הלוביסט החדש של הבנקים

בקרוב יסתיימו הדיונים בוועדת החוקה של הכנסת בנוגע לרפורמה בהוצאה לפועל. הבנקים משקיעים מאמצי לובי אדירים במטרה לסכל כל סיכוי לרפורמה, שתגן על זכויותיהם של חייבים. חבל על המאמץ – משרד האוצר עושה עבורם את העבודה, ובחינם. מכתב שנשלח מהאוצר ליו"ר ועדת החוקה, ח"כ מנחם בן ששון, חשף, כי באוצר פועלים במרץ מאחורי הקלעים לתמיכה בעמדת הבנקים.

"הגנת הדיור החלופי", למשל, היא הוראה בחוק ההוצאה לפועל, שמטרתה להבטיח, כי אלפי המשפחות, אשר נקלעות מדי שנה לפיגורים בתשלומי המשכנתא, לא ייזרקו לרחוב. זו הוראה ערכית, לפיה גם מי שנקלע למצוקה כספית, בנסיבות שיכולות לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו, זכאי לקורת גג נאותה. ההוראה אוסרת על הבנק לפנות משפחה מביתה אם לבני המשפחה אין מקום מגורים חלופי. אם הבנק נחוש לפנות אותם, עליו לדאוג לספק להם דיור חלופי סביר. אין זה נטל בלתי סביר על הבנקים, שכן ממילא הם מתמחרים גם עלויות מסוג זה.

אלא שהבנקים ניצלו פירצה בחוק. בכל חוזי ההלוואה הם הוסיפו סעיף סטנדרטי, שבו נקבע, כי הלווה "מוותר" על הגנת הדיור החלופי ולא ידרוש אותה מהבנק. ביקורת רבה נמתחה על השיטה הזו, ולכן החליטה ועדת החוקה לתקן את החוק ולאסור על הבנקים להוסיף את סעיף הוויתור בחוזה המשכנתא.

האוצר, שמוביל את הליכי ההפרטה במשק, והוביל גם את הפרטת שוק המשכנתאות, היה צריך להיות מרוצה לכאורה מכך שלצד הרווחים הגבוהים, תוטל על הבנקים גם האחריות לשמירה על זכותם של החייבים לקורת גג, במיוחד משום שאחריות כזאת עשויה לחייב את הבנקים לאמץ מדיניות אחראית יותר במתן הלוואות וביחס ללווים שנקלעו לקשיים. אבל בדיונים בכנסת בחר האוצר לצדד דווקא בעמדת הבנקים. האוצר טען, כי יש לחייב את הבנק לדאוג לדיור חלופי לתקופה מאוד קצרה, וכי דווקא משרד השיכון הוא זה שצריך לתת פתרונות עבור המפונים.

האוצר נימק זאת בחשש לעליית הריבית, שתפגע במי שמתקשה לרכוש דירה. עמדת האוצר עוררה גיחוך בקרב כל מי שמכיר את יחסו של האוצר למחוסרי הדיור. פתאום האוצר מתיימר לדאוג למחוסרי הדיור? הרי האוצר הוא זה שאחראי לקיצוץ דרמטי בתקציבי הסיוע לרכישת דירה למשפחות בעלות הכנסה נמוכה. האוצר אחראי לכך שחוק הדיור הציבורי הוקפא ולכך שמאגר הדירות הציבוריות חוסל למעשה. האוצר קיצץ בסכומים המגוחכים ממילא, שניתנים כסיוע לתשלום שכר דירה לנזקקים. לא סתם שאל ח"כ דוד רותם את נציג האוצר, אם אפשר לקבל התחייבות מהאוצר לכך, שמי שיפונה מדירתו ישולב בתוך שנה בדיור ציבורי. לא סתם הוא לא קיבל תשובה לשאלתו.

בתום הדיון דחתה ועדת החוקה את עמדת האוצר והבנקים, והחליטה כי הדיור החלופי יינתן על-ידי הבנק לתקופה של שלוש שנים. מה עשה האוצר? נטש את הדיון הציבורי השקוף לטובת פעילות מאחורי הקלעים, כמו אחרון הלוביסטים, ואף הקשיח את עמדתו. עתה הוא לוחץ לצמצם את תקופת הדיור החלופי לחצי שנה בלבד, ו"בתמורה" הוא מציע סיוע ממשלתי ללווים "לפנים משורת הדין".

מוטב שחברי ועדת החוקה יתנערו הן מדרך הפעולה הזו, והן מההצעה עצמה. הבטחות האוצר ריקות מתוכן. לו באמת רצה האוצר לסייע ללווים שפונו מבתיהם, היה מציע להם תוכנית סיוע אמיתית, מגובה בחקיקה ובתקציבים נוספים, ולא מפזר הבטחות עמומות על סיוע ממשלתי, שלא ברור מאיזה תקציב ימומן ועל חשבון מי. הרי אם באמת רצה האוצר לסייע ללווים שפונו – מה מנע ממנו לעשות זאת עד עכשיו?

הכותב הוא עורך דין באגודה לזכויות האזרח בישראל