האם היהודים מקופחים דווקא כאן בארץ?

יום מנוחה שבועי כבר הונהג בחברה האנושית מקדמת דנא, וניתן לו תוקף עליון בסיפור מעשה בראשית. לכן חוק זה צריך היה להתנסח בזהירות. בחברות שונות מקובלים ימי מנוחה בימים שונים של השבוע. לא זו בלבד: יום המנוחה ממולא בחברות שונות בתכנים שונים. לפי חוקי הדת היהודית היהודים שובתים ביום השבת, והם מצווים להימנע מכל עבודה ומלאכה ביום זה.

לעומת זאת, חובתם הדתית של המוסלמים היא רק להתכנס ב"יום ההתכנסות" לתפילה שבועית, ואין הדת מצווה על איסור מוחלט של עבודה. כיוצא בזה גם יום המנוחה של קהילות נוצריות למיניהן עשוי להיות בעל גוונים שונים ואפילו בימים שונים. ראוי להזכיר עוד שבערים שונות בעולם מקובלים ימי מנוחה שונים של בעלי מקצוע מיוחדים, כגון יום מנוחה לספרים ומעצבי שיער הסוגרים את עסקיהם ביום שני בשבוע.

בהתחשב בכך, החוק הקיים בישראל אינו קובע יום מנוחה אחיד לכל האזרחים והתושבים. כבר בעת חקיקתו הביאו חברי הכנסת בחשבון את החלוקה שיושבי ישראל מחולקים בה רשמית לפי דתם ועדתם, וקבעה ימי מנוחה שונים לכל אדם לפי כללים ידועים.

אולם החוק מתייחס באופן שונה ליהודים וללא יהודים לא רק בקביעת יום השבת כיום מנוחה ליהודים, וימי מנוחה שונים ללא יהודים. חוק שעות עבודה ומנוחה מחייב יהודים לקיים את יום המנוחה שלהם דווקא בשבת, ולעומת זאת, מי שאינו רשום כיהודי רשאי לבחור לו את יום המנוחה השבועי שלו כמעט באופן חופשי.

מתברר אפוא כי בחקיקת "החוק הסוציאלי" הייתה טמונה גם כוונה אחרת: להשליט על כל מי שרשום כיהודי את האיסור הדתי לעבוד בשבת. לולא הציווי הדתי של הדת היהודית ודאי שלא רק מוסלמי או נוצרי רשאי היה לבחור את יום המנוחה השבועי כרצונו, אלא זכות זו הייתה ניתנת באופן שווה ואחיד לכל אזרחי ישראל ללא הפליה וקיפוח. לחיוב יהודים ליום מנוחה בשבת דווקא אין כל קשר עם מחשבה סוציאלית של "הגנה על עובד". כשם שלאזרח מוסלמי מותר לפי החוק לבחור את יום המנוחה שלו בהתאם לרצונו ולמקובל עליו, כך על יסוד "האזרחות המלאה והשווה לכל אדם" המובטחת במגילת העצמאות, צריך היה לקבוע שכל אזרח – כולל אזרח יהודי – רשאי לבחור את יום המנוחה השבועי שלו בלי כל קשר לאיסורים ולמצוות דתיות מכל מין שהוא.

דומה שהתרופה למצב זה הוא ב"חוק יסוד: חופש העיסוק", הקובע ש"כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד". בהיותו חוק יסוד סביר שהוא גובר על חקיקה רגילה, כגון זו של "חוק ימי עבודה ומנוחה".

אזרחים במדינה דמוקרטית שקיים בה שוויון בין האזרחים אינם זקוקים להכוונה או להשגחה של "האח הגדול". אבל היום, כדי להשליט את מנוחת יום השבת על היהודים נערכות בשבת ביקורות פתע במקומות עבודה רבים, במיוחד בקניונים גדולים, כדי לבלוש אחרי מועסקים יהודים. אם הבודק (שאינו יהודי!) תופס בשבת בין המועסקים אדם הרשום במירשם התושבים בתור "יהודי" - המעסיק נקנס בסכום של 5,000 שקל על כל עובד כזה. אם בשבת אחרת שוב נערכת בדיקת יהדות – הקנס בפעם השנייה על כל עובד שכבר נתפס הוא סכום של עשרת אלפים שקלים.

בדיקות פתע אלה מונעות ממעסיקים רבים מלהעסיק עובדים הרשומים במירשם התושבים בתור "יהודים". המעסיקים מעדיפים לא להסתכן בקנסות גבוהים ולכן מעסיקים רק מי שרשום כ"ערבי","דרוזי","רוסי", או "גרוזיני".

התבוננות על מדינות שונות שבהן נהוגה היום או הייתה נהוגה בעבר, אפליה בין אזרחים מעוררת בציבורים יהודיים האשמות על חוסר דמוקרטיה, ובמקרה שהאפליה מקפחת יהודים – גם בהאשמות של אנטישמיות. האם לא נכון להצביע על האפליה והקיפוח הנהוגים במדינתנו, הידועה כ"גם יהודית וגם דמוקרטית", באותה התבוננות? ראוי שאזרחים ישמיעו קול מחאה על השלטונות המתייחסים באופן שונה לאזרח על פי שאלת ההשתייכות האתנית או הדתית. במיוחד מוזר לחשוב שבעניינים מסוימים בישראל נרדפים דווקא יהודים!

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"דוסטויבסקי וטולסטוי מתהפכים בקברם" 

"ומה עם טיפולים לחולי הסרטן שבצפון הארץ?"

"למרות שזה לא 'סקסי', אני סוציאליסט גאה"

"הגיע הזמן לנפץ את מונופול הרבנות"

"פארק או פארקינג?"

"עתיד ירושלים תלוי בתושבים הצעירים"