חסכו ממני את ההצגה, לא מבקשת סליחה

יש ימים כאלה, שברגע שאת רק מסתכלת עליו עולה בך תחושה אחת ויחידה – "שונאת אותך!". למעשה, הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות מבחינתך זה שהוא פשוט יתאדה באופן עצמאי מעל פני האדמה, ויחד עם היעלמותו ימחה לחלוטין מזכרונך, גם את עצם המפגש המיותר בעליל איתו.

והנה, מאיזו סיבה לא מובנת, את עוד ממשיכה להתגורר איתו באותה מדינה ולישון איתו יחד באותה המיטה. והכל בה בעת שאינך מסוגלת להרגיש כלפיו שום רגש מלבד זעם, כעס, מורת-רוח, זעפנות, או בקיצור – שנאה.

אם במקרה את פותחת את הרדיו ושומעת את השיר "הכל דבש", את בטוחה שזו יד הגורל המגחכת, כי הרי אין מילים שיכלו לתאר טוב יותר את ההרגשה שלך במעין השלמה איומה: "כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש". למה זה מגיע לי? למה? את מבכה על ההגה במבטים נואשים כלפי יתר הנהגים, אבל לא מוצאת שם תשובה.

מי התחיל עם מי? מי זוכר. על מה את כל כך כועסת, את גם כבר לא בטוחה. אולי זה בכלל ההורמונים המשתגעים שלך, אבל עדיין מה לעשות, לא יכולה לשאת את התחושה. לא רוצה לסלוח ולא רוצה לבקש סליחה. רוצה לברוח, אבל לא ממש מצליחה.

כי בעצם, לפי התיאוריה שלך החיים נחלקים לשני חלקים – דברים שממילא אין עליהם סליחה, כמו חוסר עזרה בעת צרה, סוגים שונים של נטישה ושעמום זוגי, שלא נדע; ודברים שנסלחים עם הזמן, רצוי בתוספת התנצלות קטנה, מתנה ומכתב אהבה, כמו ויכוחים, צעקות, צרחות, עלבונות קלים.

אבל בכל מקרה תכף מגיע "יום כיפור הנורא", ואוי ואבוי, מי יודע איזו גזרה עוד עלולה לרדת עלייך משמיים אם רק תיכנסי ככה לשנה החדשה. הרי למדנו היטב בגן הילדים שביום כיפור חייבים לבקש סליחה מכל האנשים הרבים שחטאנו בפניהם, במיוחד מאלה שאנחנו לא סובלים, אחרת נכנסים מיד לרשימה השחורה.

או אז את נוטשת את עיסוקייך הרבים ופוצחת בסשן חזרות מביכות מול המראה, איך להגיד את הדברים בצורה עדינה, נעימה. איך להעלים מעינייך את מבט הבוז והעלבון ובמקומו ללבוש ארשת "טהורה" שכולה משדרת שלום, סליחה ואהבה. אך משום מה לתוכך מסתננת ההרגשה שכל זה אינו אלא בדיחה גרועה.

כי אולי לעת התבגרותך הגיע סוף סוף הזמן לשאול את השאלה: האם אלוהים הגדול, שידו בכל, צריך ממך את העמדת הפנים העלובה הזאת? האם יש איזה טעם של אמת בכל ההשתפכות רוויית המטענים השליליים מול פרצופו של בן זוגך? או במילים אחרות – האם אין איזו דרך אחרת להסתנן לרשימת ה-V.I.P של היושב במרומים, ככה שיסדר לך שנה של גוד טיים, הצלחה, בריאות וכמות בלתי מוגבלת של מרשרשים?

סליחה, אבל מה זה סליחה?

סליחה, אומר המקובל ברוך שלום אשלג, מגדולי המקובלים של המאה ה-20, היא תהליך פנימי, לא פנייה למישהו אחר כדי לבקש ממנו משהו. האדם דן את עצמו, ואין מישהו חיצוני שדן אותו. הוא בוחן את המקום שבו הוא נמצא ומברר את מצבו ביחס למצב השלם. כדי להכיר את אותו המצב, עלינו להרגיש אותו תחילה בהרגשתנו הפנימית.

נכון, כברירת מחדל אפשר בינתיים להיתלות בדמיונות כמו כרטיס אשראי בלתי מוגבל, זוגיות דינמית שלעולם מותירה אתכם בהתפעלות שיא, בריאות, והצלחה אטומית בכל תחום שבו ידכם מגעת. אבל המצב השלם הוא גדול יותר מכל זה. נסו לחשוב על מצב הרמוני שבו כולנו, כל הנשמות, מחוברות בנתינה הדדית, חיות בהכרה מלאה של המציאות ובמימוש עצמי מלא מתוך אהבה.

האם במצבנו הנוכחי אנחנו לא חיים בהכרה מלאה של המציאות? ממש לא. כי בעצם מה אנחנו יודעים על החיים? רק את מה שמתגלה לנו, אנחנו לעולם לא יודעים מה יביא לחיינו הרגע הבא, את מי נפגוש, מה נרצה, על מה נחשוב. וגם מאיפה באים המחשבות והרגשות שמתעוררים בנו, זו גם שאלה שאין לנו עליה תשובה. כדי לגלות את כל זה, עלינו לפתוח רובד נוסף של המציאות, רובד של הכרה מלאה של כל הכוחות הפועלים ומנהלים אותנו ואת חיינו.

אז איך ניגשים למלאכה? הרעיון הוא להרגיש את המצב האופטימלי בו אנחנו יכולים להימצא, ורק ביחס למצב הזה למדוד את מצבנו הנוכחי. ואז, על הפער שבין השניים, נחוש שמופיעה בתוכנו בקשה לסליחה. והסליחה הזו, הצער הזה, הוא רק על ההכרה בין ההזדמנות שניתנת לי להגיע לחיים של שלמות, אל מול המקום הלא כל כך שלם שבו אני נמצאת עכשיו.

אחרת חל הכלל "כל הפוסל – במומו פוסל"

רק כשאהיה שלמה אוכל לראות את האנשים מסביבי כשלמים. אחרת אני שופטת אותם לפי הכלל "כל הפוסל – במומו פוסל". לכן הסליחה זו בקשה שלא מבקשים מאיש, רק מעצמנו. וזו סליחה שאנחנו מייחלים לה, לא מייצרים אותה פיקטיבית מהפה ולחוץ רק בגלל שהלוח שעל הקיר מראה שהגיע הזמן להעמיד פנים, וכך לגאול את עצמנו משנה של ייסורים.

החוכמה היא להאיר את הפינות האפלות שבתוכו, מסבירה הקבלה. האמת נמצאת בתוכנו, היא מתגלה בנשמה. ורק אם ממש ארצה, אז מתוכי, מעמקי נשמתי, תוּאר לי הדרך איך לשנות את הדברים לטובה. גם את הדברים שמהם אני מנסה לברוח באותם ימים של שנאה.

• שלי פרץ היא שחקנית, סופרת וכתבת "קבלה לעם".
  

גולשי ערוץ יחסים מכים על חטא - מכתבים גלויים