יעצו לי לא להזכיר בקו"ח שלי שאני לסבית
אני לא מתיימרת להיות קארי ברדשאו של הלסביות, או ברידג'ט ג'ונס של הקהילה הגאה, אבל עדיין לא לגמרי ברור לי למה אסור לי לציין כתיבה במקום מרכזי, גם אם היא על נושאים שאינם חדשותיים כמו הנפילות בבורסות העולמיות או בחירתה של ציפי לבני. אני די בטוחה שמדובר בהומופוביה
"אבל איך אני אמורה לציין את הטור שלי ב-ynet מבלי להזכיר את זה?" תהיתי.
מצאתי את עצמי בדילמה. האם היותי כותבת טור מזה כמעט שנה כאן הוא באמת משהו שלא כדאי לי לציין כשאני מחפשת עבודה בתחום הכתיבה?
אני לא מתיימרת להיות קארי ברדשאו של הלסביות, או ברידג'ט ג'ונס של הקהילה הגאה, אבל עדיין לא לגמרי ברור לי למה אסור לי לציין כתיבה במקום מרכזי, גם אם היא על נושאים שאינם חדשותיים כמו הנפילות בבורסות העולמיות ובחירתה של ציפי לבני לקדימה. אל תבינו לא נכון, אני די בטוחה שמדובר בהומופוביה.
לאורך כל ההיסטוריה האנושית סקס ואהבה הם נושאים מרכזיים בחייו של אדם, לא פחות ממדד הנאסד"ק ובוודאי לא פחות מהבגדים שלבשה דוגמנית כלשהי לאירוע פתיחה כלשהו. בחייו של אדם יש הרבה יותר סיכוי שייתקל במשהו מן המצבים שמתארים הטורים והכתבות של הערוץ הזה מאשר בקונפליקטים של כוכבות "חשופים", עם כל הכבוד והפרגון הרב שיש לי לכל מי שהצליח להגיע לחשיפה שכזו. יותר סביר שאנשים ייתקלו בהומו או בלסבית במהלך חייהם מאשר בכוכבות ההן, ויותר סביר שאיפשהו ברחוב יגור זוג שכזה.
גם אני כותבת על הסקס שלי, והוא במקרה לסבי
יחד עם זאת, לסביות עדיין נחשבות למשהו טיפה יותר אקזוטי, אבל כנראה מתוך הרצון המציצני האנושי למה שנחשב שונה ואחר, ולכן לא ידוע או לא מובן. כמו רבים מהכותבים על סקס ויחסים, גם אני כותבת על הסקס שלי, והוא במקרה לסבי – למה אני צריכה להסתיר זאת?
לא לגמרי ברור לי למה כתיבה על סקס (ואהבה) לסביים נחשבת פחות מכתיבה על נושאים סטרייטים, בייחוד לאור תוכניות הריאליטי הרבות סביבנו, המתיימרות להציג גם אנשים מהקהילה. הרי הכתיבה האישית היא אולי סוג של ריאליטי מקורי, אדם המדבר אלינו בקולו שלו, תוך חשיפה לא קטנה של אישיותו, סגנונו והרהוריו. הסקרנות האנושית שהביאה לפריחת הז'אנר שמספק לרבים בידור זמין, ולרבים אחרים את 15 דקות התהילה, וכך גם אמור היה לקרות בתחומי הכתיבה. ואכן ז'אנר האישי, ערוץ יחסים, טורי הדעות למיניהם, הבלוגספירה העניפה, כן נמצאים בפריחה כבר שנים מספר. אז מדוע יעץ לי אותו חבר לי לא להכניס דברים המזהים אותי ככותבת על נושאים של גאווה?
אולי לא כדאי להיות מזוהה עם מיעוט כלשהו
אולי כאן יש איזושהי מידה של חשיבה שמרנית. לא כדאי להיות מזוהה עם סקס, ובטח לא עם נושא שעדיין נתפס כסטייה בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסיה. לא כדאי להיות מזוהה עם מיעוט כלשהו. רצוי להשתייך למיינסטרים, להיראות כמי שחושב כמו המיינסטרים, לא להפגין שונות.
אבל אם אין רלוונטיות לזהותי המינית במקום העבודה, ולרוב אין רלוונטיות כזו, אין סיבה שזה יהווה שיקול בקבלתי לתפקיד. ניסיון הכתיבה שצברתי בערוץ יחסים הוא משמעותי, ועל כן רלוונטי, ולכן אין שום סיבה שלא אציין אותו.
יחד עם זאת, אני לא משלבת את הנקודה הלסבית בכל מעשה ידיי, או במקומות שבהם אין לכך שום רלוונטיות, כמו תחום איכות הסביבה עליו התחלתי לכתוב באחרונה. לא הכל מסתובב סביב להעדפה המינית שלי, ואין סיבה שזה יהיה אישיו בכלל.
כשמדובר בניסיוני המקצועי בכתיבה, אני לא רואה סיבה להשמיט משהו יפה רק מתוך פופוליזם, אני מאמינה בחשיבה עצמאית, יצירתית, שאינה מנסה ליישר קו מתוך אינטרסים. השארתי את השורה המדברת על הטור שלי, כי הוא אחד הדברים הטובים יותר שעשיתי עבור עצמי. כי סקס ואהבה הם אבני הבניין של המשפחה הנבחרת שלנו, גם אם היא אלטרנטיבית ובחלק מהמקרים מורכבת מקבוצה קטנה של חברים קרובים שיענו לך למסנג'ר בארבע בבוקר כשאת בשיא התסכול מחיפושי העבודה, או כששוב רבת עם ההורים בגלל הנושאים המפוקפקים שעליהם את כותבת.
סקס הוא לא נושא קטן בחיים שלנו, סקס הוא הסיבה שכולנו כאן, גם אם את הילדים שלנו בקהילה הגאה נצטרך לעשות בדרכים אחרות. סקס מניע את העולם, ואין שום סיבה להסתיר את זה שאני חושבת על סקס לפחות פעם בשבוע, כדי לכתוב עליו. לא מפריע לי להיות מזוהה עם סקס, ולא מפריע לי להיות מזוהה כלסבית שחובבת את העניין. כן מפריע לי שזה מפריע לאחרים, בשנת 2008.
אז השורה על הטור הזה נשארת חלק מקורות החיים שלי, כי אני גאה בה.
לפנייה לכתב/ת 
