מפצחת הבונקרים של נסראללה וחמאס
ה-GBU-39, שתגיע בקרוב לחיל-האוויר, לא תשפר משמעותית את יכולת התקיפה באיראן. אבל דווקא בסביבה הקרובה יותר, יש לפצצה החדישה יתרונות רבים
וושינגטון עודנה מתנגדת בתוקף לתקיפה ישראלית באיראן, בנסיבות הנוכחיות (בטרם מוצו אמצעי הלחץ הדיפלומטי והסנקציות הכלכליות). זו גם הסיבה שהנשיא בוש ושר ההגנה גייטס השיבו בשלילה לבקשות שר הביטחון ברק לרכוש טילי שיוט ופריטים צבאיים אחרים. ארצות-הברית גם סירבה לאפשר למטוסי חיל-האוויר הישראלי "מעבר בטוח" לאיראן, בנתיבים הנמצאים מעל אזורים הנתונים לשליטתה במזרח התיכון.
לפצצות מדגם GBU-39, שהפנטגון אישר מכירת אלף מהן לישראל, יתרונות רבים לתקיפה מהאוויר של מטרות "קשיחות" יחסית, כמו מרתפים, ביצורים לא עבים במיוחד ומנהרות עפר בעומק של כמה מטרים. הן מסוגלות לחדור בטון מזוין בעובי 90 ס"מ, אף שמשקל ראש הקרב שלהן הוא רק 23 ק"ג. משקל הפצצה כולה הוא 113 ק"ג. יש לה מנגנון הנחיה לווייני (GPS), ולכן ניתן לשגרה בדיוק מרבי ממרחק העולה על 100 ק"מ - מה שמעניק ביטחון יחסי למטוס ולטייס, שאינם צריכים לחדור מערכי נ"מ מסוגים הנמצאים כעת בידי סוריה, ועלולים להימצא בעתיד גם בידי חיזבאללה וחמאס. מכאן שמטוס מסוג 15-F או 16-F מסוגל לשאת מספר רב של "פצצות גולשות" כאלה, ולשגר כל אחת מהן בדייקנות רבה לעבר מטרה שונה ברצועת עזה, בלבנון או במרחב דמשק בסוריה, בעודו נמצא במרחב האווירי של ישראל.
פחות נזק סביבתי
בידי ישראל יש פצצות כבדות יותר לפיצוח בונקרים, מדגם GBU-28, שסופקו לה בעבר על-ידי ארצות-הברית. אלו מסוגלות לחדור שכבת בטון עבה פי כמה מזו שחודרת הפצצה החדשה, והן גורמות הרס רב. חיל-האוויר השתמש במספר קטן של פצצות כבדות אלו במלחמת לבנון השנייה. לפי פרסומים זרים, באמצעות אחת מהן ניסתה ישראל לפגוע בבונקר שבו הסתתר נסראללה - ללא הצלחה: הפצצה חדרה לבונקר, אבל הוא לא היה שם.
מגרעתה של הפצצה הכבדה הזו היא ההרס העצום שהיא גורמת
למבנים ולאנשים, הנמצאים באזור המטרה המותקפת. חיסרון זה קיים גם בפצצות חודרות בונקרים של התעשיות הביטחוניות בישראל. אחת הסיבות העיקריות, שבגללן ביקשה ישראל לרכוש את הפצצות החדישות מדגם GBU-39, היא העובדה שאלו אינן גורמות כמעט "נזק סביבתי", ולכן ניתן להשתמש בהן לתקיפה מדויקת של מטרות הממוקמות בשטחים בנויים ומאוכלסים בצפיפות מבלי לגרום להרג המוני של אזרחים לא-מעורבים והרס גדול לבניינים.
חמאס וחיזבאללה ממקמים את מחסני ואתרי שיגור הרקטות והטילים שלהם בלב אזורים מאוכלסים, כדי שהחשש מפני תגובה נזעמת של התקשורת ודעת הקהל העולמית ימנע מישראל מלתקוף אותם שם. הפצצה החדישה, שאינה גורמת נזק סביבתי רב בגלל משקלו הקטן של ראש הנפץ שלה, מאפשרת לחיל-האוויר לפגוע במספר רב של מטרות "קשיחות" בעת ובעונה אחת מבלי לסבך את מדינת ישראל בזירה הבינלאומית והתקשורתית.
מחיר העסקה, הכוללת גם ציוד עזר והדרכה, הוא 77 מליון דולר, שישולמו מכספי הסיוע הביטחוני האמריקני. הכמות המלאה של הפצצות החדשות תסופק לישראל במשך שלוש שנים הקרובות.
לפנייה לכתב/ת 
