא נחזור למציאות. כמו שזה התחיל, זה יכול להיגמר. אני מבין היטב שכל הקריירה הזו תישאר תמיד תחת הרובריקה של זרים. אני לא אעשה תפקידים של אמריקנים או בריטיים כי יש מספיק שחקנים מצוינים עם המבטא והלוק הנכונים. אני מקוטלג 'מזרח תיכוני', ככה זה".

נאור על ברונו גנץ: "הוא אוכל לארוחת בוקר 90% מהשחקנים ההוליוודים, אבל תמיד יהיה זר" 

המפגשים עם שחקנים מהעולם הערבי על הסט, ועם העיתונות הערבית העולמית הצריכו לא מעט הליכה זהירה על קצות האצבעות וכישורים דיפלומטיים. "היה לי פרטנר שרצו לזרוק אותו מאיגוד השחקנים המצרי כי הוא שיחק בהפקה עם ישראלי. גם שחקן טוניסאי שהשתתף בהפקה ונחשב לכוכב גדול חטף ביקורת על זה".

"אני עיראקי בן 50"

הדבר הבא, אומר נאור, זה לעבוד בארצות הברית. "אבל לא לחיות שם. אני חי בארץ ולא זז מפה. הייתי בלוס אנג'לס שלושה שבועות עם 'חקירה מעבר לקווים'. זה מקום נפלא, אבל לא שלי. אני לא מסוגל להעלות על דעתי שאעביר את חיי בשבירת שיניים באנגלית למרות שהיא מצוינת, אבל המוח נשרף. אמרו לי שבשביל להיכנס לתעשייה, אני חייב להיות שם. בשביל לעשות מה? פגישות, חגיגות, ארוחות ערב? שיתקשרו אליי כשיש עבודה".

מצדי עם מה שעשיתי עד עכשיו, זה יכול להיגמר פה. אין לי טענות ואני לא אתאכזב בכלל. לעומת זאת, אני מאד אשמח אם יקרו דברים טובים. אני לא בן 25 שרוצה לקרוע את העולם. אני עיראקי בן 50. עיראקים בני 50 הם פוסט-פנסיונרים".