מעבר לגדר: מבוא לטיול בירדן

פעמים רבות אנו נוסעים הרחק, בחיפושינו אחר חוויה מסעירה. "המזרח הרחוק", אמריקה הדרומית ועד אוקייניה מגיעות רגלינו בחיפוש אחר ריגושים. אולם ישראלים רבים לא שמים לב לכם כי כמו ב"הציפור הכחולה", נמצאים יעדי תיירות מסעירים, קרוב אלינו. הפעם נמליץ על סיור דווקא ביעד הקרוב ביותר שאפשר, במרחק של 10 דקות טיסה מתל-אביב ועשרים דקות של נסיעה מאילת.

ירדן הינה יצירה קולוניאלית חדשה למדי, פרי הנסיבות הגיאו-פוליטיות שיצרה מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922 קרעו הבריטים את עבר הירדן מארץ ישראל (במסגרת "הספר הלבן של צ'רצ'יל) ונקבעה יחידה מדינית חדשה בשם "אמירות עבר הירדן" אשר בראשה הוכתר עבדאללה, בנו של השריף חוסיין מהשושלת ההאשמית. מדינת "עבר הירדן" העצמאית קמה ב-1946, לאחר מלחמת העולם השנייה. אז קיבל האמיר עבדאללה את התואר "מלך". בשנת 1950, עם סיפוח הגדה המערבית, שונה שם המדינה ל"ירדן".

נווה מדבר בוואדי ראם (צילום: איוי לרר)

עבור המטייל הישראלי, טיול בירדן איננו דומה לטיול במקום אחר. ללא כל נימה פוליטית, זהו טיול לעבר הירדן המזרחי, לארץ ישראל של פעם. במשך דורות לא היה הירדן גבולה של ארץ ישראל אלא עמוד שדרתה. הגלעד היה קשור לגליל התחתון יותר מאשר לרמת מואב והרי מואב דומים יותר להר חברון מאשר לאדום.

עבר הירדן נמצאת על הגשר ההיסטורי בין אסיה, אירופה ואפריקה. איזור שכל שליט שכיבד את עצמו, מפרעה ועד צ'רצ'יל, מצא בו עניין. כאן עברו בני ישראל בדרכם ממצרים, כאן התיישבו ראובן, גד וחצי שבט המנשה, כאן לחמו השופט יפתח והמלכים שאול, דוד, יהורם ויהושפט. כאן חיו גם העמונים, המואבים והאדומים, שכניהם ויריביהם של בני ישראל. עבור החשמונאים, הורדוס, הרומאים ובעצם כל שליט, עד לתקופת המנדט הבריטי, היה עבר הירדן חלק אינטגרלי מארץ ישראל.

טיול בירדן הוא מסע רווי היסטוריה, אל כפרים ששמם התנ"כי נשתמר בשמם הערבי, אל אתרי קרבות שדי בשמץ של דמיון כדי לראותם מתרחשים מחדש. זהו גם טיול לערים הלניסטיות ורומיות, שאחת מהן, ג'ראש, ידועה ביופייה בעולם כולו; לרצפות מוזאיקה מדהימות מהתקופה הביזנטית, למבצרי צלבנים מרשימים וכמובן לאתר הידוע מכולם - לפטרה. זוהי עיר שגם אם לא שווה למות למענה, שווה לטייל בה ביסודיות, לחזור ולטייל בה שוב.

ידועה ביופייה בעולם כולו. ג'ראש העתיקה (צילום: איוי לרר)

מימוש של פנטזיה

למרות המטען ההיסטורי והתרבותי ה"כבד", טיול בירדן מאפשר גם לקחת פסק זמן מהאירועים ההיסטוריים ולגלות מעט מנפלאות הטבע שיש לאזור להציע, כמו טיול סוסים לג'בל הארון, סיור גמלים בנופי הירח של ואדי ראם, שחייה בקניונים של נחל זרד, או צלילה בשוניות האלמוגים של הים האדום.

סיור בירדן מתאים גם ל"סתם" סקרנים וחובבי אוכל טוב, שרוצים להציץ אל מה ששנים רבות היה מעבר להררי החושך ובעצם נמצא כל כך קרוב. נסיעה לירדן הינה, עבור ישראלים רבים, מימוש של חלום, אם לא של פנטזיה. במשך כמה עשרות שנים היתה ירדן ארץ שמאחורי המיתוס של פטרה, טיולים אסורים אל הארנון, סיפוריהם של חיילי צה"ל שחנו בצאפי היא צוער הקדומה, זריחות מלהיבות מעל מדבר מואב, ומבטים עורגים מהערבה לעבר הרי אדום. פתאום הופך החלום לשגרה ושירי מדורה לנוהלי מעבר גבול. הילת המים הגנובים והשמצות על חיילי הלגיון בספרות זולה לנוער, מיטשטשים נוכח מציאות של גבול פתוח.

ירדן היא ארץ נעימה וזהו עיקר חינה לנוסע הישראלי. יש בירדן קסם של מדינה מתפתחת, לא מפגרת חלילה, אך כזו שטרם כוסתה בשלמת בטון ומלט. ארץ בה ניתן לנסוע במרחבי טבע בתולי שאיננו מופרע על ידי ישובים, בסיסי צבא או אשפה.

פנינים שנותרו בתולות (צילום: עזרא כהן-ישר) 

ירדן מאפשרת לישראלים הצצה אל עברם הפחות דחוס של אתרים תיירותיים כמו ים סוף או ים המלח. יש בה איזו תמימות ראשונית; משהו שמזכיר את הגדה המערבית שפגשנו לאחר מלחמת ששת הימים. לא אותה תחושת אופוריה של פעם, אבל יש דמיון רב בחיוכים, בריחות, במאכלים הטעימים, בקסם המזרחי ובתחושה הרומנטית של מפגש עם עולם חדש-ישן.

ירדן היא ארץ מכניסת אורחים להפליא, המשלבת מסורת מדברית עם השפעה בריטית, וזו ניכרת בסדר המופתי, בנימוסים, בניקיון, במדי החיילים ובשפה האנגלית המדוברת במקומות רבים. ירדן היא הארץ עם הגבול המשותף הארוך ביותר, גבול שיצר חומה לא ברורה בין שני חבלי ארץ קרובים. חומה שאחריה חיו בערבוביה בדווים, פלסטינים, דרוזים, צ'רקסים וצ'צ'נים.

ולמרות זאת, אי אפשר לשכוח שירדן היתה ארץ אויב. אמנם ראשיה ניהלו מאחורי הקלעים קשר עם מנהיגי ישראל ומנהיגיה יצרו ברית אסטרטגית עם הציונים כבר לפני יובל שנים, אך עם זאת, עבור מרבית תושביה היינו ארץ אויב. ירדן זקוקה להרבה שנות שכנות טובה ומפגשים חיוביים רבים עם האורחים המציפים אותה ממערב, בכמות ובקצב שכאשר נפרץ הסכר, היו זרים לרוחה. גם כיום, כשירדן, ובעיקר פטרה, עלו על מפת התיירות העולמית, יעבור זמן עד שתיסדק חומת הזרות, יתפוגג מעטה החשדנות ונהפוך לשכנים נורמליים. ברור הוא ששלום ומלחמה הם עניין למנהיגים, אך על תחושותיו של האזרח הקטן שם, ישפיע לטובה יחסו של האזרח הישראלי, המטייל היוצא מכאן.

ממש כאן עברו בני ישראל בדרכם ממצרים. תצפית מהר נבו (צילום: איוי לרר)

מה מחכה בצלחת?

האוכל הינו אוכל ערבי, המוכר ברובו מן הארץ, אם כי "גזעי" יותר. את מקום תרנגול ההודו הפופולרי כל כך במטבח הישראלי תופס על -פי רוב כבש אמיתי. לרוע המזל, לאוכל האקזוטי מאוד יש גם מחיר לא זול. האוכל הרגיל הוא טעים, אם כי אינו מגוון. מאכלי הרחוב הירדני הם פלאפל, חומוס, פול, באבא רנוג' (סלט חצילים עם טחינה), או שווארמה הנאכלים בפיתה. מאכל טעים וזול הוא הפארוג' - עוף אפוי בגריל מסתובב המוגש עם סלט וחומוס. קבאב הוא מאכל פופולרי אחר, הנמכר כמעט בכל מקום. המחיר נקבע על פי משקלו.

גיוון מה בשגרת העוף והקבאב מהווים תבשילי הבשר והירקות כדוגמת פסוליה (שעועית), באזילה (אפונה), בטטה (תפוחי אדמה) ומולוכייה - (תרד עם בשר). האטרקציה הגסטרונומית של ירדן היא המנסאף, המוגש באירועים מיוחדים. זהו מאכל המורכב מכבש על מצע אורז וצנוברים, הנאכל בידיים. ומה לגבי הלינה? בירדן קיימים בתי מלון מפוארים, לצד בתי הארחה צנועים. במקומות מיוחדים בנתה הממשלה בתי הארחה יפים, הנקראים Rest House.

מכיוון שירדן קרובה ונגישה כל כך, אין צורך "לחרוש" את כולה מצפון לדרום, אלא אפשר להסתפק כל פעם בנתח אחר: הגלעד שבצפון, על גבעותיו הירוקות ואתריו ההלניסטיים; רמת מואב על אתריה היסטוריים וחבל אדום שבדרום, ובמרכזו פטרה, אחד מ"שבעת פלאי תבל" החדשים.

• בכתבה הבאה: חבל אדום
  

מהודו ועוד עולם - כל הכתבות

לאתר הבית של גילי חסקין