קריסת הבורסה - מה אומרת היהדות?
לרגולטורים בארה"ב היה נוח לתת לשווקים לחגוג, ולא להיות האח הגדול המתערב בשוק החופשי, אבל מה היה קורה אם בתחילת השנה השישית הבנקים היו מודיעים לכל האזרחים שיש להם שנתיים שבסיומן הם חייבים להיות ללא אוברדראפט? ומה הקשר בין קריסת הבורסה בארה"ב לשמיטת הכספים שלנו?
יהודי מסתכל על העולם מתוך עולם הערכים של מסורת ישראל, ומתוך השקפה שיש בעל הבית וריבון בעולם. באין נביאים, איש אינו יכול לומר במדויק מה מתבשל במטבח האלקי, אבל כל תהליך משמעותי בעולם אמור לעורר אותנו למחשבה על הלקחים הרוחניים והחינוכיים שניתן ללמוד מההיסטוריה המתהווה לעינינו.
התורה אינה קובעת מדיניות מוניטרית, אינה מצווה על שער הריבית, אין בה גם שום רמז ליחס הרזרבה. לכן, כאשר אנו עוסקים בנושאי מאקרו כלכלה ושוק הכספים, איננו עוסקים בתחום פסיקת ההלכה, אלא בתחום החינוכי רוחני של חיפוש קווי היסוד של דרך יהודית בכלכלה.
התשתית הרעיונית של היהדות, הולידה במשך אלפי השנים האחרונות זרמים רבים של מחשבות ודתות. העושר הרוחני ממקורותינו יצר חלק נכבד מתשתיות התרבות של העולם המערבי הנוצרי, וגם חלק מסוים מתשתיות התרבות של העולם המוסלמי. קיימת תשתית של מערכת ערכים כלכליים בתנ"ך ובהלכה, אבל עקב הגלות הארוכה, כמעט ולא קיימות בספרות התורנית הנחיות והגדרות בתחומי המאקרו כלכלה. נושא זה הוא רחב מאד, והיה ראוי שבמדינה היהודית יוקצו משאבים לברור ומחקר של תחום זה, בכדי שיום אחד נזכה להיות אור לגויים גם במודלים הכלכליים חברתיים שלנו.
בטור זה אנסה לגעת בהיבט המוסרי האישי, הקושר את שווקי הכסף ואת שנת השמיטה. בטור הבא ננסה לגעת בהבנת מושג הכסף עצמו, הקשור בתורה לדיני הריבית, ובו לעת עתה יש לי יותר שאלות מתשובות, אולי פתיחת השאלות תגרור דיונים ומחקרים מעמיקים יותר, שיגיעו לכדי מודלים כלכליים אלטרנטיביים.
"מכשירים פיננסיים מתוחכמים", או לעשות כסף מכלום
למשבר האשראי בארה"ב ארבע רגליים, כאשר כל אחת מהן מבטאת כשל כלכלי, עם היבטים מוסריים.
- א. המעמד האישי והחברתי, הכרוך בארה"ב באופן כל כך הדוק עם העושר המוחצן, הוביל אנשים רבים לרצות באופן נואש בתים ונכסים שבעצם הם לא יכלו להרשות לעצמם. נוטלי המשכנתאות דימיינו לעצמם מציאות שבה מחירי הנדל"ן עולים לנצח, שהכנסתם בעתיד תמיד תגדל, ועל סמך דמיונות אלו לקחו משכנתאות בריביות גבוהות, שכעת אין באפשרותם לעמוד בהן.
- ב. ציבור המשקיעים, רוצה להתעשר. אפשר להתעשר בעזרת ייצור או פיתוח, אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה. ללא ספק הדרך הקלה ביותר להתעשר בלי לעשות כלום היא ליצור כסף מכסף, כלומר הלוואות בריביות גבוהות. בשביל ריביות גבוהות צריך למצוא מסכנים שיסכימו לשלם אותם, אבל כאלה נמצאו כבר בפיסקה הקודמת.
- ג. המוסדות הפיננסיים, חיים בעולם שבו הכסף הוא אמצעי הייצור וגם התוצר, הוא המדד לגודל ולעוצמה, לבונוסים בסוף השנה ולמעמד החברתי והציבורי. יתירה מזאת, הרי הם יוצרי הכסף. יחס הרזרבה הנמוך מאפשר לבנקים לייצר יש מאין כמות אדירה של כסף, ועל ידי כך להרחיב את הכלכלה ולהגדיל את עצמם ואת כלכלתם. אנשי מכירות ומנהלים נמדדו לפי כמות ההלוואות שמכרו, לפי גובה הריביות שהצליחו להשיג מלקוחות, לפי התשואה הנומינלית על ההון הרשום של הבנק.
האמת, שזה לא רעיון כל כך טוב לתת משכנתאות לכאלו שהסיכוי שיוכלו להחזירם הוא נמוך, ועל כן השתמשו בשיטה בדוקה בעולם של פרסומות וספינים. במקום לקרוא להלוואות מסוג זה "חובות מסופקים", המציאו להם שם חדש - "סאב פריים". כלומר, זה באמת לא משכנתא מהסוג הטוב ביותר , קצת פחות. בעולם שבו אם קוראים למשהו בשם יפה זה מספיק, ובמיוחד אם אתה גדול, עשיר ורועש, וכל מה שאתה אומר נחשב כמעט מייד לדברי אלוקים חיים, למה לא להאמין שהמציאות היא השם הנחמד שנתת לה. הרי כך כתוב בעיתון, כך אומרים בבנק, למי איכפת מה זה באמת, ממילא האמת יחסית, אני מעדיף להסתכל על זה כך.
- ד. בשוק שבו המלווה והלווה מרמים אחד את השני בהסכמה הדדית, בעושר ובאושר, יש גורם שתפקידו לפקוח עין, להבין שלא כל חופש בשווקים הוא טוב. גורם זה הוא הריבון, הרגולטור של השווקים. יש אנשים שרוצים לקנות סמים, יש גם כאלו שישמחו למכור להם. למה שלא נרשה לשוק החופשי לעשות את שלו? התשובה היא שיש מגבלות לחופש. יש דברים שאם יותרו, סופם לפורר ולהשחית את החברה.
כסף הוא אחד הדברים הממכרים ביותר שיש. אמת, הגינות, איפת צדק והין צדק אינם מטבע טוב בשווקים. רמאים ושקרנים בד"כ מרוויחים יותר בטווח הקצר. שוק חופשי שמבוסס על שקרים, הונאות והזיות, משחית את החברה והמדינה לא פחות משוק הסמים. אבל הכסף הוא גם המניע של הפוליטיקה בארה"ב, השמן בגלגלי הממשל הפדרלי. העוצמה הכלכלית תורמת לכוחם בעולם, ובוחרים שיש להם הרבה כסף הם בוחרים מרוצים. היה מאוד נוח לרגולטורים בארה"ב לתת לשווקים לחגוג, ולא להיות האח הגדול המתערב בשוק החופשי.
שמיטת כספים
התורה מצווה, שאחת לשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה, נשמטים כל החובות. כל מי שהיה חייב כסף, שעבר מועד פרעונו, אינו חייב יותר כלום. הפטר חובות מוחלט. יש חריגים רבים, כגון תשלומי שכר, חובות על רכישות, חובות שקבוע להם זמן, ועוד, אבל העיקרון הזה מכוון אותנו לחשוב בכיוונים חדשים ומאד שונים מכל האמור לעיל.כיצד יתנהל שוק בו פעם בשבע שנים צריך "לנקות את השולחן", לסדר את האובליגו ולסגור את האוברדראפט, לוודא שכולם, להוציא חריגים מעטים והשקעות לטווח ארוך, מתחילים מעל קו האפס?
כיצד תתנהל חברה שערכו של אדם בה לא תלוי בכמות הכסף שיש לו בבנק?
מה היה קורה, אילו בתחילת השנה השישית הבנקים היו מודיעים לכל אזרחי ישראל, שיש להם שנתיים שבסיומן הם חייבים להיות ללא אוברדראפט בחשבון, ושבסוף שנת השביעית הם צריכים לפתוח דף חדש?
מה היה קורה במשק בו אנשים היו חיים עם מה שיש להם, ולא עם מה שאין להם, וההלוואות היחידות לטווח ארוך היו אלו המשמשות לייצור מקורות הכנסה נוספים ותשתיות?
כיצד הייתה נראית מדינה שבה הדרך העיקרית להתעשר היא לייצר או לפתח?
כיצד הייתה נראית מערכת חברתית פיננסית, בה קוראים לדברים בשמם, ומצוות אונאת דברים מכתיבה שקיפות מוחלטת של המושגים?
איננו יודעים את התשובות לכל אלו, כי היום כולם משתמשים במעקף הנוח שהתקין הלל הזקן, "שטר הפרוזבול", המאפשר להימנע משמיטת החובות ולהמשיך כרגיל. למרות החתימה על שטר זה, אולי ננצל את ההזדמנות הזו, פעם בשבע שנים, לעשות חשבון עם עצמנו על ההשלכות המוסריות של חברה שחיה על חובות ועל כסף וירטואלי, ועל האפשרות שיום יבוא ובועת האשליות תתפוצץ. " בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת...". (ישעיהו ב)
לפנייה לכתב/ת 
