דרעי במבחן המנהיגות

דרעי לא ראוי לירושלים / איקי אלנר

מדינת ישראל שרויה במצב מנהיגותי מביך. מנהיגיה מואשמים בהאשמות כבדות שגורמות לאובדן האמון בחלקם. לטובת כולנו אני מקווה כי חלק מהאשמות יוכחו כחסרות שחר, אך הנזק הערכי והתדמיתי כבר נעשה. במצב הזה, אסור לאריה דרעי להנהיג את בירת ישראל ולהעמיק את הזלזול במנהיגות המדינה.

מנהיג ניחן בתכונות רבות, אך מעל לכל הוא ניחן בכך שהוא יודע להעריך ולפעול בדרך של דוגמא אישית ובעיקר בכל הקשור לטוהר המידות, לשקיפות ולהיעדר מניפולטיביות. כמו כן, בכך שהוא יודע ליטול אחריות מוחלטת למעשיו ולתוצאותיהם. גם אם הפך דרעי לטהור וצח כשלג מאז צאתו מבית הסוהר והוא מתחרט עמוקות על מעשיו, אי אפשר לשכוח לו את חטאיו בהיבט המנהיגותי.

הדוגמא האישית שעל דרעי להראות לבוחריו ולתושבי ירושלים, תהיה מוכתמת ורחוקה מהשלמות הנדרשת ממנהיג, במיוחד בעת של אובדן האמון הנוכחי. הדוגמא האישית שלו תהיה בין השאר מעשיו בעבר ובתוך כך שבתו בכלא בו ריצה עונש על לקיחת שוחד. בחירתו לראש עיר, ואף עצם העמדתו כמועמד לגיטימי לראשות העיר ירושלים תשדר לאומה כולה כי אפשר לקחת שוחד, לשבת בכלא ואחר כך לחזור לעמדת מנהיגות כאילו דבר לא קרה. אז היכן הדוגמא האישית?

בתוך כך יועבר מסר לאומה שמנהיג לא יישא באחריות מוחלטת למעשיו ואפילו יעז לחשוב שהוא ראוי להיות מנהיג הבירה. היכן קבלת האחריות? יש במעשה המועמדות אף מידה לא מועטה של מניפולטיביות שמאפיינת את דרעי לאורך כל דרכו הפוליטית. אני, וכמוני רבים, עדיין לא שכחנו את "התרגיל המסריח" ואת פרשת "בר-און חברון".

מה שמקצין יותר מכל את היותו לא ראוי לכהן בתפקיד, היא העובדה שאין מדובר במי שהורשע כעבריין בבית-משפט בעבירות שקדמו או לא היו קשורות לתפקידו כמנהיג ונבחר ציבור, אלא כמי שפשע דווקא בזמן כהונתו. זהו כלל שאל לנו להפרו לעולם: אם עברת על החוק בשעה שהכוח, השררה והאחריות ניתנו בידיך, לא תוכל לעולם לשוב אל המנהיגות. ניתנה לך זכות גדולה ולא תינתן לך עוד.

איקי אלנר, מנכ"ל המכון למנהיגות בשדרות, שער-הנגב.

ירושלים ראויה לדרעי / ארז אשל

שיבתו האפשרית של אריה דרעי לזירה הפוליטית, הפכה רבים מהעורכים והכתבים בתקשורת הישראלית שגרים בתל אביב, למסקרי ירושלים. וקריאה מעמיקה של הכותרות הפורצות מהדרמה הירושלמית בשבועות האחרונים מעלה כי אריה דרעי משלב גאונות פוליטית עם כריזמה חברתית שמתמזגות יחדיו לדיוקן אידיאלי עבור ראשות עיריית ירושלים.

אולם מאותן הכותרות ומפיהם של אותם העיתונאים עולה שהוא מחוסר לגיטימיות להגשת מועמדותו להנהגת ירושלים. כל זאת משום אות הקלון שסוחב דרעי מאז הרשעתו בעבירות פליליות. יוצא שהמועמד המתאים ביותר הוא גם הראוי פחות.

דרעי הוא לוחם. הוא החל את הקריירה הלוחמנית שלו כשנאבק כנגד אפליית ספרדים בתוך המרחב החרדי. לאחר מכן העתיק את האנרגיות החתרניות לזירה הלאומית ובנה את אחת התנועות החברתיות המפוארות ביותר בחברה.

הפחד של האליטה הישראלית מאפשרות שיבתו של דרעי לזירה הפוליטית, משתקף מהניסיון המשפטי לרוקן מתוכן את עצם הלגיטימיות של מועמדותו. זהו הד מעומעם של הפחד של האליטה הישראלית מלפני עשור, מפני אחד מהאוונגרדים הראשונים שאיימו על ההגמוניה שלה – הרב אריה דרעי.

ירושלים תואמת לא רק את כישוריו של דרעי, היא תואמת גם ובעיקר את המיתוס שלו. זהו מיתוס על האיש הקטן, בן מיעוטים השייך לזרם שנמעך שנים על ידי האליטה השלטת, אשר זקף את קומתו והנהיג מרד כנגד מוקדי הכוח הקלאסיים. המרד הסתיים בריסוק המנהיג ובזריקתו לכלא.

האם המיתוס משקף מציאות? אחד מגדולי האנתרופולוגים של המאה ה-20 לימד אותנו שתפקיד המיתוס איננו לשקף את המציאות. תפקידו ליצור אותה.

כוחו של דרעי גדול מסך כישוריו. כוחו נעוץ בדימוי שלו. ואין עיר שמתאימה יותר למיתוס של דרעי מאשר ירושלים.

היא אמנם הבירה הפוליטית של מדינת ישראל אך היא גם הבירה התרבותית של מקופחי ישראל. ירושלים היא העיר של המקופחים הכועסים. החרדים הרדיקליים, הערבים האורבאניים, המזרחים אוהדי בית"ר והדתיים הלאומיים אשר רבים מהם מאז ההתנתקות הצטרפו למועדון המקופחים, הנדרסים והכועסים. כל אלו יכולים להזדהות עם המיתוס של המקופח הנצחי. הלוחם שכמעט הכריע את הממסד רגע לפני שהממסד הכריע אותו. והנה הלוחם המיתי שב למאבק חוזר באליטות, וקשה להאמין שהירושלמים יתנו לו להיעלם מבלי שייתן פייט.

התקשורת הישראלית איננה חוששת מהכישורים של דרעי, אלא מהמיתוס שמתלווה אליו, מאותן סיבות שהמיעוטים הירושלמים יכולים להזדהות עמו, האליטה התל אביבית נרתעת ממנו.

אני מאמין בכוחה של מנהיגות. אני גם מאמין בכוח של סיפור. דרעי מאחד את שניהם. מנהיגותו היא מה שירושלים צריכה. סיפורו הוא מה שהירושלמים צריכים. בבחירות לראשות עיר מחפשים פעמים רבות מנהל טוב. ניהול הוא היכלות לשמר, לתחזק ולשפר מערכת. מנהיגות היא היכולת להניע, להציב חזון מאחד, לעורר השראה ולשנות מערכת. ירושלים זקוקה לשינוי, היא זקוקה למנהיג. היא זקוקה לאריה דרעי.

הדרמה הספרותית בה אנו מצויים עדיין לא הסתיימה. בפרקים הראשונים צץ האוונגרד, בפרקי האמצע הוא רוסק על ידי המערכת. ועכשיו הוא שב לפתע והכריז על שיבתו למערכה. זהו סיפור שתופס את הדמיון של כל אזרחי ישראל. איך יסתיים הסיפור? האם האליטה המשפטית התל אביבית שוב תתערב ובתואנה משפטית תשדוד את זכות הכרעה מתושבי ירושלים? או שתושבי ירושלים ימליכו עליהם את הלוחם האגדי נגד האליטות של תל אביב?

ארז אשל, ראש המדרשה למנהיגות "עין פרת".

• למגיבים: אנא סמנו תחילה אם אתם בעד מתן אפשרות של התמודדות בבחירות לדרעי, או נגד.