"המטרה שלי היא לכבוש את לבהּ של האשה"
השיחה קרטעה. לא היה בי כל רצון לחשוף את עצמי לפניו. כיוון שהתעקש, עברתי למתקפה: "האם זו דרכך, ללכת סחור-סחור ולהפשיט את נפש האשה לפני שאתה ניגש להפשיט את גופהּ?" דיאלוג בין המינים מתוך הספר החדש "בעיני לוצ'יה"
האביר דה סנגאלט מצא לי ולו פינה באחד מחדרי ההמתנה. ישבנו באין מפריע, והוא פתח מיד במערכה.
האמת ניתנת להיאמר: הטכניקה שנקט העידה על הבנה יוצאת דופן של נפש האשה. כיוון שהיינו בגפנו, חדל לדבר על הרפתקאותיו. הוא התבטל בפני ושאל רק עליי: על הרגלַיי, משאלותיי, מחשבותיי, אמונתי, השקפת העולם שלי, עברי. תשובותיי גילו טפח וכיסו טפחיים. אבל הוא לא הירפה: היכן גדלתי? מניִן הידע שלי בצרפתית? האם יש לי קרובי משפחה בהולנד? ואם לא, האם איני בודדה? האם אני מוצאת נחמה באמונה דתית, או שמא אני מעדיפה לסמוך על עצמי? הוא המשיך עוד ועוד. הוא טרח להדגיש שהוא מעוניין לחשוף כל פינה בנשמתי. זו טכניקה למתקדמים, והיא מוכּרת לי היטב. מכל שיטות הפיתוי היא הענוגה ביותר, ומשום כך היא גם יעילה לרוב.
אבל לא בערב ההוא.
בנסיבות אחרות היה המהלך הזה מעורר את אהדתי. ואולם במעמד הנוכחי, משיזם אותו סנגאלט, הוא לא עורר בי אלא הסתייגות. לא יכולתי לשאת את הידיעה שהתעניינותו בי מזויפת. ושוב הופתעתי: הייתכן שאני רוצה בכֵנותו? האם שכחתי שגבר אינו מסוגל להבין ללבהּ של אשה? השיחה קרטעה. לא היה בי כל רצון לחשוף את עצמי לפניו. כיוון שהתעקש והתמיד בשכנועיו, עברתי למתקפה: "האם זו דרכך, ללכת סחור-סחור ולהפשיט את נפש האשה לפני שאתה ניגש להפשיט את גופהּ?"
"את גופהּ?" שאל, כאילו דיברתי טורקית. "כל אשה חופשייה להעניק את גופהּ לכל אדם. לא בזֶה אני מתעניין".
"ואתה מתיימר להיות גבר?"
"המטרה שלי היא לכבוש את לבהּ של האשה".
"מטרה ראויה", אמרתי בלעג. "ואתה גם קולע אליה לפעמים?"
"עד כה? כמעט ללא יוצא מן הכלל". העוקצנות שלי שעשעה אותו.
"מצוין", אמרתי. "ובכן, אשה כזאת נותנת לך את לבהּ. אתה מקבל אותו ברצון רב. ברכותיי! ומה אז? מה אתה עושה בשלל הזה? איך אתה נוהג בו אחרי שכבשת אותו? אתה אוהב זמן-מה, ומה הלאה? מה דינו של הלב הזה כשאתה יוצא לצוד את הלב הבא? האם אתה תולה אותו לראווה על הקיר, בין כל שאר חיות הטרף שצדת, או שמא אתה מעיף אותו אל מעבר לכתף, ואם כן, האם אתה שם לב היכן הוא נוחת?"
"מכל הנשים שהכרתי לא פגעתי אפילו באשה אחת. לא גרמתי אף לא לאחת מהן להיות אומללה".
"אף לא לאחת?"
"אף לא לאחת".
"הלוואי שהייתי צעירה ותמימה דיִי להאמין לך".
"למה לי לשקר לך?"
"אכן, למה?" היתממתי. "למה לו לגבר לשקר בענייני אהבה?"
"מניִן לך הציניות הזאת?"
"כבר יצא לי לראות כיצד גברים נוהגים בלבבות משומשים של נשים".
"מכל אהובותיי, בלי יוצא מן הכלל, נפרדתי בידידות".
"כמובן. אספת את שברי הלבבות, ובאדיבות רבה החזרת אותם למסכנוֹת".
"אף לא פעם אחת. האמיני לי".
מוטלת עלי החובה למצוא לה גבר שקסמיו עולים על קסמַיי
הוא נשא את כפות ידיו באוויר כילד שתפסו אותו טובל את אצבעו בכד של שמנת ומבטו כה תמים, עד שאין מנוס מלסלוח לו אף שהוא עדיין מלקק את שפתיו. "את ההחלטה להיפרד צריכים לקבל מתוך הסכמה", הסביר. "לא מתוך כעס. לא מתוך קנאה".
"ומה אם האשה לא רוצה בפרֵידה? מה אם היא אוהבת אותך ואינה מוכנה לוותר עליך?"
"אז מוטלת עלי החובה למצוא לה גבר שקסמיו עולים על קסמַיי. היא לא תוכל לעמוד בפניהם, ותקבל את ההחלטה בעצמה".
"כלומר, לא מתוך שברון לב".
"אני עומד על כך. בשבילי זהו חוק בל יעבור. אילו אשה שאהבתי היתה מתעצבת לאחר פרידתנו, הייתי רואה בקשר כולו כישלון חרוץ. מבחינתי, זה לא היה כיבוש אלא תבוסה".
"השבח לאל שעד כה נחסכה ממך תבוסה שכזאת", אמרתי, "אלא אם כן..." ובמכוון הארכתי בהיסוס, "הייתכן שהנשים שאתה נוטש אינן חושפות לפניך את העצב שלהן?"
"למה להן לשקר?"
"אולי משום שהן אוהבות אותך?"
"מהסיבה הזאת דווקא", אמר בסיפוק, כאילו הוכיח את טענתו. "מי שאוהב אינו צריך לחשוש לומר את האמת".
"ההיגיון הזה, אדוני, עומד בסתירה לניסיון העצום שרכשת, כדבריך. כנוּת אינה מסגולותיה של האהבה".
פניו התכרכמו. "אויה", אמר ונד בראשו. "עכשיו חשפת את עצמך, למרות הכל".
"ואולי האשה מעדיפה לשתוק. אולי, כדי לחוס על כבודהּ, היא נפרדת בסתר לבה. אולי היא מניחה לגבר להאמין באשליית נצחונו כדי להסתיר את תבוסתה".
הוא נראה מהורהר. "את מראה ידע רב בנושא תבוסות", אמר במרירות-מה. "האם הידע הזה מבוסס על ניסיון אישי?"
"לדאבוני".
את הופכת את האהבה לעניין של חיים ומוות
"אני מצטער על כך. אבל מה הפלא! את מתייחסת לעליצות בעגמומיות שכזאת. מדוע העליצות מעוררת בך התנגדות? היא מקִלה את המרה השחורה, היא מנקה את מחזור הדם. איך את יכולה לייחל לאושר אם את הופכת את האהבה לעניין של חיים ומוות?"
"איזה מין האשמה זאת?" אמרתי. "הלוא אתה עצמך החשבת אותה לפני רגע כחוק בל יעבור!"
"למרבה המזל עדיין יש נשים שיודעות ליהנות מאהבה כשם שהגברים נהנים ממנה".
"האם עלה על דעתךָ שהנשים האלה אולי משתפות פעולה עם הגבר כדי שלא יירָאו בעיניו ילדותיות? שהן נענות לגבר כדי שלא יישארו מאחור?"
גופו התקשח, כאילו ספג מהלומה. בזמן שהניח לרעיון לחלחל בראשו, הבחנתי מבעד למבטו שאי-האמון נהפך לחוסר רצון, וההתנגדות נהפכת לזעם. ומן הזעם שאב לבסוף כוח חדש.
"איזה מין אשה את? האם גמרת בלבך לשלול ממני כל שמחה? אני מציב לפנייך אתגר: אם תוכיחי שאי-פעם פגעתי באשה, אכפר על עווני. אוותר על הכל ואשא אותה לאשה".
"אתה תופש נישואים כוויתור על הכול. מי משנינו הוא הציניקן?"
"אוותר על חיֵי התענוגות, ואהיה רק שלה עד סוף ימַיי".
"אתה שוכח שאתה גבר".
"האהבה היא אמונתי היחידה. המחשבה שאפגע באדם על ידי אהבה מעוררת בי חלחלה".
"אתה באמת מתכוון לזה? היית נוטש את חיֵי התענוגות אילו הוכחתי לך שאשה אחת נפלה קורבן לאהבתה אליך?"
"על דברתי".
"היזהר, אני עוד עלולה לתבוע ממך לקיים זאת".
"אשה אחת, מכל הנשים שאהבתי. נסי למצוא אשה אחת שנוטרת לי טינה. חי נפשי! את תפיקי זהב מגופרית לפני שתמצאי אשה שכזאת!"
"אני חוששת מהאלכימיה של האהבה. ראיתי אותה מחוללת גלגולים מוזרים".
"ואולי, גבִירתי, אולי תסכימי אַת להעמיד את עצמך במבחן? העניקי לי את אהבתך! הניחי לי לזכות בחסדייך! ואז תוכלי לבחון אם הקשר הזה לרוחך, אַת, שבנֵי מיני מן הסתם פגעו בך פגיעה אנושה כל כך".
המילים בערו על לשוני, אבל נשכתי את שפתיי.
"ואולי נהפוך את הקשר הזה למשחק?" הוסיף והתעקש. "מה דעתך שנעשה התערבות? אם תסכימי, תוכלי אולי, לערב אחד או אפילו לשניים, להפיג מעט את השעמום".
הגבתי באדישות גמורה. פתחתי ספר שהיה מונח על השולחן ועלעלתי בו. "גבר שלא פגע מעודו באשה", אמרתי כעבור רגעים אחדים. "הפלא ופלא! איך השגת את ההישג הנדיר הזה?"
אשה אוהבת אינה חוששת להתמסר
עוד דיאלוג בין המינים:
מקרה חמור של אהבה ממבט ראשון
פ. ג'. וודהאוס
גאסי פינק-נוטל הביישן מאוהב נואשות בעלמה באסט. חברו ברטי ווסטר לוקח על עצמו לנהל שיחת ריכוך מקדימה עם העלמה דנן. מתוך הספר המענג "טוב ויפה, ג'יבס"
"כיוון שאני מחשיב את חופש הבחירה יותר מכל דבר אחר, אני לא מחזר אחרי אשה אלא אם כן היא עצמה מעוניינת בי. אני נוהג כך גם מתוך שיקול אנוכי. מניסיוני למדתי שאהבה הניתנת ברצון וברוחב לב מגבירה את חוויית התשוקה. אשה אוהבת אינה חוששת להתמסר. היא נפתחת, תרתי משמע".
"והאם גם אתה מוכן להתמסר לה באותה מידה של שאננות?"
"הלוואי שיכולתי", אמר, והפעם היה תורו לשמור על שתיקה. הוא ניגש אל האח והזיז מעט את הגחלים, אף שהאש בערה יפה. לבסוף הודה: "את השאננות הן שללו ממני לפני שנים רבות".
"איזה חוסר צדק," אמרתי בלעג. "כך גומלים לך על טוּב לבך?"
"השכר על טוּב לב הוא כפיות טובה".
"כוונתך לומר שאתה אדם יחיד סגולה, גבר שיודע להעניק, ואינו מקבל תמורה?"
"אני מעניק בלי לצפות לתמורה".
"ולאיזו תמורה אתה יכול לצפות כשאתה שולל מאיתנו את העיקר?"
"אני נותן הרבה. אני נדיב מאוד במתנות".
"כל הכבוד. אבל אולי בנות מיני מצפות בכיליון עיניים שתואיל לתת גם את עצמך?"
"חס וחלילה! בכל הפעמים שנהגתי כך, נפלתי קורבן למזימות נשים".
"איזו דרך משונה יש לך לחזר אחרי אשה, אדוני. אתה הרי חושד גם בי, לא כן? כשאתה מבקש ממני להעמיד את אהבתך במבחן, אתה בעצם מזמין אותי להוליך אותך שולל".
"בכל משחק, ככל שהיריבים בקיאים יותר בכללים, כן גובר המתח".
"אין גבול לציניות שלךָ! הייתכן שמעולם לא פגשת אשה שאהבה אותך אהבת אמת?"
הוא היה עכשיו קרוב מאוד אלי, ובשעה שהרהר בדברַי נעץ את מבטו בעיניי כאילו אינן מכוסות כלל ברעלה. נבהלתי.
"פעם אחת," אמר. חשתי את הבל פיו. "לפני שנים רבות... אלא שזאת היתה אשליה. יצאתי מרומה".
הוא עמד שם, מיוסר. אבל לא נפלתי בפח. "מחוכם מאוד, אדוני. אבל אני לא פחות מחוכמת ממך. סיפורך לא נועד אלא לעורר את חמלתי, לא כן?"
"גם בזה הייתי מסתפק". הוא שמט מעט את ראשו ולכסן את מבטו מבעד לריסיו כמו כלב ציד המצפה לגמול לאחר שהביא את השלל.
כמה נשים כבר הפלת במלכודת הזאת?
"כל השיחה הזאת לא היתה אלא תכסיס מחושב", אמרתי בנימה של תוכחה. "ברכותיי! כמעט הצלחת. כמעט התפתיתי להוכיח לך שאני היא אותה אשה יחידת סגולה שאפשר לבטוח בה. אני מתפעלת מיכולת השכנוע שלך. כמה נשים כבר הפלת במלכודת הזאת?"
"יותר משאני יכול לזכור".
"אם כן, אנחנו יריבים ראויים" אמרתי וצחקתי.
"האם אפשר להסיק מדברייך שגם את למודת אכזבות?"
שתקתי.
"ושגם את הפלת לא מעט גברים במלכודת שלך?"
"החיים שלך, אדוני, הם קומדיה. אכזבותיך אינן אלא הפסקות בין המערכות. המחזה שלי רציני מעט יותר. גבר יכול להפיק תועלת מאכזבותיו, משום שהחיים מזמנים לו בכל פעם סיכוי חדש. לאשה, לעומת זאת, כל מהלומה היא מהלומה ניצחת".
"אנא ממך, ספרי. הניחי לי להחכים מסיפור חייך".
"בשום פנים ואופן לא. עוד לא קם האדם ששמע את סיפורי".
"אם כן, ספרי אותו בפעם הראשונה לאדם שאוהב אותך".
"היֵה סמוך ובטוח: ביום שאדם יאהב אותי אהבה שאינה תלויה בדבר, אספר לו הכל".
"אעשה כמיטב יכולתי להיות ראוי לאמון הזה".
"צר לי, אבל צפויה לך שוב אכזבה".
"את ממעיטה בערכם של גברים".
"כשם שאתה ממעיט בערכן של נשים. ועם זאת חשוב לך לכבוש אותן".
- מתוך הספר החדש "בעיני לוצ'יה", מאת ארתור ג'אפן (הוצאת כתר. מהולנדית: רחל ליברמן)
לפנייה לכתב/ת 
הוא טרח להדגיש שהוא מעוניין לחשוף כל פינה בנשמתי
עטיפת הספר
מומלצים
