הרקדן הדתי האוטומטי
"שכל ההורים יעשו בר-מצוה עם ריקודים נפרדים ולא יעמידו את הילד שלי בניסיון, כי זוהי רוח הישיבה", דרשה אמא באסיפת ההורים בישיבה התיכונית. יעל משאלי לא אוהבת שאומרים לה איך לחגוג, ועכשיו היא מודאגת
ישיבת בני-עקיבא נחלים, כתה ז', אסיפת הורים כיתתית עם הר"מ והחצר"מ (חצי-ר"מ). מייד כשניתנת הזדמנות להורים לשאול שאלות הרימה את האצבע אמא אחת ופתחה בנאום חוצב להבות: "אני רוצה לדבר על הבר-מצווה, אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על זה, זו השנה של הבר-מצוה, ואני חושבת שאתה (הרב-מחנך) צריך להגיד את זה בשם הישיבה ולא אני, אבל אני אגיד את זה בכל זאת".. והיא פותחת: "אני לא רוצה להגיד לאף אחד איך לחגוג את הבר-מצוה, ואני לא זו שאומרת, זו המשנה-ברורה אומרת. הילדים שלי לא רוקדים מעורב, וכל אחד שישמח איך שהוא מבין, אבל לפי רוח הישיבה אני רשמתי את הבן לכאן וככה צריך לחגוג. ואני לא חושבת שלרקוד מעורב זה רוח הישיבה, וצריך לחגוג לפי המשנה ברורה, ושוב - אני לא רוצה חס וחלילה להגיד לאף אחד איך לחגוג, אבל אל תעמידו את הילדים שלי בנסיון".
מה אני אגיד לך, אמא יקרה ודואגת נורא, מהצד שאני ישבתי וצפיתי בך ושמעתי אותך - זה היה מופע אימים. בטח שאת רוצה להגיד לי איך לחגוג, בטח שאת רוצה להגיד לי שלשמוח בדרך שלי זה "לא דתי" והדרך שלך היא הנכונה, בטח שעל הדרך ראית שם גם כמה שלא הבינו בכלל את הנאום שלך (הם באו מאפריקה ואין להם מושג ששמחה היא ריקודי מעגלים נפרדים) והכי גרוע זה שההתנשאות הדתית שלך (טוב, זו לא את זו המשנה ברורה) תחלחל לתלמידי כתה ז' ותהרוס להם את שנת הבר-מצוה. כי מעבר לזה שאסור לילד שלך לעמוד בנסיון של ריקודים מעורבים, אסור לו גם בטח לסמוך על הכשרות של מישהו וגודל הכיפה או הציצית של חלק מהילדים פוסלים אותם מלשחק יחד בהפסקות.
אני מכירה אותך, אמא יקרה ודואגת נורא, לא אותך באופן אישי אבל את כל אלו שכמוך. כבר עשרים וכמה שנים אני פוגשת אתכן באסיפות הורים של הגנים ובתי הספר, ולא תאמינו – אבל גם של המכינות וישיבות ההסדר (ימי ההורים האלה לא נגמרים אף פעם במגזר שלנו!!!). לפני עשרים וקצת שנים הפכתם את כל הגנים הממ"דים לגנים "תורניים", היה נורא חשוב ודחוף להחליט שמביאים כיבוד רק עם הכשר מיוחד, שילמדו יותר סיפורי חכמים ומשניות ולא סתם סיפורי ילדים, שיהיו חזנים ולא חזניות (הבנות יכולות להיות תורניות באותו זמן), שפרשת שבוע ילמדו עם רש"י (כי למה ילדי הגן צריכים לעכב את ההתפתחות הפרשנית שלהם?) ועוד ועוד.
"אמא, את לא צנועה"
ראיתי ושמעתי אמהות שלא הרשו לילדים שלהם לשחק עם ילדים שבבית רואים אצלם פאוור ריינג'רס אחרי-הצהריים, שהאמא הולכת ללא כיסוי ראש (במו אזניי הנקיות שמעתי ילדים אומרים לאמהות שלהם שהן לא צנועות כי "ככה אמא של טל אמרה לטל") ושבין בשר לחלב מחכים שם לא דקה יותר משלוש שעות.
הסתכלתי עלייך אתמול, אמא יקרה, ונעשיתי אני דואגת. אני מאוד מקווה שהילד שלך יכול לעמוד בנסיון של לראות מישהו אחר שמח בריקודים מעורבים ולדעת שאת מצפה ממנו לנהוג אחרת. אני מאוד מקוה שהוא לא כמוך יזעיף פנים אל מי שנוהגים אחרת ממנו ויבחר בכל זאת לנהוג בדרכי משפחתו. כל כך הרבה נסיונות עוד צפויים לו, מה תעשי? תדרשי מכל העולם לנהוג בדיוק כמוך? לא יותר כדאי ללמד אותו איך עומדים בנסיון?
ואגב, גם אני רשמתי את בני לישיבה הזו בגלל "רוח הישיבה". זו שמאפשרת גם לילדים ממשפחות כמו שלי ללמוד שם. שלא דורשות בתנאי הקבלה קוד לבוש של הורים או קוד ריקודים בבר-מצוה. ושמחתי לראות אתמול כל מיני הורים עם ניואנסים דתיים שונים, שכל אחד מהם יש לו את הדרך שלו לחגוג בר-מצוה או יום הולדת או חתונה.
לפנייה לכתב/ת 
ריקוד נפרד. לעמוד בניסיון?
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
