של מי האדמה הזאת?

עניין אידיאולוגי, לא משפטי / אריאל גלבוע

השאלה שעמדה על הפרק בדיון שערך לאחרונה בג"ץ בנושא קרקעות קק"ל, היתה האם קרקעות אלו שנקנו בכספים של תורמים יהודים לאורך הדורות לטובת יישובם בארץ, ישווקו גם למי שאינו יהודי.

בשלוש עתירות שאוחדו פנו העותרים בשם ערך השוויון וטענו שלא ניתן להפלות אותם ואחרים על בסיס לאום בהקצאת קרקעות קק"ל. משפחת אבו-ריא, העותרת הראשונה, טענה שמכרז שנערך בכרמיאל לא איפשר לה לחכור מגרש בבעלות קק"ל משום שיועד ליהודים בלבד. אליה הצטרפו מספר ארגונים: מוסאווה, עדאללה ועוד. עותרים אלו אינם מעוניינים כלל וכלל בפתרון בעייתה הפרטית של משפחת אבו-ריא, שכבר נמצא. למרות זאת לא הסכימו לוותר על העתירה, כיוון שלא זכות הפרט מטרידה את מנוחתם. נראה כי מטרתם רחבה הרבה יותר - מחיקת הזהות היהודית והלאומית של מדינת ישראל.

העותרים מעוניינים לשכנע את בג"ץ שקידום האינטרסים הלאומיים של העם היהודי אינו לגיטימי במדינת ישראל. הגדיל לעשות מרכז מוסאווה שהגדיר בעתירתו מדיניות זו כ-"בלתי חוקית בעליל אשר דגל שחור מתנוסס מעליה". לטענת העותרים ערך השוויון גובר על כל אינטרס אחר. הם בוודאי התכוונו לכל אינטרס יהודי אחר.

לפני מספר שנים הגיש אליעזר אביטן עתירה בדרישה לחכור מגרש ביישוב בדווי בנגב. בג"ץ דחה את עתירתו ופסק שערך השוויון נסוג בפני אינטרס המדינה ליישוב הבדווים ביישובי קבע. הווה אומר: ליהודי אסור לחכור מגרש ביישוב בדווי מחמת היותו יהודי. בנוסף, לא יעלה על הדעת שקרקעות ההקדש המוסלמי (הוואקף) ישווקו ליהודים. הלא מדובר בקרקעות שמיועדות למוסלמים בלבד. במקרים אלו השאירו העותרים בענייננו את הדגל השחור בארון.

ניתן להצדיק את הקצאת קרקעות קק"ל ליישוב יהודים בדרכים רבות. קק"ל הוקמה כחברה פרטית לצורך רכישת אדמות עבור העם היהודי באמצעות כספי תרומות, וכך היא מוגדרת עד היום. הצ'רטר שלה מציין זאת מפורשות. האמנה שנחתמה בין המדינה לקק"ל מחייבת זאת.

בג"ץ אם כן לא נדרש לדיון בזכויות אדם שנפגעו. הוא שוב משחק לידי הארגונים המקדמים את רעיון הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה תוך מחיקת כל סממן יהודי. סוגיית קרקעות קק"ל אינה שאלה משפטית, אלא עניין אידיאולוגי-ערכי היורד לשורש מהותה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי.

עו"ד אריאל גלבוע, חבר צוות החוקה במכון לאסטרטגיה ציונית

המניע האמיתי: דמוקרטיה / נירית מוסקוביץ'

תושבי המצפים בגליל אולי אינם יודעים זאת, אבל הוטל עליהם תפקיד חשוב. הסוכנות היהודית, אשר הקימה את המצפים בשנות ה-70, קבעה כי תפקידם של התושבים הוא ביסוס השליטה היהודית בקרקע, ואף קיום תצפיות על התפשטות הבנייה ביישובים הערביים השכנים, ומכאן השם "מצפה". אבל תושבי המצפים אכזבו. רובם הגדול באו לגליל בחיפוש אחר איכות חיים, חלקם אפילו מיודדים עם שכניהם הערבים.

בשנים שלפני קום המדינה, התפקיד שמילאה קק"ל היה ברור: לרכוש כמה שיותר אדמות, להקים כמה שיותר יישובים יהודיים, לקבוע עובדות בשטח לקראת תוכנית החלוקה. אלא שאז קמה מדינת ישראל, עם משטרה וצבא ובתי משפט, עם אזרחים בעלי זכויות. גם הערבים שבהם.

משך שנים רבות שיחקה מדינת ישראל משחק כפול: כלפי חוץ הצהירה על עצמה כמדינה ששומרת על זכויות המיעוט הערבי. במקביל, חוקקה חוקים מיוחדים לקק"ל והעבירה לידיה אדמות מדינה, בהן גם אדמות שהופקעו מאזרחים ערבים. על האדמות הללו נבנו אחר כך יישובים ליהודים בלבד. אם לא די בכך, מי שמנהל את אדמות קק"ל הוא מדינת ישראל, ליתר דיוק – מנהל מקרקעי ישראל, רשות ממשלתית לכל דבר. העובדה שמבחינה רשמית קק"ל מוגדרת כגוף פרטי, בעצם אפשרה למדינת ישראל לקיים מדיניות של אפליה כלפי ערביי ישראל, תוך כדי הסתתרות מאחורי הסינר של קק"ל.

האפליה שבין יהודים לערבים בתחומי הקרקעות והדיור היא כבר עובדה ידועה לכל. מאז קום המדינה הוקמו מאות יישובים יהודיים ואף לא יישוב ערבי, למעט כמה יישובים בנגב, שנועדו לרכז בתוכם את הבדואים שישבו באזור, על מנת "לפנות את הקרקעות". ביישובים ערביים רבים לא קיימת תוכנית מתאר, ולכן אי אפשר לבנות בהם באופן חוקי. מי שבונה שם בית, גם על אדמתו הפרטית, צפוי לקנסות כבדים ולסכנה של הריסת הבית.

על המציאות הבעייתית הזו מוסיפה האפליה הממוסדת של קק"ל. כשאזרחים ערבים לא יכולים להתקבל ליישוב קהילתי או כשנאסר עליהם לרכוש דירות בכרמיאל רק משום שהאדמה עליה בנוי הפרויקט שייכת לקק"ל – זוהי אינה "הגנה על האינטרס הציבורי" של מדינת ישראל. זוהי אפליה מכוערת ופסולה, שלא יכולה להתקיים במדינה דמוקרטית.

בשל כך עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ. נכון, המטרה היא לא לפתור באופן נקודתי את הבעיה של אלו שהיו עקשנים מספיק כדי ללכת לבג"ץ. המטרה היא הפסקת האפליה.

השבוע לפני שמונה שנים, באוקטובר 2000, נורו למוות על ידי כוחות הביטחון 12 אזרחים ערבים ישראלים. בדו"ח ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לצורך בדיקת האירועים והרקע להם, נקבע כי "יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים... על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תכניות לסגירת הפערים, תוך שימת דגש על תחומי התקציב, בכל הנוגע לחינוך, לשיכון, לפיתוח תעשייתי, לתעסוקה ולשירותים".

מעט מאד נעשה מאז. האפליה וההזנחה של הציבור הערבי בישראל עדיין אתנו, והפערים רק גדלים. במדינה דמוקרטית, הגנה על זכויות המיעוטים היא אינטרס משותף הן של קבוצת המיעוט והן של הרוב. ביטול האפליה של קק"ל הוא אותו אינטרס ציבורי שעליו יש להגן.

נירית מוסקוביץ', דוברת האגודה לזכויות האזרח בישראל