רישיון להורות - מה זה החרטה הזה?
"רובם המכריע של הורים במדינת ישראל לא התאימו להיות הורים טובים בשנייה שנולד להם הילד", קובע הפסיכולוג גיל ונטורה, שיוצא נגד הרעיון להתנות את מענקי הלידה להורים בעמידה בקורס הורות. פשוט תסמכו על האבולוציה
בוקר טוב תלמידים. להוציא מחברות בבקשה. היום נלמד על פופוליזם. הפופוליזם, תלמידים יקרים, הומצא בבריטניה במאה ה-17, והוא מציע גישה מרעננת לפתרון בעיות. כאשר אנו נתקלים בבעיה ציבורית לוחצת, אנחנו שולפים מיידית ממעמקי ישבננו פיתרון שמצד אחד נשמע נפלא להרבה אנשים ורוכב על גלי המצוקה שלהם בצורה מושלמת, ומצד שני, כיאה לנקודת המוצא של אותו פיתרון, שווה לתחת.
ישראל של שנות האלפיים היוותה את אחד מקווי הייצור הפוריים ביותר לפתרונות פופוליסטיים, אבל על כך בשבוע הבא. סיגרו מחברות ולכו להסתלבט בשמש. נכון שעכשיו אתם אוהבים אותי יותר? הציניות שלי מחביאה מאחוריה הפעם כעס אמיתי. הצעתה של ח"כ נאדיה חילו, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, להתנות מענקי לידה להורים בעמידה בקורס הורות, עיצבנה אותי. מאוד. אני אנסה הפעם לשכנע הורים טובים ומודאגים במדינת ישראל למה לא ליפול קורבן למפגן הטיפשות המתוחכם הזה. יאללה, מתחילים.
א. ממילא בזמן הלידה רוב ההורים לא מתאימים להיות הורים
כשנולדה הנסיכה שלי, בעשר ורבע בבוקר באותו יום קסום, היו באמתחתי תואר ראשון ותואר שני בפסיכולוגיה. ועם כל הפוזה הזאת, נראה לכם שבאמת ידעתי לאן אני הולך? הצחקתם לי את הפרויד! לא הבנתי מהקרביים איך מושגי הזמן והמרחב שלי הולכים להשתנות, לא הייתי ער לעובדה שטמונים בי מרבצי קריזיונריות וחוסר סבלנות שהרימו ראש ברגעי שבירה בשלוש בלילה, ולא צפיתי שיהיו לא מעט דקות ארוכות שבהן ארצה להזדכות על התפקיד החדש שנטלתי לעצמי. איכשהו שרדתי, והנה אני כאן.
שורה תחתונה: הורות אינה עיבוד תמלילים. זו לא משימה שמשתלטים עליה תוך כדי קורס. רובם המכריע של הורים במדינת ישראל לא התאימו להיות הורים טובים בשנייה שנולד להם הילד. הם הפכו להיות הורים נהדרים בתהליך הדרגתי ואיטי של ניסוי וטעייה, שבו למדו על בשרם את הילד שלהם, ובאותה דרך חתחתים, עד כמה שזה מזעזע, הם עשו פה ושם טעויות, והרבה. להורה מתחיל אין עדיין את ההבנה המלאה, מהבטן, של העומס, המורכבות וכמות המשאבים שדורש גידול העוללים הקטנים. כל כמה שיקרה, עדיין הציפיות שלו תהיינה בלתי ריאליות. "אין חכם כבעל ניסיון", תנו חכמים, ולכן הורה צעיר עושה את הדבר הכי חכם מבחינתו – הוא רוכש ניסיון.
ב. המסר, רבותי, המסר!
הורות אינה רק עניין של ידע. היא גם עניין של בטחון עצמי. הבריאה מאצילה עליך סמכות ענקית – להיות אחראי לבן אדם קטן ולעזור לו להפוך לבן אדם גדול. עם זאת, הטבע לא מצפה ממך שתדע הכל. הוא דורש ממך שני דברים עיקריים – ברמה ההתנהגותית, שתהיה מוכן ללמוד ולשכלל עם הזמן את המיומנות ההורית, וברמה הרגשית – שתהיה נכון לקחת על עצמך את התפקיד בשתי ידיים, לשבת במלוא גופך על כיסא המנהל ולהצהיר קבל עם ועדה: "כל העולם ואשתו יכולים לייעץ, אבל ההחלטה הסופית היא שלי!"
וכל אימת שטראומת ילדים מזעזעת מרצדת על המסך, אנחנו נלחצים, ובבת אחת הופכים את כל ההורים לעתיד לנאשמים פוטנציאלים עד שתוכח חפותם, או עד שיעברו קורס הורות. כדי להוסיף חטא על פשע, אנחנו דואגים להעביר להם מסר חברתי באוונטה ומערער ביטחון בתכל'ס, שמשימת ההורות הטבעית גדולה עליהם, ושומה עליהם לעבור קורס מלאכותי וחיצוני לשם הכשרה.
ג. יש כבר קורס כזה: האבולוציה
חשוב להפנים שכל הקורסים שנציע להורים תאבי דעת או חרדי מענק לידה הם בסך הכל העשרה ברמת הפינצטה והם בטלים בשישים לעומת הקורס הענק והמאסיבי שהורים עוברים לקראת ההורות ובמהלכה.
הקורס הזה לא עולה שקל ואתה רשום אליו עוד מרגע שהיית תא זרע. הוא נקרא אבולוציה. המורשת האבולוציונית שלנו נטעה בנו את התוכנה הגדולה מכולם לענייני גידול ילדים – ועדיין לא קם הפסיכולוג או רופא הילדים שיכיר ילד טוב יותר מאימא שלו או אבא שלו. מרגע שאתם הופכים אבא או אימא אתם מתוכנתים לשים לב לכל פיפס אצל הילד שלכם וללמוד אותו בצורה שלא למדתם אף נושא, וחשוב מכך – המנגנון הטבעי הזה דואג שתהיה לכם מוטיבציה אש לשמור ולגונן על הילד שלכם.
הידע הזה אינו מילולי, וקשה להעביר אותו מאדם לרעהו בצורה של טקסט. חוקרים של היכולת האנושית מכנים אותו בשם "ידע חבוי" – שם כללי לכל אותם דברים נהדרים שאתה עושה בצורה מושלמת באופן יומיומי, אבל קשה לך להסביר אותם במילים. מדובר בידע שלא רוכשים על ספסלי האקדמיה, אלא תוך כדי התנסות.
הכרתי בחיי הורים שלא יכלו לעמוד דקה מול כיתה ולהרצות, אבל היו וירטואוזים של ממש ביישוב קונפליקטים בין שני ילדים, בשינוי מצב רגשי של ילד ממצוקה לרוגע בתוך שלוש דקות או ביכולת להעסיק ילד משועמם תוך אלתור משימת משחק מרתקת. חוכמת חיים במיטבה.
ועם כל הכאב הנורא שבדבר, המנגנון הזה לא חסין מתקלות. יש כאלו שהורגים את הילד שלהם, או מתעללים בו או מזניחים אותו ככלי אין חפץ בו, והחריגים האלו, שהם חריגים מבחינה סטטיסטית ופסיכולוגית כאחד, הם יותר עניינם של המשטרה ושל שירותי הרווחה. את כל התקציבים שרצינו להזרים לאותם קורסים להורות, שווה להפנות אל אותם מוסדות.
אז בואו ולא נגזים עם טרנד האימון, חשיבת הקואצ'ינג והיסטריית הפופוליזם – לא כל דבר אפשר ללמד באופן פרונטלי ובטווח קצר. המטרה שלנו, כחברה מתוקנת, היא לא להכשיר הורים לעשות את מה שממילא הם עושים בצורה מצוינת. במקום זאת, היינו אמורים לאפשר להם את התנאים הנוחים ביותר לבטא את אותה מיומנות של דורות (הארכת חופשת הלידה או סיבסוד גנים יהיו צעד חביב בכיוון הנכון).
ומי יודע, אולי בעתיד יתפנו אותם הורים חביבים ללמד את הפוליטיקאים שלנו, מתוקף ניסיונם עם ילדים, מספר קורסים נחוצים, דוגמת "מבוא ללקיחת אחריות" או "סמינריון בעמידה במילה שלך". ונאמר אמן.
- גיל ונטורה
הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות
בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
לפנייה לכתב/ת 
