הכירו את הדלקת שגורמת לבני זוג להיפרד

זה הופיע אצלה פתאום, זמן קצר אחרי הסקס: אדמומיות כיסתה את איבר מינה ועקצוץ משונה התפשט מסביב לדגדגן שלה. דגנית (28) ניסתה להתעלם, אבל התחושה המטרידה המשיכה לחלחל בגופה. הגירוד המקרי הפך לצריבה בלתי פוסקת, שהפריעה לה לישון ואף להתרכז בעבודתה. הסקס עם החבר, שהיה מהנה בעבר, גרם לה לכאב בלתי נסבל. במשך חודשים היא עברה מרופא לרופא, מחליפה סוגים שונים של משחות, אך ללא הצלחה. "אחד טען שיש לי פטרייה, אחר כינה את זה 'כאב בלתי מוסבר', אבל אף אחד מכל אותם 'מומחים' לא ידע לעזור לי".

אחרי שפגשה בחורות אחרות, שעברו מסע מייסר של 3־4 שנים בדרך לאבחנה, מרגישה דגנית שלה היה מזל: אצלה אותרה הבעיה כעבור פחות משנה. קוראים לזה וסטיבוליטיס, דלקת במבוא הנרתיק, המתגלה אצל כ־15% מבין הפונות לבדיקה גינקולוגית ושכיחה במיוחד בקרב בנות 20־30. הכאב, עד כדי תחושת שריפה, מופיע בפתח הנרתיק, ובמיוחד בחלקו התחתון. הוא עשוי להיות חולף, ממוקד או מפושט, ולהתגבר בתגובה ללחץ חיצוני כמו הליכה מאומצת, ישיבה ממושכת, לבישת בגדים צמודים, רכיבה על אופניים, החדרת טמפון או הטלת שתן. להבדיל מווגיניסמוס - התכווצות שרירים שחוסמת חדירה לנרתיק - וסטיבוליטיס אינו מונע מגע מיני מלא, אך כרוך בכאב חד שעלול להימשך שעות ואף ימים אחרי האקט.

הרופאים מבחינים בין וסטיבוליטיס ראשוני, המופיע אצל 20%־25% מהמטופלות ומתבטא בכאבים כבר מהניסיונות המיניים הראשוניים, לווסטיבוליטיס משני, כמו זה שאובחן אצל דגנית, המתעורר מסיבה כלשהי אחרי שנים של יחסי מין מלאים ונטולי כאבים.

למה זה קורה לדגנית

במקרים רבים אי אפשר להצביע על הגורם לבעיה, אך אפשר להעלות השערות שונות מתוך המחקרים שנערכו בתחום. כך, למשל, נמצא מרכיב גנטי לווסטיבוליטיס, ובמקרה של דגנית, שאמה סבלה אף היא מהבעיה, יש אולי ביסוס לכך. בחלק מהמקרים זו תוצאה של תגובה דלקתית עצבית מקומית או סף

 כאב נמוך. ממחקרים עדכניים עולה כי כמות קצות העצבים באזור פתח הנרתיק גדולה פי 30 אצל נשים הסובלות מווסטיבוליטיס לעומת נשים שלהן אין כאבים בעת יחסי המין. אחד המחקרים טוען כי לרוב הנשים הסובלות מווסטיבוליטיס מבנה אנטומי זעיר של הנרתיק הכולל שפתיים קטנות ובלתי מפותחות ורקמה עדינה. אחרים מדברים על מערכת חיסונית ירודה וכן על מגוון זיהומים נרתיקיים שעלולים לגרום לתופעה, בראשן קנדידה כרונית וכן גם זיהומים מפטריות אחרות, ווירוסים כמו הרפס ופפילומה. יש הקושרים בין וסטיבוליטיס לשינויים הורמונליים כמו הריון, נטילת גלולות ומחזור המושפעים מהורמון הפרוגסטרון, ועוד לא הזכרנו תגובות אלרגיות לכימיקלים ולתרופות, בעיות בדרכי השתן ותופעת המעי הרגיז, שכולן נמצאו קשורות איכשהו לבעיה זו.

מתח נפשי עלול אף הוא לזרז וסטיבוליטיס, אולם המחקרים מראים כי משתנים פסיכולוגיים אינם בהכרח הגורם לבעיה, אלא עלולים להנציח אותה. מטופלות עם וסטיבוליטיס מתאפיינות ברמות גבוהות של חרדה, שעלולה לדכא את העוררות המינית וההרטבה ולהכשיל את האורגזמה. חלקן, כמו דגנית, מאלצות את עצמן להמשיך לקיים יחסים למרות הכאב ומשלמות על כך בכעס בלתי פתור על בן זוגן. יש נשים מיואשות עד כדי כך שהן נמנעות לחלוטין מיחסים רומנטיים. אחרות מפסיקות לעשות סקס ומרגישות אשמה, ולעתים דווקא בן הזוג הוא זה שנרתע מחדירה מחשש להכאיב לאהובתו. בהיעדר טיפול הולם, עלולים בני הזוג להתרחק זה מזה עד כדי פרידה.

שלוש קצרות למיטה

הטיפול היעיל ביותר בווסטיבוליטיס הוא ניתוח להסרת העור הרגיש בפתח הנרתיק והחלפתו ברקמה בריאה. הצלחתו נאמדת ב־60%־80% ועם זאת, חשוב לזכור כי הניתוח משנה במעט את מבנה פתח הנרתיק וכי בחלק

 מהמקרים חלה החמרה בכאבים כתוצאה ממנו. קיים ויכוח בין הרופאים בארץ אם להמליץ על ניתוח או לשמור אותו כאפשרות אחרונה.

מחקרים מעלים כי 88% מהנשים הסובלות מווסטיבוליטיס סובלות גם מקשיים ביכולת התכווצות השרירים המקיפים את פתח הנרתיק. יש רופאים המניחים כי הפעלה לא נכונה של שרירים אלה גורמת לירידה באספקת הדם לעור ולהופעת כאב. הם ממליצים לאמן את השרירים באמצעות ביופידבק, טיפול שבו יושבות הנשים ולומדות לכווץ ולהרפות נכון את הנרתיק מול מסך מחשב. הטיפול מתבצע במשך 16 שבועות רצופים, והאשה נדרשת גם להתאמן בביתה מדי יום. שיעור ההצלחה: כ־50%.