ישראל בעלייה?

מבקר המדינה בדו"ח חד וברור חשף היום את האמת. יחס הממשלה לעליה של שארית יהודי אתיופיה לוקה בסתירות, בהתעלמות מהחלטות בג"צ ובעיקר בהתעלמות מאלפי יהודים הממתינים למימוש החלטתה מ-2003 להעלות את כל שארית יהודי אתיופיה לישראל.

בשלהי 2004 ועדת שרים בה ישבו שני שרים – שר הפנים פורז ושרת הקליטה דאז, ציפי ליבני, החליטה לצמצם את ההחלטה ולאפשר עליה של 17,188 איש ואישה בלבד. אלא שהשרים הנכבדים שכחו להודיע על הצמצום בהחלטה העקרונית לאלפי הממתינים באתיופיה. בינתיים, על בסיס הבטחת הממשלה, עזבו אלו את בתיהם, נטשו את אדמתם ואת חייהם הקודמים, ובאו לעלות לארץ. 8,700 מהם תקועים עד היום סביב מחנה בגונדר וממתינים בעזובה ובחוסר כל.

למרות דברי המבקר- ממשלת ישראל ,שדנה בענין בשבוע שעבר, שוב נכשלה במשימה.

במקום לקבל החלטה אמיצה כפי שעשה אריאל שרון ב- 2003 להעלות את שארית יהודי אתיופיה ולסיים את המשימה הלאומית והציונית. באקט של פחדנות בלתי מובנת החליטה ממשלת ישראל לבדוק רק עד 3,000 איש, מתוכם יועלו כמחצית וגם אלו רק בקצב של מאה לחודש. שמעתם נכון, 100 לחודש בלבד.

זה לא שהאנשים הללו, אחים שלנו ובהם ילדים קטנים ותינוקות, מלקקים דבש שם בגונדר במהלך ההמתנה שלהם. אין דבש ולעיתים אין גם כסף למזון בסיסי, לביגוד, למקום מגורים מינימאלי. אך הממשלה ב-2008 כשתקציב המדינה עומד על יותר מ- 300 מיליארד שקל "אינה מסוגלת" להעלות יותר מ-100 עולים בחודש. בזמן שברור היטב לפקידים שבדקו את הסוגיה, שבחודשים הארוכים שימתינו הילדים והתינוקות בתת התנאים בהם הם חיים – טובה ובריאות לא תצמח להם, אך ממשלת ישראל – בשלה, 100 לחודש ותגידו תודה.

אין עינינו צרה באיש, אבל ההודעה שפורסמה לפני כמה שבועות ולפיה אולמרט ושטרית מסכימים להעלות את 7,232 בני המנשה, בזמן שלאחינו הם מתנגדים, היא בושה וכלימה. בעוד שהרבנות הראשית קבעה שלבני המנשה יש רק זיקה ליהדות, על אחינו קבע הראשון לציון כי "מדובר ביהודים גמורים ומצווה להעלותם". קשה להבין מה הסיבה לאפליה זו, אפשר רק לשער, וההשערה אינה מוסיפה כבוד למנהיגים הללו.

כ- 1,500 האחים שיעלו מאתיופיה, הם ברי מזל, יש עוד כ- 7,000 אחרים שמבחינת הממשלה הם אינם נראים, הם לא קיימים, היא לא מכירה בהם, היא לא רוצה לשמוע עליהם, אבל אחינו הם. אחיהם של יותר ממחצית מיוצאי אתיופיה שעלו לישראל. ואנחנו לא נוכל למחוק מהזיכרון את האמהות שלנו שנותרו שם, את הבנים, את האחים, את הנכדים והנכדות.

בסוף, למרות השרים והפקידים, למרות המלעיזים ושוחרי הרע, אחרי הייסורים, עוד יזכו אחינו לעלות לירושלים וילדיהם יגדלו כאן כבנים נאמנים לעם היושב בציון. אבל הכתם המוסרי שידבק בפקידים ובשרים שנוהגים באחינו בשרירות לב – הכתם הזה לא ימחה עוד זמן רב.

הרב יפת אלמו, פעיל במאבק להעלאת שארית יהודי אתיופיה וחבר "מכנף דרום לציון".

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

 "האוצר קובר את תוכנית הקליטה לאתיופים"

"שנת שמיטה: בואו נשמוט לחייבים את חובם"

"הלאום שלי: ישראלי"  

"זה לא היה תלוי בי וזה יכול לקרות לכולם"

"אני מעביר אתכם בחושך סמיך ומרתק"

"לא אצטרף למסע לפולין כי אין לי די כסף"