הדליקו את הדוּד

מיהו בעצם ה"דוּד" (The Dude)? במקור, מדובר במילת סלנג שהגיחה לתרבות האמריקנית בשנות ה-60 ושימשה ככינוי עבור "אחד מהחבר'ה". אבל לא במקרה מילת הסלנג הזו שרדה עד היום: בקולנוע האמריקני זיהו את הפוטנציאל הגלום בביטוי והפכו אותו לטייפקאסט אלמותי.

זה החל כנראה בשנות ה-60 וה-70, בסרטים כמו "יום רביעי הגדול" או "אדם בעקבות גורלו" הקלאסי בכיכובם של פיטר פונדה וג'ק ניקולסון. ה"דוד" הצטייר כמישהו ללא פחד, בטוח בעצמו, זה שחי את החיים הטובים אך לא מבריק במיוחד. מאוחר יותר הפכו הדמויות לקיצוניות עוד יותר, בין אם הם היו עצלנים או היפראקטיבים, אדישים או סוחפים. בדרך כלל, הם פשוט היו אלה שמעשנים המון מריחואנה ושותים המון אלכוהול.

אלא שבשנים האחרונות, הדור הולך ופוחת: את מקומם של הסרטים השנונים ששלטו בז'אנר תפסו קומדיות קולג' רדודות וחסרות חן כמו "אמריקן קולג'" או "מהומה בקולג'". בשיממון שהותירו אחריהם ה"דודז" המיתולוגיים, רק סת' רוגן וג'ונה היל נותרו לשמור על הגחלת. כמחווה אחרונה של כבוד לזן הנכחד, החלטנו להצדיע לדור המייסדים - האנשים שעיצבו את הסטריאוטיפ ההוליוודי של ה"דוד" הקולנועי. 

השחקן: ג'ון בלושי

הסרט: "בית החית"

בלושי היה שם לפני כולם. בקיץ 78' הוקרן לראשונה "בית החיות" של ג'ון לנדיס, ובלושי, אז שחקן בתחילת דרכו, זכה לתפקיד משנה מלא בהתפרצויות וללא הרבה שורות. למרות זאת, בלושי גנב לכולם את ההצגה ועד היום, רוב האנשים

שנזכרים באותו סרט מבריק, זוכרים בראש ובראשונה את דמותו של ג'ון "בלוטו" בלוטרסקי.

בלוטו היה הרכש הגדול ביותר באחווה שעשתה אז מהומה בקולג'. היה לו את כישרון השתייה (והאכילה) המרשים ביותר, הוא תמיד ידע איך להפוך מסיבה משעממת למוצלחת וגם ידע לתמוך בחבריו כשהיו עצובים. בינינו, אין דבר מעודד יותר מלראות איש שמנמן שובר לעצמו בקבוק בירה על הראש בשיא הרוגע. עם כל התכונות המצחיקות, בלושי הפך את טיפוס ה"דוּד" לרשמי וסלל את הדרך לבאים אחריו, אלה שחיו בשביל המסיבות והבירות ואלה שתמיד זכו לשנה שביעית בקולג' עם ממוצע ציונים מרשים של אפס נקודה אפס.

ארבע שנים אחר-כך בלושי הלך לעולמו כתוצאה מצריכת מנת יתר של סמים. למרות סגנון חייו הקשה והסיום הטרגדי, בלושי תמיד יהיה "בלוטו", זה שמשך אליו והביא איתו את כל הצרות ותמיד ידע להפוך אותם למסיבה הכי כיפית שיש. לא סתם, שנים רבות אחרי הקולג', בלוטו הפך לסנטור.

השחקן: שון פן

הסרט: "נעורים בקצב מהיר"

עובדה: אין מעשה יותר "דוּדי" מאשר להזמין לעצמך פיצה לכיתה בבית ספר. עם בוא האייטיז, דמות הגולש הטיפש הפכה פופולרית יותר, אבל שון פן הצעיר עשה מספיקולי הרבה יותר מסתם גולש טיפש ומסטול. דמותו של ספיקולי, זו שמסתבכת באופן עקבי עם המורה המעצבן בבית הספר, זו שרק רוצה בחייה

לתפוס כמה גלים יפים, לעשן כמה שיותר מריחואנה ולחיות את החיים הטובים, הפכה השראה לא רק ל'דוּדז' ולסרטים אחרים אלא לסגנון חיים שלם.

ספיקולי, שבנוסף לכל גם נורא הצחיק, היה הדמות האולטימטיבית של כל סטלן-גולש אמריקאי וכל אחד שחלם לחיות חיים כמו שלו. רק הוא יכול היה לזכות בפרס כספי ולבזבז את הכל על "ואן היילן" שבאו להופיע ביום ההולדת שלו. אין ספק, מדובר בגאון.

השחקנים: קיאנו ריבס ואלכס ווינטר

הסרטים: "המסע המופלא של ביל וטד", "מסע הכזבים של ביל וטד"  

ביל וטד היו לסטריאוטיפ המושלם עבור נערי תיכון עצלנים ומטופשים שלא עניין אותם כלום מלבד הלהקה שלהם. אבל למרות הטיפשות המושלמת, קיאנו ריבס

ואלכס וינטר הפכו לצמד ה"דוּדז' הכי מגניב שיש בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90.

לא משנה איזה מסע מפרך ומטורף הם צריכים היו לעבור ועם אילו טיפוסים משונים נפגשו, ביל וטד תמיד שמרו על ראש מורם ועל הידיים באוויר כשהם מבצעים את תנועת ה'אייר גיטאר' המפורסמת. בזכות האחווה התיכוניסטית המצחיקה שלהם, הם גם תמיד יצאו מנצחים. חוץ מזה, זה גם היה רגע הניצחון של קיאנו ריבס בדמותו של טד, שמאז אותו הסרט רק הלך והתדרדר.

ג'יי

השחקן: ג'ייסון מיואז

הסרטים: "מוכרים בלבד 1+2", "עכברי הקניון", "לרדוף אחרי איימי", "דוגמה", "ג'יי ובוב השקט מכים שנית"

יש שיאמרו שג'יי ובוב השקט יחדיו הם שיוצרים 'דוּד' אחד שלם. האחד היפראקטיבי, רעשן, חרמן וסוחר סמים לא מוצלח. השני שקט, אדיש לסביבתו ובעל חוכמת חיים מפתיעה/ ואצל שניהם, עמוק בפנים, מסתתר לב של זהב.

אמנם כל אחד מהם מהווה דמות בלתי נשכחת בסרטיו של קווין סמית' (שמשחק בעצמו את בוב השקט), אבל למעשה דווקא ג'יי, בגילומו של ג'ייסון מיואז, הוא ה'דוּד' האמיתי בסרטים.

באמת שלא איכפת לו מהסביבה, רק מחברו הטוב בוב, הוא יעשה הכל בכדי להיכנס למכנסיים של האישה הראשונה שעוברת מולו, יקלל בכל הכח ויצחיק את האחרים עם המשפטים המפתיעים ביותר. וזה עוד לא הכל: מיואז גם הצליח לקחת את המבטא הקליפורני הטיפשי והאופייני לדמיות ה'דוּד' ולהביא אותו לניו-ג'רזי הרחוקה, שם מתרחשים סרטיו של סמית'.

ג'פרי "דה דיוד" לבובסקי

השחקן: ג'ף ברידג'ס

הסרט: "ביג לבובסקי"

מה עוד יש לומר? ג'פרי לבובסקי הוא ה-"dude" ולא סתם הוא זכה לכינוי הזה בדיוק. בסרט "ביג לבובסקי" של האחים כהן, ג'ף ברידג'ס משחק טיפוס אדיש, עצלן, צנוע והורס מצחוק. הוא מסתבך בפרשייה הזויה עם אדם שנושא שם

זהה לשלו, בעוד הוא צריך להמשיך את חייו לצד חבריו הגבוליים, אותם מגלמים ג'ון גודמן וסטיב בושמי.

"הדוּד", שמעדיף להישאר מובטל, לעשן מריחואנה, להקשיב לרוק ישן ולהרבות בשתייה של "רוסי לבן", כבר עבר הכל בחייו. הוא כבר זקן, משכיל ויודע להסתכל על העבר. עם הזמן, הוא הפך לגורו של כל ה"דוּדז" הקולנועיים והיום, הוא זה שאליו באים לעצות ולהכוונה.

סטיב סטיפלר

השחקן :שון ווילאמס סקוט

הסרט : "אמריקן פאי 1,2,3"

סטיבן סטיפלר, או "הסטיפמייסטר" בשבילכם, הוא אחת הדמויות הבודדות שהצליחו לקחת את דמות הספורטאי המתנשא מהתיכון ולהפוך אותו ל"דוּד" שדווקא דומה יותר לג'יי מ"ג'יי ובוב השקט". למעשה, ללא סטיפלר, סדרת "אמריקן פאי" המצויינת לא הייתה מה שהיא. סטיפלר תמיד אחראי על הבדיחות המצחיקות

ביותר, על הרגעים הקיצוניים ועל מסיבות התיכון והקולג' האדירות. בכל מסיבה בבית סטיפלר קרה משהו שכל אחד יזכור לשארית חייו.

ככל שסדרת הסרטים התקדמה, יוצריה גילו יותר ויותר את הפוטנציאל של סטיפלר לדמות מרכזית של ממש וב"אמריקן פאי 3" הוא הפך לדמות הדומיננטית וגם הוכיח בסופו של דבר שמתחת לחזות השטחית מסתתר לב רחב. סטיפלר הוא אולי ההצלחה הגדולה ביותר של סרטי התיכון והקולג' בשנים האחרונות וזו אולי הסיבה לכך שאחיו ושני בני דודיו, שאמנם לא הצליחו לשחזר את האישיות הכל-כך דומיננטית של סטיפלר המקורי, המשיכו את השושלת הגאה בשני סרטי ההמשך של "אמריקן פאי".

הבחור על הספה

השחקן: סטיבן רייט

הסרט: "חברים בכל מחיר" (Half Baked)

בשביל רבים, "Half Baked" הוא סרט הקאלט האולטימטיבי. בסרט ההיסטרי הזה, בו גילינו לראשונה את דייב שאפל המוכשר, משולבים סיפורים ובדיחות

שרובם ככולם קשורים לעישון מריחואנה בדרך זו או אחרת. בשלב מאוחר יותר הפכו הגיגי הסרט לסמלים של ממש עבור סטלנים בכל רחבי העולם.

בין כל הדמויות המצחיקות ותפקידי האורח המפתיעים של ווילי נלסון, סנופ דוג ואחרים, מסתתרת דמות אחת שקטה, זו שרק לקראת סוף הסרט זורקת לאוויר מוסר השכל. אבל במהלך כל הסרט היא ישנה על הספה. שמה המפתיע של הדמות הוא "The Guy on The Couch" והקומיקאי המבריק סטיבן רייט, שגילם אותה, כלל לא נכלל ברשימת הקרדיטים.

רייט הוא הבחור על הספה שמעדיף לישון רוב הזמן ולמרות הוא גר עם ארבעת החברים בדירה, אף אחד לא באמת מכיר אותו או יודע מאיפה לעזאזל הוא צץ. רק מדי פעם זורקים לו שאיפה מהמקטרת וכמעט מבלי לדבר ככל, רייט מצליח להביא למסך את ה'דוּד' האולטימטיבי: עייף, מתנחל על הספה ומצחיק. נורא מצחיק.

ומיהם ה-Dudes האהובים עליכם? טקבקו לנו במרץ!