המשבר הכלכלי בארה"ב: "הסופה עוד לפנינו"
למשבר המטלטל את הכלכלה האמריקנית יש השפעה כמעט על כל בית בארה"ב. 80% מהאמריקנים סבורים שהמשבר ישפיע עליהם ישירות. מספר הפונים לשירותי הרווחה עלה בחודשים האחרונים בצורה משמעותית. לפחות 400 אלף בעלי בתים יזדקקו לתוכנית הסיוע לחייבי משכנתאות. תמונת מצב
ניאורקה רייט נכנסת לחדר האוכל של מרכז הסיוע לחסרי בית במיאמי, פלורידה, כדי לאסוף את ארוחת הבוקר שלה. מזה כחודש היא מתגוררת במרכז יחד עם ששת ילדיה. היא איננה עובדת וגם בעלה, מהנדס בניין במקצועו, מתעורר מדי בוקר לחיפושי עבודה בלתי פוסקים. רייט ומשפחתה היא אחת מתוך אלפי משפחות המהוות את "הפנים" של המשבר בשוק האמריקני.
חוסר יכולתה של רייט לשלם את המשכנתא, היא זו שהובילה אותה לרחוב ומשם אל מרכז הסיוע לחסרי בית. מכאן הם אמורים להתחיל מחדש בדרך הארוכה חזרה אל חיים יציבים יותר.
למשבר הנוכחי, יש השפעה כמעט על כל שכבות האוכלוסיה באמריקה - מעניים שנזרקו מבתיהם ועד למנהלי בנקים שפשטו רגל. סקר שנערך השבוע על-ידי סוכנות AP קובע כי 80 אחוז מהאמריקנים סבורים שהמשבר הנוכחי ישפיע עליהם באופן ישיר. לדברי הנשאלים, הם מבחינים בתופעות המשבר בכל פעם שהם נכנסים לסופרמרקט או צריכים להחליט אם להפעיל את החימום בביתם.
משבר האשראי בארה"ב משפיע במיוחד על עסקים קטנים ועל שוק המשכנתאות והפך בעקבות המפולות האחרונות בוול-סטריט לסוגייה המרכזית של מערכת הבחירות. שני המועמדים לנשיאות, ג'ון מקיין וברק אובאמה, הודיעו כי הם תומכים באישור התוכנית שגיבש הממשל האמריקני להצלת המשק.
רייט וילדיה בחדר האוכל של מרכז הסיוע (צילום: AFP)
נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, האיץ בבית הנבחרים האמריקני לאשר את התוכנית והזהיר כי המשבר הכלכלי "יצא מגבולות ניו יורק ו-וול סטריט. זו סוגייה המשפיעה על הציבור האמריקני העובד. העובדים דואגים לחסכונותיהם, לעבודותיהם, לבתיהם ולעסקים הקטנים שלהם. בית הנבחרים חייב להאזין לקולות האלה ולאשר את התוכנית כדי שנוכל להתחיל להשיב את האמון במשק", אמר בוש.
המשכנתאות יוחלפו בהלוואות נוחות
בינתיים זרם חסרי הבית המגיע למעונות ולמרכזי הסיוע רק הולך וגדל. אלג'ין גארנר, העובד באחד ממרכזי הרווחה במדינת אילינוי, סיפר כי מאז החודשים יולי-אוגוסט חלה עלייה משמעותית בכמות הפונים לעזרה. "היינו עמוסים מאוד בגלל בעיות המשכנתא של אנשים והכלכלה הלא יציבה. אני חושב ש'סופה גדולה' נמצאת לפנינו".
גם כלכלנים ומשפטנים סבורים כי משבר הדיור אינו יכול להיפתר ללא הפחתת גובה המשכנתאות. דו"ח שפורסם באחרונה במדינת אילינוי קובע כי 138 מתוך 603 דולרים שמעניק הממשל לנזקקים מדי חודש, משמשים לשכירת דירה של חדר. במצב כזה, טוענים המומחים, נראה כי גם הסיוע של הממשל הפדרלי לא יכול לשנות את מצבם של רבים מחסרי הבית.
הממשל הכריז על תוכנית שמטרתה למנוע עיקול והחרמות של טובין מבתיהם של בעלי משכנתאות הנתונים במצוקה. על-פי התוכנית, יוחלפו משכנתאותיהם של החייבים בהלוואות נוחות יותר. עלות התוכנית, שתיפרס על פני שלוש שנים, נאמדת ב-300 מיליארד דולרים ותפקידה לסייע לבעלי משכנתאות שעלות הלוואותיהם גבוהה בהרבה מעלות בתיהם.
"עבור בעלי הבתים שנמצאים בבעיה, זו עשויה להיות דרך לקבל את מה שהם צריכים", אמר מזכיר הבינוי והשיכון האמריקני, סטיב פרסטון. לרשויות אין מידע כמה בעלי בתים ייכללו בתוכנית מעבר להערכות הראשוניות המדברות על כ-400 אלף בעלי בתים.
משפחת רייט במרכז הסיוע (צילום: AFP)
אולם התוכנית מעוררת גם ביקורת בקרב חוגים כלכליים, הטוענים שבאה "מעט מדי ומאוחר מדי". לטענתם, אם היו ננקטות הפעולות שנעשות כעת בזמן - לא היה צורך בתוכנית המקיפה להצלת המשק אשר מוגשת כעת לאישור בית הנבחרים.
"לעבוד קשה ולא להרוויח זה מייאש"
"אני אוכל לשלם את המשכנתא שלי אם הם (חברת המשכנתאות) ישתפו פעולה ויתאימו את התשלום החודשי ליכולותיי. לצערי הם לא עושים זאת ולכן אני מתוסכלת. צלצלתי לאיש הזה ולאיש ההוא אבל שום דבר לא נעשה", מספרת ג'ורג'ינה ריד, תושבת מדינת קנטקי.
לדבריה, ההידרדרות הכלכלית שלה החלה לפני עשרה חודשים ונמשכת מאז כמו ב"אפקט דומינו". בתחילה איבד בעלה את עבודתו, לאחר מכן פקדו את המשפחה כמה מקרי מוות ולבסוף החלו להצטבר חשבונות לתשלום המשכנתא. החוב של המשפחה מסתכם כעת ב-137 אלף דולרים.
בת' הנדריקס, תושבת העיר ריצ'מונד שבמדינת וירג'יניה, מספרת כי בתקופה האחרונה החלה "לחפש דרכים יצירתיות לחסוך בהוצאות". היא אינה קונה עוד מותגי מזון ולבוש ו"עושה להטוטים" בתשלומי החשבונות. מילדיה היא מבקשת לצמצם מאוד בשיחות הטלפון ולהסתפק בהודעות SMS. היא גם ניתקה את האינטרנט ומצמצמת בחימום.
"יריעת המזומנים שלי קצרה מלעמוד בכל ההוצאות", מציינת הנדריקס בת ה-43. "למרות שאני אדם חסכן, הצעדים שבהם נקטתי לא יצליחו להוות פיתרון לטווח הרחוק. אני בחובות גדולים ומסגרת האשראי שלי קטנה מאי פעם. זה מייאש לעבוד כל כך קשה ולא להיות מסוגל להסתדר פיננסית. אני גדלתי בתנאי צמצום גדולים, אני רוצה שלילדי יהיה יותר ממה שהיה לי".