מומלץ להגיש חם
לכבוד החג מגישים לכם מבקרי הבית, תימורה לסינגר וגיא חג'ג', את האלבומים שיעשו לכם ולמקורביכם את החג. מקלפטר עד דילן, מגילמור עד רביץ, אלה ששווה להתחיל איתם את תשס"ט
15 שנה מאז אלבום האולפן האחרון שלו ("הרחובות ההם"), חוזר יצחק קלפטר באלבום חדש. הכל מעשה ידיו וליבו – הכתיבה הפשוטה אך הציורית (הים מופיע בארבעה שירים), הלחנים המורכבים, ההפקה הנחושה והעדינה, העיבודים הג'זיסטיים והרוקיסטיים והגיטרה החשמלית – סמלו המסחרי. וגם קולו החם והאנושי, ששר שירים יפים הממחישים גבריות מוצקה ונאיבית. ויש גם ממתק: חידוש שלו ל"אני אוהב" שהלחין ל"הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן. ביצוע שמח שהופך את שיר הילדים המתוק הזה לשיר חינני למבוגרים.
"לו יכולתי להתקרב, הייתי אוהב. אבל אני לא יכול, לכן אני כותב" – כך שר קלפטר בשיר "כמו פרפר". והוא דווקא מתקרב באלבום הזה, ומעורר אהבה, אז שימשיך לכתוב.
קלפטר. גבריות מוצקה ונאיבית (צילום: חגי אהרון)
"אברהם טל" – אברהם טל, "הד ארצי"
אחרי פעילות מפוארת בלהקת "שוטי הנבואה", וגם אחרי "אדם צובר זכרונות", החידוש המצליח שלו המופיע ב"עבודה עברית", מוציא אברהם טל אלבום סולו ראשון. הוא נפתח ב"פסטיבל" - שיר זיכרון מרשים וארוך שמצטט מילים מתוך "מלכות החרמון", ונמשך לאורך כל השירים הססגוניים שכתב והלחין (מלבד "אם בלשונות", שמתוך איגרת פולוס ו"אדם צובר זכרונות" של יונה וולך ושמעון גלבץ, שמובא כבונוס).
השירים המגוונים בסגנונות – מוזיקת עולם, רגאיי, מזרחית והיפ הופ, עובדו באופן יצירתי ומלא המצאות, למשל השינוי בפסוק "מן המיצר קראתי – לה" במקום "יה", וגם: הציטוט מ"משינה" "לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת" בשיר "שדות האש". ויש גם את השיר "קשה", היהודי באנחות ה"אוֹיוֹיוֹ" והישראלי בקיטורים עם האופטימיות שמקפיצה את הכל בעליזות. בהחלט אלבום שיתחבב בקלות על הלב, על הראש ועל הרגליים.
"שתיקת האדמה" – "בין השמשות", "התו השמיני"
כש"בין השמשות" הוציאו את אלבומם הראשון, לפני שש שנים, הקדימו חבריה את זמנם: מוזיקאים דתיים וחילוניים היוצרים מוזיקת רוק שמתקרבת לטבע לא פחות מאשר למקורות. כיום השילובים האלה כבר שכיחים ואופנתיים, כך ש"שתיקת האדמה" נשמע מתאים לתקופה.
רביץ. הכל כאן, כולל אהבת הקהל (צילום: אלירן אביטל)
מדובר באלבום ישראלי מאוד, כולל הכאב שבישראליות, למשל בשיר "המראות", שנפתח בסימפול חדשות על פיגוע ומסתיים בשורות שמבטאות את תפקיד המוזיקה במציאות המורכבת הזאת - "לוקח גיטרה, מתחיל לנגן. רק השירים עוזרים לך להבין. מתוך השחור משהו מופיע. משהו חדש, משהו שלך" (מילים יוני גנוט, מנהיג הלהקה, שכתב את מרבית השירים).
יהודית רביץ "באה מאהבה, קיסריה 2008", דיוידי
שעתיים ורבע מרגשות מהמופע של יהודית רביץ בקיסריה, בקיץ הזה, כך שגם מי שלא נכח יכול לראות ולהרגיש. רביץ פותחת ב"סליחות", השיר שאיתו החלה את הקריירה שלה, מלווה את עצמה בגיטרה אקוסטית בלבד ומיד מפגינה את מה שעבר עליה מוזיקלית, מאז אותה התחלה, בליווי נגנים משובחים ששותפים איתה לרצף של שיאים. כל להיט שלה שעולה על דעתכם, מן הסתם נמצא כאן, כולל אהבת הקהל.
הערך המוסף של ההופעה הזו הוא האירוחים. תחילה דני ליטני ששר איתה את "בראש אחד" ומוכיח שלמרות שעברו כמה עשורים, הם עדיין באותו ראש. ואחר כך מצטרף אליה יוני רכטר בפסנתר, בשירה ובהתרגשות עם "הילדה הכי יפה בגן", "מה עושות האיילות", "צער לך", "עטור מצחך" ו"וידוי".
ויש בונוס. פרק מהסדרה "האלבומים הגדולים" של ערוץ 24, המתעד מפגש עכשווי של יוצרי האלבום וההופעה של רביץ "באה מאהבה" משנת 87'.
אלבומים שלא הספקנו לכתוב עליהם במשך השנה
כידוע, הימים הנוראים הם הזדמנות להכות על חטא, וגם לתקן. אז לפני שהשנה מסתיימת, הנה מבחר אלבומים ששמענו אותם בזמן אמת והתפעלנו מהם – אך לא הספקנו לתת לכך ביטוי.
"מופע החיים של מוטי פנאן" – קבוצת "גוטל בוטל", היי פידליטי
ברוכים הבאים לעולם של נתי אורנן, שעומד מאחורי אופרת הרוק הזו. היא אמנם מבוססת על מופע אמיתי, אבל ההנאה מהשירים לא פוחתת גם כשמאזינים להם במנותק, מבלי לחוות את עלילתם.
הסוכריות. באמת אהיבים בעליל ומקרינים כשרון
ככה בעצם צריך להישמע כל אלבום – צבעוני, עשיר ומתפוצץ מכישרון, אבל הגודש לא מכביד כאן, כי הקול של אורנן והשירה שלו מנטרלים במתינותם את השפע הקרקסי. מי שמתעקש על הגדרות, יכול לדמיין תערובת של "כוורת", "פורטיס", "הבילויים" ו"הפה והטלפיים", אבל אז צץ לו שיר רגיש ומרגש כמו "לוקח" – על היחסים האמביוולנטיים בין אמא לגבר שהוא בנה – ומשאיר בחוץ את כל ההסברים. הדרך היחידה להבין היא פשוט להקשיב.
"אהיב בעליל" – "הסוכריות", "התו השמיני"
על העטיפה צילום של ילד צוחק, מחביא בידיו סוכריה. שם הלהקה, "הסוכריות", לא בהכרח מעיד על השירים, אלא אם כן מדובר בסוכריות מלוחות. שם האלבום דווקא הולם את הלהקה. הם באמת אהיבים בעליל ומקרינים כישרון, אינטליגנציה ונעימות. השירים שלהם עוסקים בנושאים פרטיים וחברתיים. לעתים הם מזכירים את "כנסיית השכל" בצליל שלהם ובמזרחיות המרה-חמה.
כמעט כל שיר ראוי לאזכור משל עצמו, אבל נזכיר כאן רק שניים: "איש וכינור" (מילים ולחן חיים אוליאל ומיכה ביטון) שבו חיים אוליאל מתארח בשירה, ושיר הנושא, שהוא בעצם קטע אינסטרומנטלי הנשמע כמו מנגינת חתונות ים תיכונית ורוקיסטית עם שמץ של פסקול מערבון.
"עד הסוף" - רוי אדרי, "הד ארצי"
זהו אלבום הבכורה של רוי אדרי, מוזיקאי בולט בסצינת ההיפ הופ הישראלית. יש בו אמירה וצליל אישיים באגף של השמחה החופשית ושל העצב הרך. גם אנשים שלא בהכרח מתחברים לסוג המוזיקה (היפ הופ, רגאיי, סול) יהנו מהאלבום, כי יש בו את כל הנחוץ – שירים טובים וגם קטעי מעבר קצרים ומשעשעים, למשל "סבתא מזל", שבו מדברת הסבתא.
רוי אדרי. אביתר בנאי מתארח (צילום: אסנת רום)
מוסיפים לאלבום גם המוזיקאים שמתארחים בו: קובי אוז ב"גורל חתום", אביתר בנאי ושאנן סטריט ב"אור", איילה אינגדשט ב"השמש יצאה" המשובב, ועוד אומנים פחות מוכרים, אך לא פחות תורמים.
"אוריין" - ירון פאר, "מגדה"
כדי להרגיש מדבר, לא מוכרחים להיות שם בפועל. אפשר להאזין לאלבום "אוריין" של ירון פאר,שנוצר במדבר סיני ומביא את האווירה שלו, מועשרת במלודיות הודיות, סודניות, מצריות, יווניות וקווקזיות. הוא רצוף קטעים, חלקם אינסטרומנטליים, המחברים בין מוזיקה אתנית לטקסטים יהודיים, שנשלפים מגלויות מצולמות ומאוירות (וזאת לא מטאפורה).
למרות עושר כלי הנגינה האוריינטליים, האלבום נשמע צנוע, לא מזויף ולא מזייף, גם לאוזניים שמסתייגות מכל השאנטי-אתני.
תזכורת לנבחרת
ולסיום, תזכורת לאלבומים שבמשך השנה כתבנו עליהם טובות. ומאחר שכל אחד מהמובחרים האלה ראוי לשמש כמתנה - לאחרים ולעצמכם, סביר להניח שתתקשו בבחירה. וזה בדיוק מה שאנחנו מאחלים לכם - שזה יהיה הקושי היחיד שתחוו בשנה החדשה.
יובל גורביץ', שם טוב לוי, הגרובטרון, אלון אולארצ'יק, קוואמי, בני בשן, מאיר בנאי, הפה והטלפיים, טובה גרטנר, שרון מולדאבי, הדרה לוין ארדי, ענבל דור, רפי אדר, אילה אשרוב, תמר גלעדי, שולי רנד, ורד קלפטר, קוב, ירונה כספי, אמיר פרי, איזבו, עלמה זהר, אלדוראדו, קורין אלאל, רות דולורס וייס ואסף אמדורסקי.
המלצות לועזיות לחגים
ואם חשקה אזנכם דווקא במוצרי איכות מיובאים, בקשו מהדודה שטסה בחג לניו יורק שתביא לכם במתנה את אחד מהאלבומים המעולים הבאים, שיצאו, יוצאים או ייצאו ממש בימים האלה.
לצעירים ולצעירים בנפשם
TV On The Radio – Dear Scienceבאי.פי הראשון היא הרשימה, באלבום המלא הפעימה ובאלבום השני היא כבר הדהימה. אפילו המלך המשיח דיוויד בואי מעריץ אותה, את אחת הלהקות היצירתיות והייחודיות של ימינו. האלבום החדש שלה גורם למבקרים להצטער שאין ציון גבוה מעשר. לשכלתנים ניו יורקיים בנפשם.
The Drones – Havila
מתגעגעים לניק קייב של פעם? אם אלבומו האחרון והרועש לא הספיק לכם, נסו את ה"חבילה" של הדרונז האוסטרליים, שמשחזרים את סגנון השירה המתריס של קייב בצעירותו עם השפעות פאנק איכותיות משני צדי האוקיינוס האטלנטי (אה, והשקט גם).
Blitzen Trapper – Furr
יש להם שם כמו למבצע צבאי ממלחמת העולם השניה, עטיפת אלבום כמו ללהקת מטאל מהסבנטיז, ושירים שנשמעים כמו ברייט אייז שפוגש את ניל יאנג לבירה ויוצא איתו להופעה של הווייט סטרייפס. יקרר לכם את הקיץ ויחמם את החורף, ובעיקר מושלם לסתיו שעכשיו.
שירים שמפרקים את הלב. לאמבצ'ופ
Cold War Kids – Loyalty To Loyalty
דמיינו את מודסט מאוס, Tapes And Tapes ופרנץ פרדיננד, אבל טובים יותר. עכשיו פקחו את העיניים, וחזו בקולד וור קידז. האלבום הראשון הפך אותם לסנסציית אינדי, האלבום המצוין החדש עשוי להפוך אותם למפלצת. אבל טובה, כמו עוגיפלצת.
לזקנים ולזקנים בנפשם
David Gilmour – Live in Gdansk
עם מותו של ריק רייט, רק גוברים הגעגועים לעוד קצת מהמעדן הזה ששמו פינק פלויד. דיוויד גילמור, הפלויד החביב עליי, מוציא מארז של ארבעה דיסקים (שניים אודיו, שניים DVD) מהופעת ענק שלו בנמל של גדנסק שבפולין. תזמורת שלמה, מסכי וידאו ענקיים, והגיטרה של דיוויד גילמור. רק תראו את הביצוע הזה ל-"Comfortably Numb".
Bob Dylan – Tell Tale Signs: The Bootleg Series Vol.8
חובבי צימרמן, חובבי שירים נדירים ויהונתן גפן לא יצליחו להעביר את החג בלי האוסף החדש של בוב דילן, שמלקט שירים והקלטות מעשרים השנה האחרונות, שלא יצאו רשמית באף אלבום. לדילנופילים רציניים מומלץ לחפש את הגירסה המשולשת המיוחדת, שכוללת דיסק נוסף וספרון בן 150 עמודים, ועולה בהתאם - מחירה בארץ יקפוץ מ-100 ₪ לגירסה הכפולה ל-450 ₪ למשולשת. קנו בחו"ל.
Jenny Lewis – Acid Tongue
ג'ני לואיס מוכיחה שאלבום הפאר שלה מ-2006 לא היה פוקס חד פעמי של אמריקנה מושלמת. באלבום החדש היא מעשירה את השפעות הפולק-קאנטרי-גוספל עם חושניות של סול, חיספוס רוקנ'רולי (כשצריך) ובלוז חשמלי משובח. יצירה אישית מרשימה שהיא גם שיר הלל אחד גדול למוזיקה אמריקאית. גם אלביס קוסטלו מחזיר טובה ומתארח.
(Lambchop – OH (Ohio
קורט ואגנר כותב שירי קאנטרי-בהילוך-איטי ביד כה בטוחה, שהוא לא חושש להחריב ארמונות ולהרחיב סדקים בלב במהלך שיר אחד. הוא יודע שהקול הנמוך והיציב שלו ישמור על שלוות המאזין גם דרך שירים שמפרקים לו את הלב. אלבום האולפן ה-12 של הלהקה טוב בדיוק כמו כל ה-11 שלפניו, כלומר מעולה, כלומר קנו אותו עכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
