9,000 ילדים בארץ זקוקים לבית

בארצות הברית 85% מהילדים הנמצאים במסגרות חוץ ביתיות, חיים במשפחת אומנה. בארץ 22% בלבד. מדוע דווקא אצלנו - מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם - רוב הילדים שהוצאו מבתיהם לא מוצאים בית חם ועוברים לחיות בפנימייה? האם אנחנו באמת ערבים זה לזה?

לין גרנרוט קפלןפורסם: 15.10.08 , 09:54

כ- 9,000 ילדים בארץ זקוקים למענה במסגרות חוץ ביתיות. ילדים אלו עברו התעללות פיזית, נפשית או מינית ויכולת ההורים הביולוגיים שלהם להבין את הסיטואציה ולהשתנות, שואפת לאפס. כ-2000 ילדים נמצאים במשפחות אומנה וכ-7000 ילדים נוספים שוהים בפנימיות.

בארה"ב ובאירופה המצב הפוך. רוב הילדים הזקוקים למסגרת מחוץ לבית הוריהם הביולוגיים, מוצאים את עצמם בבית, במשפחה, במסגרת של אומנה ולא בפנימייה. "בארה"ב כ-85% מהילדים הנמצאים במסגרות חוץ ביתיות נמצאים במשפחות אומנה ובאירופה כ-60%, בעוד שבארץ 22% בלבד", מספרת שלווה לייבוביץ', מפקחת אומנה ארצית באגף ילדים ונוער במשרד הרווחה. "אם היו יותר משפחות מתנדבות, היו מפנים יותר ילדים למשפחות אומנה".

האומנה הינה מסגרת משפחתית חלופית המיועדת לילדים שהוצאו מביתם. ילדים הגדלים במשפחות אומנה זוכים לחוויה מתקנת המאפשרת להם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם ומאפשרת לדאוג לרווחתם ולהתפתחותם הפיזית, הנפשית והחברתית.

לכל אחד מגיע להיות במשפחה (צילום אילוסטרציה: אינדקס אופן)

הילדים של כולנו:

מהי הסיבה לאחוז הנמוך של משפחות אומנה בארץ?

"ההסבר המרכזי טמון בהיסטוריה שלנו. כשהישוב בארץ היה קטן וסוציאליסטי בתפיסת עולמו, עם קיבוצים כמודל לאידיאולוגיה חברתית חזקה ומצליחה, הושם דגש על קליטת הילדים בקיבוצים ובכפרי נוער. כיום כבר לא קיימים כפרי נוער במתכונת שהייתה, והם בעצם הפכו ברובם לפנימיות. כמו כן, להורה הביולוגי קל יותר לקבל פתרון של פנימייה, שכן אז הפגיעה בו כהורה פחותה. בארה"ב הפנימיות מיועדות רק לילדי קצה: עבריינים, חולי נפש וילדים עם פגיעות חמורות מאוד, לכן האלטרנטיבה הטבעית לילדים שאינם משתייכים לקבוצה זו בארה"ב הינה אומנה".

מתי אומנה, מתי אימוץ?

אימוץ הינו הליך משפטי בלתי הפיך, בסופו הילד מנותק לחלוטין מהוריו הביולוגיים. האימוץ מתאים כאשר ההורים מוותרים על הילד מרצונם כמו במקרים של נערות לא בשלות שחוו הריון לא מתוכנן, או כאשר התפקוד ההורי מסכן את הילד ושירותי הרווחה מגיעים למסקנה שהיכולת של ההורים להשתנות לא קיימת ושלא יהיו מסוגלים לטפל בילדם אף פעם.

התפיסה באומנה הינה הפוכה: המטרה היא להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים בסוף התהליך. הכוונה היא שבמשך האומנה הילד יתחזק ויטופל ובמקביל, הוריו יעברו תהליך של שיקום במהלכו ילמדו כיצד לטפל בו ויקבלו כוחות להיות הורים טובים יותר. בסיס התפיסה הוא שמקום ההורים הביולוגיים חשוב מאוד בחיי הילד. האומנה האוטופית על פי משרד הרווחה הינה משפחה אומנת לילד ולמשפחתו הביולוגית, שלומדת באמצעות הקשר עם המשפחה האומנת, הורות טובה מהי. כ-15-20 משפחות אומנה בשנה מאמצות בסופו של דבר את ילדי האומנה שלהן.

לא ממהרים להוציא ילדים מהבית

"שירותי האומנה הופרטו חלקית בשנת 2001, עם הקמת העמותות המטפלות בנושא על פי חלוקה גיאוגרפית", מספרת ליבוביץ'. "בספטמבר 2007, התבצע השלב השני בהפרטה ובו העמותות קיבלו לידן את הניהול התקציבי של כל ההוצאות המיוחדות הכרוכות באומנה, כגון שיעורי עזר, חונכות וטיפולים פסיכולוגיים. בעבר נושא התשלומים היה בעייתי, שכן נדרשו קבלות לכל הוצאה. תהליך אישורן היה ארוך מאוד וההורים היו מקבלים את ההחזר באיחור רב. כיום, לשמחתי, בעיות אלו נפתרו".

כתוצאה מההפרטה, חל גידול של אחוז ההפניות לאומנה מ-15% לפני ההפרטה ל-22% כיום. "כיום לא ממהרים להוציא ילדים מהבית", מסבירה טלי חלף, מנהלת תחום האומנה בעמותת "אור שלום". "העובדים הסוציאליים מרגישים חשופים יותר לביקורת ולכן משתהים לעיתים בהוצאת הילדים. התוצאה היא שהילדים מגיעים למסגרות החוץ ביתיות עם פרופיל פגוע יותר".

כמה זמן מחכים ילדים כיום לאומנה?

"כתוצאה ממחסור במשפחות אומנה, ילדים נאלצים לחכות מספר חודשים עד שנמצאת עבורם משפחה מתאימה. למעט מקרים קיצוניים של סכנה מיידית לחייהם, מחכים בינתיים הילדים במשפחה הביולוגית שלהם, זו שהוחלט כבר שאינה מתאימה כמסגרת לגידול הילד".

באילו מקרים קשה במיוחד לגייס משפחות?

"אנחנו נתקלים בקושי למצוא משפחות אומנה כאשר מדובר באחים. התפיסה הרווחת היא שטובת האחים היא להישאר ביחד ועל ידי ניתן לשמר לפחות את החלק המשפחתי הזה, אלא אם קיימת אינדיקציה הפוכה. כמו כן, אנחנו נתקלים בקושי בגיוס משפחות חילוניות ובגיוס משפחות בערים הגדולות. כמו כן, בגלל הרצון לשמור על קשר עם המשפחה הביולוגית, ישנה חשיבות למרחק הפיזי בין המשפחה האומנת למשפחה הביולוגית".

איזו כמות של משפחות נדרשת?

"מעבר למשפחות הקיימות, אם היינו יכולים להקים מאגר של 300 משפחות רק באיזור המרכז, שעומדות בפרמטרים הנדרשים וכשירות לשמש כמשפחות אומנה באזור המרכז, הייתי מסוגלת לתת פתרון טוב בזמן סביר".

שלווה ליבוביץ' מוסיפה: "איזור הדרום דומה מבחינת הדרישות שלו לאזור המרכז, כלומר, שאיפה ל-300 משפחות הכשירות לקחת ילד באומנה. באזור הצפון, מדובר במספר של 100 משפחות. כמובן שהמאגר צריך להתחדש כל הזמן, כך שכמות המשפחות הזמינות נותרת זהה".

לסיכום הדברים, נדרש מאגר איכותי של כ-700 משפחות נוספות. משימה לא פשוטה, אבל חשובה מאין כמוה.

האומנה כמדד חברתי

"עוצמה של חברה בעיני", מציינת ליבוביץ'. "יכולה להימדד במספר משפחות האומנה שהיא מצליחה להוציא מעצמה. זהו ביטוי להתגייסות, לערכים ולמעורבות חברתית. משפחה חזקה שעוזרת למשפחה חלשה היא בעיני הערבות ההדדית החזקה ביותר. זוהי הציונות של המאה ה-21. זוהי פעילות התנדבותית של כל המשפחה ואין גדולה ממנה מבחינת עוצמה, היקף ורוחב".

עד כמה אנחנו ערבים זה לזה? האם אנחנו חברה חזקה? זו ההזדמנות שלנו לקום מהכורסה הרכה שמול הטלוויזיה, בה אנו יושבים ומותחים ביקורת טבולה בהאשמות כלפי מוסד כזה או אחר. זוהי ההזדמנות שלנו להשפיע ולשנות במו ידינו.