ישראל יבאה בשנת השמיטה רק 2% מהירקות
ניצחון לרבנים המתונים על החרדים: הציבור הישראלי ייבא רק 30 אלף טון מתצרוכת הירקות שלו בשנת השמיטה, בזמן ש-90% נרכשו מחקלאים ישראלים במסגרת היתר מכירה. כ-5% מהירקות נרכשו מפלסטינים ביהודה ושומרון
יבוא הירקות לישראל בשנת השמיטה הגיע קרוב ל-30 אלף טון. זאת, בניגוד לשנה רגילה, שבה כמעט ולא מיובאים ירקות לישראל. מדובר ב-2% מצריכת הירקות בישראל, המסתכמת מיליון טון וחצי בשנה. משמעותו של הנתון הזה היא שרוב-רובם של הירקות בשוק הישראלי נרכשו מחקלאים ישראלים ונמכרו במסגרת "היתר מכירה". בציונות הדתית המתונה רואים בכך ניצחון גדול על החרדים במאבק על השמיטה, כיוון שהחרדים ניסו להביא למצב שבו חלק גדול מהתוצרת החקלאית תיובא.
בנוסף לייבוא מחו"ל, נרכשו בישראל מתחילת שנת השמיטה ועד ה-1 ליוני כ-70 אלף טון ירקות שמקורם מיהודה ושומרון. ההערכה היא כי עד סוף השנה יירכשו מהפלסטינים בגדה עוד כ-20 טון ירקות, ובסה"כ כ-90 אלף טון. זאת, בניגוד לשנה רגילה, שבה מספקים הפלסטינים כ-75 אלף טון ירקות.
גורם במשרד החקלאות מעריך כי ייתכן והשוק הישראלי היה רוכש מהפלסטינים כמויות גדולות עוד יותר של ירקות, אלמלא הקרה שאירעה בחודש ינואר ופגעה בגידולים של החקלאים הפלסטינים באופן שמנע מהם למכור ירקות בישראל במשך חודשים.
יצויין כי לצורך שנת השמיטה הקציבה הממשלה 103 מיליון שקל לסבסוד יבוא הירקות.
היבוא העיקרי היה של גזר ותפוחי אדמה, שהיווה כ-10% ממחזור המכירות השנתי שלהם, ושל בצל, שהיווה פחות מ-5% מהמחזור.
90% מהירקות נמכרו בהיתר מכירה
"יבוא הירקות בסיכום השנה היה בכמויות זעירות. חלק חשוב מהפתרון היה על ידי קישור ישיר בין יצרנים ערבים ופלסטינים ביהודה ושומרון לבין חרדים, כך שכל תוצרתם הופנתה לשוק זה ותוצרת חקלאי ישראל שווקה לשאר האוכלוסייה", אמר צבי אלון, סמנכ"ל סחר חוץ במשרד החקלאות, בכנס שערכה תנועת הקיבוץ הדתי לסיכום שנת השמיטה שנערך בקיבוץ סעד.
הרב זאב וייטמן מהרבנות הראשית מסר כי: "במהלך שנת השמיטה 'נמכרו' לגויים במסגרת היתר מכירה 1.5 מיליון דונם, שהם למעלה מ-90% משטח גידולי השדה והירקות במדינת ישראל".
נחמיה רפל, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, הוסיף: "הנתונים הטובים שהוצגו על ידי משרד החקלאות מוכיחים שוב שהשלד המרכזי להתנהלות לאומית בתחום חקלאות בשנת שמיטה היה ונשאר היתר המכירה".
שר החקלאות, שלום שמחון: "הצלחנו לספק לכל תושבי ישראל תוצרת חקלאית, איש איש על פי אמנותו ותפיסתו, בלי לפגוע בפרנסתם של חקלאי ישראל, וזאת תודות לעבודת מכינה טרם שנת שמיטה בצוות משותף עם מזכירות הקיבוץ הדתי".
שנת שמיטה סוערת
שנת השמיטה , המתקיימת מדי שנה שביעית והתקיימה בשנת תשס"ח, היא שנה שבה אוסרת היהדות על עבודת אדמה בארץ ישראל, כולל זריעה, טיפול בצמחים לשם השבחתם קצירה וקטיף למטרות מסחריות. בשנת השמיטה של 1889 (תרמ"ט) התיר הרב יצחק אלחנן ספקטור למכור את האדמות שבידי היהודים לגויים למשך השנה כדי שיותר ליהודים לעבדן ולהשתכר למחייתם. הרבנות הראשית לישראל מסתמכת על היתר המכירה ומוכרת את הקרקעות בא"י לנוכרי לשנה, אך הציבור החרדי אינו סומך על ההיתר ומקפיד לקנות רק פירות וירקות שגידלו נוכרים או שגדלו בחו"ל.
במהלך השנה האחרונה התעוררה מחלוקת קשה בין רבנים סביב היתר המכירה, שהפכה לסערה תקשורתית ומשפטית, כשהרבנות הראשית סירבה להנהיג את ההיתר בכל ערי ישראל. מועצת הרבנות הראשית אמנם החליטה כי גם השנה ייעשה בו שימוש, אך לראשונה מאז קום המדינה קבעה כי כל רב מקומי ינהג בסוגיה כפי הבנתו.
בעקבות סירובם של 12 רבנים להעניק תעודות כשרות לפי היתר המכירה, הקים ארגון רבני צֹהר מערך השגחה חלופי, עוקף רבנות – מהלך שנתפס כקריאת תיגר חסרת תקדים על מוסד הרבנות הראשית, שלטענת רבני הציונות הדתית שבוי בידי החרדים. בעקבות עתירתם של כמה חקלאים לבג"ץ נגד הרבנות קבעו השופטים כי עליה להעניק תעודות כשרות על פי היתר המכירה בכל ערי ישראל, והרבנים נאלצו לתת היתרי מכירה.
בהכנת הכתבה השתתפו גלית שפיר, "כלכליסט", קובי נחשוני ותני גולדשטיין
לפנייה לכתב/ת 
