בגרות 2009: התלמידים יחשבו יותר וישננו פחות

כל מי שניגש לבחינות הבגרות בהיסטוריה, ספרות או תנ"ך מכיר את התחושה: שבועות ספורים לפני הבחינה הקובעת נאלץ התלמיד לשנן כמות גדולה של שמות, תאריכים וציטוטים. למרבה הצער, אצל חלק גדול מהתלמידים מרבית המידע נשכח בדיוק ברגע בו הם מניחים את העט ויוצאים מכיתת הבחינה אל החופש הגדול.

לקראת שנת הלימודים שתיפתח ביום שני הקרוב, מבקשים במשרד החינוך לשנות את המצב ולעבור במסגרת רפורמה חדשה, מבחינות בגרות המתבססות על שינון, לכאלה העוסקות יותר בחשיבה.

כך למשל, יראה השינוי בבחינת הבגרות בכימיה. במתכונת הבחינה הישנה התבקשו התלמידים לענות על השאלה הבאה: "לפניך ניסויים של שני תהליכים, ציין לגבי כל אחד אם הוא אקסותרמי או אנדותרמי, נמק במושגים של מבנה וקישור". לדעת משרד החינוך, השאלה הזו דורשת יישום ידע ברמה נמוכה.

מפעילים את הראש במקום לשנן (צילום ארכיון: אמיר כהן)

במתכונת החדשה התלמיד נדרש  לקרוא קטע מעובד מתוך מאמר מדעי תחת הכותרת: "מה משותף לתה ולקקאו?". הקטע דן בחומרים נוגדי חמצון, שנמצאו בתה ירוק, תה שחור ובקקאו. בסיומו של הקטע נדרשים התלמידים לענות בין השאר על הסעיף הבא: "נסח שאלה שאין עליה תשובה בקטע, והתשובה עליה יכולה לתרום להבנת הפעילות של חומרים נוגדי חמצון". ההבדל הוא ברור: במקום לשנן נאלץ הנבחן להפעיל את הראש ולחשוב על שאלה משלו.

להיכנס לנעליים של רוטשילד

גם בהיסטוריה הסגנון יהיה שונה ממה שהכירו התלמידים עד כה. כך למשל, יוצגו בבחינה טקסטים של הוגים כמו אחד העם או הסופר פרץ סמולנסקין ובסיומם ישאלו התלמידים שאלות בנוגע לברון רוטשילד. אחת מהשאלות לדוגמה היא: "אם הברון רוטשילד היה מתבקש לענות לאחד האישים שכתבו את המקורות למי לדעתך היה בוחר לענות ומדוע?".

את ההבדלים ניתן יהיה לחוש לא רק בבחינות הבגרות. כך למשל, במקצוע האזרחות למשל יוטלו על התלמידים מטלות לביצוע. הם יתבקשו לחקור בעיה מתחום האזרחות הקשורה לחייהם ולכתוב עליה עבודה. שוויה של העבודה יגיע עד 20 אחוזים מהציון הסופי באזרחות. פרויקט דומה צפוי לצאת לדרך גם בתנ"ך. התלמידים יתבקשו להגיש תיק עבודות שישווה לדוגמה, בין ערכי הנבואה לערכים של מדינת ישראל.

פרופ' ענת זוהר, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך ומיוזמי התוכנית החדשה, תוקפת את שיטת הלימוד בה תמכה שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת. "לשנן פרק בתנ"ך או יצירה ספרותית זה בסדר, אבל לשנן 100 מושגים כדי לקבל ידע על אזרחות או יהדות זו טעות", היא מסבירה.

זוהר סיפרה על התוכנית אותה היא מקדמת ואמרה, כי "אנחנו רוצים ליצור למידה שהיא פחות שינון ויותר הבנה ולהקנות כלים לניתוח, להסקת מסקנות. בימים אלה אנחנו מתאימים תוכניות לימודים וחומרי למידה למטרות האופק הפדגוגי". היא הוסיפה, כי "מצד שני ישנה עבודה אינטנסיבית בפיתוח מקצועי של עובדי חינוך והוראה. בחינות הבגרות צריכות להתאים לכל המהלך הזה". לדברי זוהר, בבחינות הבגרות הנוכחיות ישנן מעט מדי מטלות הדורשות הבנה מעמיקה וחשיבה ברמה גבוהה.

"היוזמה יומרנית"

התוכנית החדשה לא משכנעת את כולם. ח"כ רונית תירוש, שיזמה ביחד עם שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת, את תוכנית 100 המושגים ביהדות ובאזרחות מאמינה שביטולה הוא טעות. "ביטול 100 המושגים זה יומרני, זה שחצני וזה לא מתאים", אמרה תירוש.

"אני מאוד בעד עידוד חשיבה ויצירת מסגרת הוראה שמגרה את הקוגניציה, אבל אין שום קשר בין זה לבין ביטול 100 המושגים. זה כמו לבטל את לימודי ההיסטוריה. אני לא מוצאת פסול בללמוד בעל פה כמו שלמדנו פעם, ביחד עם חשיבה. שינון 100 המושגים מגיע כדי לבער בורות מינימלית ולהציף ידע של מושגים ושמות של אישים שהם אבני יסוד שלנו כאזרחים במדינה. זו נקודת פתיחה וזינוק לתהליך חשיבה".

בר סיטון, תלמיד בכיתה י"ב וחבר בארגון "ליד", לפיתוח מנהיגות צעירה מתנגד לשינון, אבל גם לתוכנית החדשה. "חבל מאוד שמערכת החינוך לא מדביקה את הפער שהיא נמצאת בו, פער של 40 שנה", הוא אומר, "בעידן של היום אין צורך לא בחשיבה ובטח לא בשינון, אלא בהנחייה של איך ללמוד. המידע נמצא כל הזמן על קצות האצבעות והחשיבות האמיתית היא דחיפת מערכת החינוך למעורבות חברתית ולנטילת אחריות".

הוא מוסיף: "עם כל הכבוד ללימוד פרונטאלי הוא נשאר במחברת ובמקרה הטוב הוא עובר לעט. מערכת החינוך לא ערוכה ליחידה מעשית באזרחות והיא תשפיל את עצמה אם תעשה כך. היום המערכת לא מסוגלת לתת הנחייה צמודה לתלמיד. המורים לא מסוגלים להעניק ידע לתלמיד".

יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור, אומר כי השיטה החדשה טובה אך אינה מספקת. "אין ספק שהשיטה החדשה עדיפה על השינון", מסביר מלכיאור. "אבל זה לא מה שיעניק לילדי ישראל את העומק של מורשת ויהדות. מצד שני, אין גם ספק ששיטת השינון של 100 המושגים היתה טעות. זה היה ניסיון של לימור לבנת בלי להשקיע באמת בציונות ומורשת ורק כדי לצאת ידי חובה. לימדו את התלמידים 25 שעות בשנה ובאמת ציפו שהם ידעו מי זה ז'בוטינסקי או בן גוריון? בבחינה עצמה הם היו נכשלים, אז שלא נדבר שלוש שנים אחר כך. זה אפילו לא היה ראוי לניסיון".