הם ממסמסים

חמישה חודשים אחרי תחילת המגעים בין רשות השידור לעיתונאי מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי על רכישתו לשידור של הסרט "שיטת השקשוקה", יתכנס ביום שני, 15 בספטמבר, הוועד המנהל של הרשות כדי לדון בנושא. את הסרט, שנוגע בעסקי משפחת סמי ויולי עופר עם מדינת ישראל וקושר בין הון לשלטון, הפיקה במשותף עם רוזנטל חברת הלוויין yes, שהחליטה בסופו של דבר למשוך ידה ממנו ולוותר על שידורו.

לפני חודשים ספורים עבר הסרט את ועדת ההתקשרויות של ערוץ 1, אך מאז מתמהמהים ברשות השידור מקבלת החלטה סופית לגביו. מקורבים להפקה טוענים כי ברשות חוששים מתביעת ענק בעקבות מכתבים שנשלחו מבאי כוחם של האחים עופר בשבועות האחרונים.

מיקי רוזנטל ועו"ד רם כספי. מתוך הסרט "שיטת השקשוקה"  (צילום: אילן עבודי)

במכתב הראשון, שנחת ב-30 ביולי על שולחנם של מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר ויו"ר הועד המנהל, משה גביש, כותבים עורכי הדין אריאל שמר ורם כספי: "נודע לנו כי הערוץ הראשון בוחן את האפשרות לשדר את הסרט. בנסיבות אלה מצאו לנכון מרשינו להפנות את שימת ליבכם להשלכות מרחיקות הלכת שעלולות לנבוע מהבאת הסרט לשידור כמו גם לנזקים החמורים שיכולים להיגרם למרשינו כתוצאה מכך, כל זאת על מנת שתהא בידיכם תמונת הדברים הנכוחה בטרם תתקבל החלטתכם בנושא".

במכתב זה, כמו במכתבים דומים שהוגשו בעניין הסרט להנהלת סינמטק תל אביב - שהיה עד כה הגוף היחיד שהסכים לתת לו פומבי - מודים נציגי האחים עופר כי אין למרשיהם ידע מלא על תוכן הסרט. במכתב הם מביאים לידיעתם של מנהלי הרשות במקביל גם את העובדה שערוצי תקשורת אחרים החליטו שלא לשדר את הסרט ומזכירים באותה הנשימה תביעה בסכום מיליון שקל שהגישו נגד רוזנטל. את המכתב הם מסכמים באזהרה: "נוכח מקום מושבם הזר של חלק ממרשינו ובהתחשב בכך שהסרט (אם בכלל ישודר) יופץ וייקלט גם מחוץ לתחומי ישראל, מרשינו שומרים על זכותם לנקוט בכל ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם כלפי יוצרי הדיבה, מפיציה ומפרסמיה מכוח דיני מדינת ישראל ומכוח הוראות הדינים הזרים הרלבנטיים".

מתוך הסרט: עימות בין עידן עופר לרוזנטל בועידת העסקים השנתית

שבוע לאחר מכן התקבל במשרדי הנהלת הרשות מכתב נוסף, שמאשש את אזהרותיהם המוקדמות של כספי ושמר. במכתב מאת עורך הדין ברווין לייטון פייזנר, המייצג את האחים עופר בלונדון, נכתב: "לאור המוניטין והאינטרסים של לקוחותינו בבריטניה (וכמובן גם במקומות אחרים מחוץ לישראל) ייעצנו להם והם מוכנים, במקרה שהסרט ישודר, להשתמש בכל הגנה הולמת נגדכם, באמצעות בית המשפט האנגלי או כל תחום שיפוט רלבנטי אחר".

את מכתבי האזהרה של האחים עופר מכירה היטב חברת הכנסת והעיתונאית לשעבר, שלי יחימוביץ', שאומרת היום בראיון ל-ynet: "זו שיטה קלאסית של האחים עופר. הם נקטו בה נגדי לפני שלוש שנים, אחרי ששידרתי גילוי דעת באולפן שישי בערוץ 2 ובו ביקרתי את היוזמה להסב את מוזיאון תל אביב על שם סמי ואביבה עופר, בתמורה לתרומה ששווייה נאמד בערך של חצי אגף בלבד. לא היתה בפינה הזו מילה אחת שאינה אמת, אבל במכתב לחברת החדשות הם איימו בתביעת דיבה אסטרונומית והבהירו שכיוון שמדובר בחברה בינלאומית, המשפט יתנהל בניו יורק, מה שיעלה לחברת החדשות, בין אם תזכה או תפסיד, כ-2 מיליון דולר".

יחימוביץ: "שיטה קלאסית של האחים עופר" (צילום: ירון ברנר)

לדברי יחימוביץ', דירקטוריון חברת החדשות שדן בנושא החליט מטעמים כספיים להתנצל. "הם הבינו שזה יהיה זול יותר", היא אומרת, "ההתנצלות שודרה בלי שום הצדקה. זו דוגמה מצוינת למדיניות ההפחדה שלהם והיא חוזרת על עצמה גם הפעם עם המכתבים לרשות השידור. ברשות יודעים היטב שאם תהיה נגדם תביעה בסדר גודל כזה, הם יקרסו. משמעות הדבר היא פגיעה אנושית ואמיתית בדמוקרטיה.

משמעות הדבר שיש קומץ משפחות שחסינות מפני ביקורת, בין אם כיוון שהם הבעלים של כלי תקשורת מסוימים ובין אם האיום הכספי פשוט מרתיע את התקשורת מלעסוק בהם.

"לעיסוק העיתונאי בישראל יש תקרת זכוכית ששמה - בעלי ההון. העיתונות הישראלית יכולה לכסח פוליטיקאים, את ההסתדרות, את ביהמ"ש העליון, את צה"ל ואת שירות המדינה שעליהם חלים כללי הדמוקרטיה, אבל כל זה לא נוגע לבעלי ההון. בניגוד לפוליטיקאים שמתחלפים כל 4 שנים, הם פה לתמיד. זה קצת מזכיר משטר מלוכני".

גם העיתונאי רינו צרור רואה בסדרת המכשולים שעובר הסרט "שיטת השקשוקה" אבן בוחן בכל הנוגע למצבה של העיתונות החופשית והבלתי תלויה בישראל. "העיתונות הישראלית לא יכולה לבקר היום את ההון, כיוון שאין מי שיקנה מעיתונאי את הסחורה הזו. זה סוג של שיתוק, בעיקר במדיה הטלוויזיונית, שם אנחנו בצרות גדולות במיוחד", הוא אומר. "התקשורת יכולה לדבר על היאכטה החדשה של בעלי ההון, על הרכש האחרון ועל ההצלחות, אבל לכסות אותם באמת, לבקר אותם, לנתח את מעשיהם בכלים עיתונאיים, את זה היא לא מסוגלת לעשות. זו עובדה. הסיפורים האלה עפים משולחן העבודה ובשנתיים האחרונות התופעה הזו הגיע לממדים היסטריים, שהשיא שלה הוא המקרה הנוכחי".

צרור: "אין מי שיקנה מהעיתונאים את הסחורה הזו. זה סוג של שיתוק"

כמו יחימוביץ', כך גם צרור רואה בשידור סרטו של רוזנטל חשיבות עליונה. "הסרט הזה הוא עבודה עיתונאית מצוינת שהיתה צריכה לזכות לחשיפה בכל רשת טלוויזיה שמכבדת את עצמה. מחויב המציאות שתינתן לה במה בשידור הציבורי", הוא אומר. "נוצר מצב של פחד, שיש לו 60 אלף נימוקים וכולם קשורים בכסף. זה פחד אמיתי שאני לא מקל בו ראש. אחרי הכל, קשה להתנהל עם איום של תביעה בסכומים כאלה מעל הראש. אלה מספרים גדולים וכל עיתונאי ועורך שמקבל התראה כזו נאלם דום ועושה חשבון נוקב אם זה שווה את זה. ההעדפה הטבעית היא לשים את זה בצד ולא להסתבך.

"קשה להחליט שאתה הולך על תחקיר. קשה להחליט שאתה ממשיך איתו. הכי קשה להחליט לפרסם. בנקודה הזו העיתונות הישראלית נכשלת פעם אחר פעם. אבל רשות השידור, בניגוד לרשתות המסחריות, חופשייה מהשיקולים האלה, לכאורה. העורך הראשי צריך לעמוד מול החומר בלי מורא של תחנה עסקית ובעלי הון. יש כאן חומר שראוי לפרסום וצריכים לפרסם אותו. העובדה שברשות מכנסים ישיבה בוועד המנהל, חודש אחרי שהסרט הוקרן בסינמטק, זו לא התנהגות של תחנת שידור אלא של בית בובות. זה בדיוק המקום בו הרשות נבדלת משאר התחנות. זה המנדט של השידור הציבורי, שאמור להיות נושא הדגל של העיתונות הבלתי תלויה".

עבודי ורוזנטל בהקרנה בסינמטק ת"א, הגוף היחיד שהקרין את הסרט עד כה (צילום: מרב יודילוביץ')

דורון צברי, חבר הוועד המנהל ברשות השידור ואיש קולנוע מוערך, מתקשה להסתיר את חוסר הנוחות שלו מאופן הטיפול של ראשי רשות השידור בסוגיית הסרט של רוזנטל ועבודי. "העילה היחידה לקיומו של שידור ציבורי היא היותו אלטרנטיבה לשידור המסחרי שנמצא בידי בעלי הון", כתב צברי במכתב נוקב לשקלאר. "כמנהל הרשות, הופקד בידיך כלי רב עוצמה וכדי להשתמש בו באופן ראוי, עליך לפעול ללא מורא או משוא פנים כשנגד עינייך עומד האינטרס הציבורי.

"השתלשלות העניינים עם הסרט 'שיטת השקשוקה' עד כה והימנעותם של הערוצים המסחריים מלשדרו, הופכת את הקרנתו לקו פרשת המים במאבק על חופש הביטוי בישראל. לא פחות.... סמי ויולי עופר הם האנשים העשירים בישראל. בעידן שבו הכסף מדבר ומוספי הכלכלה מלבלבים, הם מרכזים בידיהם עוצמה שקשה לעמוד מולה. משפחת עופר היא גם בעלת המניות הגדולה ביותר בערוץ 2. קשה מאד להעביר עליהם ביקורת. הבמה המרכזית של הדיון הטלוויזיוני נמצאת בבעלותם. משפחת עופר נחושה למנוע את הקרנת הסרט בפני הציבור. אני לא זוכר מסע לחצים ואיומים כה בוטה כמו זה שהפעילו נציגיהם על מנת למנוע את הקרנתו או שידורו של סרט".

צברי מציין כי אין זו הפעם הראשונה שנציגי האחים עופר מנסים למנוע הקרנת סרט המעביר על לקוחותיהם ביקורת ציבורית. כך גם היה עם 'זהב לבן, עבודה שחורה' של טלי שמש, שעסק בתנאים הקשים בהם מועסקים עובדי הקבלן במפעלי ים המלח שבבעלותם. "המזל הוא שהכתפיים של אילנה דיין, המגישה, דורון גלעזר, העורך ועוזי פלד, מנכ"ל טלעד, היו מספיק רחבות לעמוד בפרץ ולשדר את הסרט למרות מכתבי האיום של עו"ד כספי", כתב צברי והוסיף, "בפרשת הנשיא משה קצב, למד הציבור הישראלי שאם יש לך מספיק כסף ועוצמה לשכור את הפרקליטים הנכונים, תוכל להימלט מכתב אישום גם אם עשר נשים יעידו נגדך במשטרה שעשית בהם מעשים מגונים.

כעת אנחנו רואים כיצד מנסים נציגיהם של האחים עופר ללמד אותנו שיעור נוסף: איך הכסף הגדול חוסם את פיו של אזרח מן השורה. עד כאן.

"שמונה חודשים שהרשות נמצאת במגעים עם מיקי רוזנטל ודבר לא קורה. מטרטרים אותו בלך ושוב אבל לא חותרים לקראת הכרעה. יש בעיה משפטית? מצוין. זה אומר שהחומר חזק והסרט רלוונטי. אין תחקיר עיתונאי ראוי לשמו שלא מעורר בעיות משפטיות ושאלות מוסריות. מה האלטרנטיבה? שידור סתמי וחסר ערך שלא מרגיז אף אחד משום שאין בו אמירה? זה הטלוויזיה שאתה רוצה?". צברי מסכם את המכתב בקריאה לשקלאר לקחת אחריות וכותב: "ההחלטה לשדר את הסרט היא עיתונאית ולא משפטית. זו החלטה שאתה, כמנכ"ל הרשות והעורך הראשי של השידורים, צריך וחייב לקבל. יחד עם הסמכות באה גם האחריות. תחליט לשדר, תחליט לא לשדר, אבל תחליט! אל תמסמס".

בתגובה לשורת שאלות שהוגשו לדוברות רשות השידור נמסר: "הסרט נמצא בבדיקה ועד סוף השבוע תפורסם החלטת הרשות בנושא".