טיול לחג: שמורת נחל דן

תעודת זהות

נקודת מוצא וסיום: מגרש חניה במבוא המערבי לשמורה.

איך מגיעים: מן הקצה הצפוני של קריית שמונה פונים ימינה (מזרחה) בצומת המצודות ונוסעים בכביש 99 לעבר קיבוץ דן. עוברים את הפנייה לקיבוץ דן, ולאחר כ-800 מ', ליד סימון ק"מ 8, פונים שמאלה (לצפון-מערב). נוסעים כקילומטר וחצי עד למגרש החניה הגדול והמסעדה שבשער השמורה. כאן חונים.

משך הטיול: כשעתיים.

אורך המסלול: כ-2.5 ק"מ.

דרגת קושי: קל.

עונה מומלצת: כל השנה.

כניסה: בתשלום.

המסלול

שמורת דן היא מקום נביעתו של נחל דן - הגדול במקורות המים המזינים את נהר הירדן העליון. ספיקתו של מקור המים הזה, הכולל את עין דן ועין לֶשֶם, מגיעה ל-30,000 מ"ק בשעה! יש אומרים כי זהו המעיין הגדול בעולם.

מי מעיינות הדן נובעים למרגלות התל של העיר הקדומה דן (לַיִש), ויוצרים נוף נפלא של מים זורמים: פלגי מים סוערים ומקציפים בצד זרימות שקטות ואיטיות המתפתלות בין עצי יער. חורש נפלא ואפלולי מלווה את גדותיהם של פלגי המים, ואליו מצטרפים מיני עצים נדירים כמו אֶשְׁמָר קוֹצָנִי, שרכים ושיחים ממינים שונים. בפינתה המזרחית של השמורה מתנשא תל ארכיאולוגי. זהו תל דן (ליש המקראית), שבו שרדו שערים מונומנטליים ובמות פולחן ענקיות – זכר לפולחן עגל הזהב, שהיה נהוג כאן בתקופת המלך ירבעם.

מן הקצה הצפוני של מגרש החניה פונים צפונה בשביל רחב וברור, וחוצים חורשת אקליפטוס יפה. השביל חוצה את נהר דן על גבי גשר, ולאחריו הוא פונה ימינה (מזרחה) ונמשך לאורך גדתו הצפונית של הנחל. לאחר כ-150 מ' פונה השביל ימינה (דרומה) וחוצה שוב את הנחל לצידו הדרומי. כאן נבלע השביל בחורש יפה של עצי דוֹלֶב ענקיים, מֵילָה סוּרית, צפצפות ועָר אָצִיל, שעליהם גדלים שיחי קיסוס ומטפסים אחרים.

השביל חוצה כמה פלגים בתוך היער היפה, ולאחר כמה עשרות מטרים הוא נצמד לגדתו הדרומית של נהר דן הסוער. בקטע זה של השביל מלווים אותו עצי ערבה לבנה (עץ נדיר), ועל גדות הנחל צומחים שרכי שערות שולמית, שיחי פטל קדוש, גפן, קנה וגומא.

אחרי כ-150 מ' הליכה על גדת הנחל מגיעים אל עין דן, היוצר בריכה גדולה בערוץ נחל דן. הבריכה מכותרת בקנה, גומא, פטל קדוש ועצי תאנה גדולים – פינת חמד. בשנת 1964 ניסה טרקטור ישראלי לפרוץ דרך ביטחון על גדתו הצפונית של נחל דן, בסמוך לבריכת המעיין. הסורים, שישבו במוצב נוּחֵילָה, הגיבו במטחי פגזים כדי למנוע את העבודות. תקרית זו החלה, למעשה, את מה שנודע לימים כ"קרב על המים", שבו פעלו שריוני צה"ל נגד עבודות ההטיה הסורית של מי הבניאס והחצבאני. ב-1966 הרימו הסורים ידיים, ועבודות ההטיה נפסקו.  

חורש נפלא ואפלולי מלווה את גדותיהם של פלגי המים (צילום: שמעון לב)

מעין דן פונה השביל בחדות ימינה (לדרום-מערב) וממשיך עוד כמה עשרות מטרים עד למיסעף שבילים: שביל השמורה ממשיך מכאן דרומה לעבר הבלוּע ו"גן העדן" (להלן), ושביל נוסף פונה שמאלה (מזרחה) - לתל דן. פונים תחילה שמאלה, ולאחר כ-20 מ' מגיעים לתל דן, הידוע בשמו הערבי "תל אל-קאדי" (תל השופט). באתר זה התגלו במות פולחן, קטעי חומות ובהן שערים (השער המזרחי, מתקופת הברונזה התיכונה, השתמר לגובה 7 מ', ובראשו קשת אבנים שהשתמרה בשלמותה).

חוזרים למיסעף שעל השביל הראשי, פונים שמאלה (דרומה), ובמהרה מגיעים אל "גן העדן": קטע נפלא בשמורה שבו זרימת המים הבאה מעין לֶשֶם (הוא המעיין השני שבשמורה) מתפצלת לכמה פלגים של מים צלולים ושקטים, המתפתלים בין עצי דולב ענקיים, וגדותיהם מכוסות שרכי שערות שולמית. פינת מים פסטורלית זו היא ניגוד מרשים לנוף המים הסוערים והלבנים של נהר דן, שממנו עלינו לכאן.

מגן העדן ממשיכים בשביל, מתעקלים עימו מערבה, ולאחר כ-200 מ' נוספים מגיעים למיסעף שבילים: האחד פונה ימינה (מערבה) אל טחנת הקמח העתיקה (להלן) והשני פונה שמאלה (מזרחה). פונים שמאלה, ולאחר כ-100 מ' מגיעים אל מצפור האלה: כאן ניצב עץ אלה אטלנטית גדול, ולידו שרידיו המפויחים של עץ אלה נוסף. גילו של העץ השרוף הוערך בעבר ב-2000 שנה - עד שרשלנותם של מטיילים חיסלה אותו. מכאן נשקפת תצפית יפה אל עמק החולה ומורדות הגולן, ובמערב - אל רכס הרי מנרה.

ממצפור האלה ממשיכים בשביל דרומה. לאחר כ-150 מ' השביל מתעקל בחדות לצפון-מערב. הולכים עוד כ-100 מ' ומגיעים אל "בריכת השכשוך". זוהי בריכה מלאכותית רדודה שבה, ורק בה, מותרת הרחצה בתחום השמורה. בטרם ממשיכים בשביל הרחב הלאה לצפון-מערב, אל החניון, סוטים ימינה (צפונה) אל השביל המוביל לטחנת הקמח (9). טחנה עתיקה זאת שוחזרה לאחר מלחמת ששת הימים ואף הופעלה להנאתם של המטיילים. כיום היא אינה פעילה, אך היא עדיין מרשימה, ומצבה טוב.

חוזרים (כ-100 מ') אל בריכת השכשוך. מכאן פונים ימינה (מערבה) בשביל הרחב, ואיתו מגיעים לאחרי כ-450 מ' אל החניה שבשער המערבי של שמורת דן – שם ממתין הרכב.

• מתוך "מורה דרך: מסלולים לאוהבי לכת", מאת מנחם מרקוס, הוצאת מפה