לא מחויב המציאות

אני אוהב ספרים בעלי עניין לא גמור עם המציאות. ספרים המתייחסים אליה כאל שומר מסך. ספרים שלא מקדשים את הריאליזם ולא חוששים להפגיש בין קוים מקבילים, לחלק באפס, לשתות מים אחרי פירות. ספרים שגורמים לי להרגיש כבר לאחר העמוד הראשון שזינקתי אל מונית יחידה, מהירה, וקראתי אל הנהג: "סע, סע, סע!" בלי לדעת לאן. ספרים בלי מונה. ספרים עוקפים. אני אוהב ספרים חסרי אחריות. ספרים שיצחקו בפני זה שיטען כי המציאות עולה על כל דמיון.

"איך גורמים לאהבה להישאר", מאת טום רובינס, הוצאת מודן. מאנגלית: ברוך גפן

"שיתהפך העולם מחוץ לעליית הגג המוגפת בה היא מסתגרת. היא מתגעגעת אליו. עד אין קץ - שלה. שלו. עד קצה הצבע האדום - של שיערה. של שיערו. עד לירח, עד לנווה המדבר המכושף שעל כל קופסת סיגריות קאמל".

ברומן הזה מאכיל רובינס את לי-צ'רי (נסיכה גולה), ואת ברנרד מיקי רנגל (פורע חוק) אהבת אמת בכפית, תוך שהוא מנהל מערכת יחסים לא פשוטה עם מכונת הכתיבה שלו. סגנונו של רובינס הוא מפגן של אמונה - בקורא, בשפה, בדמיון ובאהבה המעיזה להביט בעצמה במראה ואוהבת את מה שהיא רואה. אהבה חסרת כבלים, אהבה שאינה תלויה בדבר.

לי-צ'רי יצאה לחצר האוכמניות ובכתה. "אני אלך אחריו עד סוף העולם," היא התייפחה.

כן, מתוקתי. אבל לעולם אין סוף. קולומבוס סידר את זה.

רובינס. אהבה חסרת כבלים. צילום: יחסי ציבור מודן 

"איגוד השוטרים הידיים", מאת מייקל שייבון, הוצאת עם עובד. מאנגלית: משה רון

אופס - מדינת ישראל לא קמה, ומיליוני יהודים מצטופפים ב-"סיטקה" - מחוז דובר יידיש במדינת אלסקה. טלפון סלולרי הוא "שויפר", אקדח הוא "שולם", ודטקטיב מאייר לנדסמן יחד עם שותפו החצי אינדיאני ברקו שמץ עמלים על פתרון פרשיית הרצח של מנדל שפילמן - משיח מסומם - כשסביבם כנופיות חרדיות, מלונות פשפשים וריחות כרוב חמוץ, כבד קצוץ וכביסה טרייה.

שייבון לא מסתפק במלאכת המחשבת הפראית של בניית עולם חלופי, שובה לב ואמיתי - הוא יוצר גיבור בלשי מובהק, כשר ומיוסר. לנדסמן רדוף שדים (בכל זאת, זמנים קשים להיות יהודי) - האקסית בינה גלבפיש, לוחות שחמט, עברו המצולק ונוסף לכל אלו, באחד בינואר הקרוב תשוב הריבונות על כל המחוז הפדרלי של סיטקה לרשות מדינת אלסקה, וה-"השבה" תתבצע ולכן אלו זמנים קשים להיות יהודי.

ללנדסמן יש רק שני מצבי רוח: עובד, ומת. מאייר לנדסמן הוא השַמֶס המעוטר ביותר במחוז סיטקה, האיש שפתר את רצח פְרוּמה לֶפקוֹביץ היפהפייה בידי בעלה הפרוון, האיש שתפס את פּוֹדוֹלסקי, רוצח בתי-החולים… יש לו זיכרון של אסיר עולם, ביצים של כבאי ועיניים של פורץ. כשיש פשע להיאבק בו, לנדסמן שועט ברחבי סיטקה כמו אחד שבוער לו טיל במִכנס... הבעיה מתעוררת בשעות שהוא לא עובד.

"דיג סלמונים בתימן" מאת פול טורדיי, הוצאת כנרת זמורה ביתן. מאנגלית: קטיה בנוביץ'

שייך מוחמד אבן-זיידי-בני-תיהאמה חי על הקו תימן-סקוטלנד. מטירתו בגלן טולוך הוא הוזה פרויקט מטורף וחסר סיכוי: סלמונים בריטיים יקפצו במולדתו הרותחת, במעלה ואדי עליין שבהרי חראז. היוזמה צוברת תאוצה והדגים סוחפים את ראש הממשלה הבריטי. מעירים תא רדום של אל-קאעידה. מטלטלים את הרייט צ'טווד-טלבוט, סוכנת המקרקעין האלגנטית של השייך.

ברומן העדין והמהנה הזה, מצליח טורדיי לנווט בהצלחה את גיבורו המאופק - ד"ר אלפרד ג'ונס (הזכור לעמיתיו בעיקר בגלל המחקר "השפעת תמיסות אלקליין על אוכלוסיות של חלזוני מים מתוקים"), בין כוחות אדירים וזרים כפוליטיקה וגאולה.

"בדיוק כמו שמשה מצא מים במדבר," אמר השייך, "אם ירצה האל, נאפשר לסלמונים לחיות במים של ואדי עליין... ואז בני ארצי - סייד, נוקה, וג'זאר וכל המעמדות וסוגי האנשים - יעמדו על הגדות זה לצד זה וידוגו סלמונים... כשהשיחה תתמקד במה שהשבט הזה אמר או השבט ההוא עשה, או במה לעשות עם הישראלים או האמריקאים, והאווירה תתחמם, מישהו יגיד: בואו נקום ונלך לדוג".

"צבע הכשף", מאת טרי פראצ'ט, הוצאת כנרת. מאנגלית: איה בר

אנק מורפורק. עיר מזוהמת, מופרכת, עתיקה ורעה שייסדו לפני אלפי שנים שני אחים תאומים שגודלו על ידי נקבת היפופוטם. עיר לועסת-יורקת יושביה, שפראצ'ט עצמו מודה כי יש בה מעט מפראג של ימי הביניים, לונדון של המאה ה-18, סיאטל של המאה ה-19 וניו-יורק של ימינו.

סתמרוח (מכשף לא יוצלח) וזוגפרח (תייר תמים ועשיר השולט ברזי אומנות הביטוח) בורחים מאנק-מורפורק העולה (שוב) בלהבות ויוצאים למסע ברחבי עולם הדיסק ללא ידיעה כי הם כלי משחק על לוח המציאות. את הקוביות משליכים, כרגיל, האלים.

זהו הספר הראשון מתוך למעלה משלושים בסדרת עולם הדיסק - עולם שטוח השוכן על גבם של ארבעה פילי ענק המשייטים בחלל על שריונו של א'טואן - הצב הקוסמי הענק שאיש מבין האסטרוזאולוגים אינו יודע לקבוע את מינו. פראצ'ט מקיים מה שהבטיח ומצליח לעשות לספרות הפנטזיה את מה ש-"אוכפים לוהטים" עשה לסרטי המערבונים.

"שלושה בבומל", מאת ג'רום ק. ג'רום, הוצאת גמיר. מאנגלית: גבריאל רוזן

ב-"שלושה בסירה אחת", היה זה התמזה - תחת שמי כוכבים, על אדוות סירות משוטים, עם המקטורנים הצבעוניים, המגבעות העליזות, הכובעים המקושטים, השמשיות בכל גוני הקשת, הצעיפים המתעופפים. התמזה - עם הפנאי המימי והרוח וההתרגשות הויקטוריאנית הנלווית להם.

בפתח ספר ההמשך, חשים ג'ורג', האריס והמחבר שהם חייבים שינוי, והם מחליטים לצאת למסע אופניים ברחבי גרמניה, הפעם ללא מונמורנסי הכלב. גרמניה והעם העומד עליה בשלשות מתוארים בציניות רבה, אך גם באנושיות - עד כדי אמירה נאיבית של טרום שתי מלחמות עולם בדבר יכולתו של העם הגרמני לסייע כדי לעשות את העולם טוב יותר. ובכל זאת, תמיד עדיף גאון מצחיק על פרשן מפוכח. מערכת היחסים בין שלושת הגיבורים מבריקה, ובמקום פעולת הסחה רעשנית לעקיפת המציאות, ג'רום משתמש במומחיות בסטייה מבורכת מהעיקר.

התבוננתי בה בדקדקנות. הגעתי למסקנה שהיא "מבוגרת" ו-"הולכת רגל", והראיתי לה את השביל שלה. היא הסתכלה עליו ונראתה לא מרוצה. "אבל אני לא רוצה ללכת לשם," היא אמרה. "אני לא יכולה ללכת בדרך הזאת?"

"אלוהים אדירים, לא, גברת!" עניתי. "השביל הזה שמור לילדים... הנה השביל שלך, מסומן בבירור -ואם תשמעי לעצתי תמהרי ללכת בו. אסור לך לעמוד כאן ולהסס."

"הוא בכלל לא מוביל לכיוון שבו אני באמת רוצה ללכת," אמרה הגברת הזקנה.

"כנראה שהוא מוביל בכיוון שבו את צריכה לרצות ללכת," עניתי, ונאלצנו להיפרד.

יואב אבני הוא מחבר הרומן "שלושה דברים לאי בודד". הרומן הבא שלו ייצא בתחילת השנה הבאה בהוצאת כנרת זמורה ביתן.