סגן ראש עיריית צפת הואשם בגניבת ציור אחד
בחקירה יוחסו לראובן שדה גניבת 23 יצירות בשווי מיליונים, וגם מאיר אברג'יל שורבב לפרשה. לבסוף, כתב האישום ייחס לו גניבת ציור בודד - אבל גם ניסיון חמור להונות את בית המשפט
גניבת האומנות הגדולה - הצטמקה כשהגיעה לכתב האישום. פרקליטות מחוז הצפון הגישה היום (ב') כתב אישום חמור נגד ראובן שדה, סגן ראש עיריית צפת, אך פרקליטיו רואים תמונה יפה יותר: "ההר הוליד עכבר. כתב האישום הוגש רק על ציור אחד בעוד שבחקירה דובר על עשרות".
שדה (50) הואשם בבית המשפט המחוזי בנצרת בגניבת ציור של מאנה כץ, ששוויו כ-100 אלף שקל. בנוסף הואשם במירמה והפרת אמונים, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בידוי ראיות ושיבוש מהלכי משפט. השופטת, נחמה מוניץ, דחתה את בקשת הפרקליטות להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים ושחררה את שדה בערבות למעצר בית.
לפני כשבועיים נעצר שדה בידי מפלג הונאה צפון. בחקירה יוחסה לשדה גניבת מספר רב של יצירות אמנות יקרות ערך, שחלקן נתרמו על ידי מאנה כץ לעיריית צפת. הציורים שוכנו במוזיאון "בית גליצנשטיין", שהיה שייך לעיריית צפת ונסגר בשנת 1985. אחר כך נתלו היצירות בבניין העירייה, ועם השנים נעלמו. המשטרה ייחסה זאת לשדה, בעל גלריה לאמנות בעיר, ואף חשדה שחלקן הגיעו לביתו של מאיר אברג'יל.
בפרקליטות הצליחו לבסס ראיות לגניבת ציור אחד בלבד, "הקרקס". מכתב האישום עולה כי בפברואר 2007 גנב שדה את הציור שהיה תלוי בחדרו של מנכ"ל הפרויקטים בעירייה. בהמשך ביקש למכור אותו לבעל גלריה במלון דן אכדיה בהרצליה, שמצדו רצה לוודא את מקוריות היצירה. בעל הגלריה פנה למוזיאון "מאנה כץ" בחיפה, שדרש פרטים על בעלי הציור - אז ניתק שדה קשר עם הקונה המיועד.
ציור מבית טוב
לטענת הפרקליטות, מספר חודשים לאחר מכן פנה הנאשם לאחד ממכריו וביקש אישור כי הציור נקנה "מבית טוב". המכר הפגיש את שדה עם אשה בשם כרמל וידל, שניפקה מכתב בו צוין שמכרה לשדה את היצירה תמורת 9,000 שקל, בנובמבר 2002.
כשהוא מצויד במסמך, פנה שדה לפי כתב האישום לסוחר אמנות נוסף, והציע לו להתחלק בכספי המכירה. הציור התגלגל לבית המכירות סות'ביס בתל-אביב, שביקש גם הוא לברר מקוריות - ולאחר שהבין שהציור גנוב, התפוצצה הפרשה. לאחר המעצר, התעקש שדה להציג את המכתב בחתימת וידל כדי להוכיח שקנה את הציור כדין. לכן הואשם בבידוי ראיות ושיבוש מהלכי משפט.
בפרקליטות טענו: "מעבר לשיבוש, זו התנהלות שיש בה זלזול כל כך בוטה בחוק, במערכת אכיפת החוק, בבתי המשפט,
שלא ניתן לתת אמון באדם כזה שלא נותן להליך להתקיים". למרות כל זאת, השופטת מוני לא התשכנעה כי שדה צריך להישאר מאחורי סורג ובריח.
עורכי דינו של שדה, דוד יפתח ומשה שרמן, הביעו פליאה על כך שכתב האישום הוגש בכלל לבית משפט מחוזי ולא לבית משפט השלום והוסיפו כי על עבירות של רכוש והונאה אין עילה למעצר עד תום ההליכים. השופטת קיבלה את טענות הסניגורים וקבעה: "בנסיבותיו של משיב זה אינני רואה בסיס לטענה שאין לתת בו אמון, אני סבורה שיש מקום לשחררו לאלתר".
בפרקליטות ביקשו עיכוב ביצוע כדי להגיש ערר, אולם חזרו בהם מאוחר יותר. שדה שוחרר למעצר בית אצל בתו. הבת ובעלה חתמו על ערבות עצמית בסך 25 אלף שקל, שדה עצמו על ערבות בסך 50 אלף שקל. בנוסף, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.