בשל המצב: בעלי שליטה מוחקים חברות מהמסחר
שרי אריסון, דודי ויסמן, נוחי דנקנר ויצחק תשובה הם רק חלק מבעלי השליטה בחברות ישראליות שהודיעו בשבועות האחרונים על מחיקת חברות מהמסחר בת"א או על הצעות רכש חלקיות, בסכום כולל של כמיליארד שקל
בדצמבר 2007 הנפיקו הפרסומאים ראובן אדלר ואיל חומסקי את משרד הפרסום שבבעלותם לפי שווי של 270 מיליון שקל. עד מהרה הסתבר לשניים כי ההנפקה בוצעה בעיתוי אומלל: שוק ההון נכנס למשבר והמניה איבדה יותר מ־40% מערכה. כעבור שמונה חודשים בלבד הציעו לרכוש את מניות הציבור במחיר הנמוך מזה שלפיו בוצעה ההנפקה.
אלא שאדלר וחומסקי אינם חריגים. ההכרה ששוק יורד הוא הזמן לבצע מהלכים מן הסוג הזה כנראה חלחלה לתודעתם של בעלי שליטה לא מעטים, שהודיעו בשבועות האחרונים על מחיקת חברות מהמסחר בבורסה או על ביצוע הצעות רכש חלקיות.
בסך הכל מדובר בסכום של כ-800 מיליון שקל שהוציאו בעלי השליטה מהכיס בשבועות האחרונים, בשורה של הצעות רכש: שרי אריסון השקיעה 140 מיליון שקל במחיקת תעשיות מלח מהמסחר; יוסי מימן שילם 83 מיליון שקל תמורת הפיכת גדות מיכליות לחברה פרטית; ויצחק תשובה ונוחי דנקנר שילמו 132 מיליון שקל ו-354 מיליון שקל, בהתאמה, עבור הצעות רכש חלקיות שביצעו למניות דלק נדל"ן ואי.די.בי פיתוח; לאינרום תעשיות עלתה מחיקת חברת איטונג מהמסחר 26 מיליון שקל; ואילו אייזיק דבח, בעל השליטה בדלתא, שילם 21 מיליון שקל על רכישת 4.5% נוספים בחברה.
לכל אלה מצטרפות הצעות רכש מהימים האחרונים - זו של דודי ויסמן, שרוצה להפוך את רבוע נכסים לחברה פרטית בתמורה ל-150 מיליון שקל, והמשביר אחזקות שצפויה לשלם 10 מיליון שקל אם תצליח למחוק את H&O מהמסחר. עם השלמת שתי הצעות הרכש הללו יסתכם סכום הרכישה של בעלי השליטה בכמיליארד שקל.
"תקופה קלאסית להצעות רכש"
"אדלר־חומסקי היא דוגמה ספציפית להנפקה שפשוט לא הצליחה, שנעשתה בחלון ההזדמנויות של ההנפקות ונכשלה", אומר יואב בורגן, אנליסט בלידר שוקי הון, "אבל אין ספק שאין תקופה קלאסית מזו הנוכחית לביצוע הצעות רכש. נקודת המוצא צריכה להיות שהנהלות החברות מכירות הכי טוב את הפעילות שלהן. מצד שני, היום המשקיעים שאינם בעלי עניין ומקורבים לצלחת מתמחרים ונותנים שווי לחברות ולמניות שלהם בלי שום קשר לשוויין הכלכלי, והמשקיעים מתמחרים מניות לפי אלמנטים של פאניקה וחוסר רציונליות. אלו התקופות הקלאסיות להצעות רכש, לבעלי עניין שמגדילים את האחזקות ולרכישה עצמית של מניות - ואנחנו רואים את זה".
ריבוי הצעות הרכש הוא אחד הסממנים למחירי סוף עונה בשוק, המעיד על שוק יורד ומבטא יותר מכל את המחזוריות של שוק ההון. ההסבר פשוט: כשטוב - מממשים, מוכרים כמעט הכל ומגייסים כסף. כשרע - מנסים לנצל הזדמנויות, והנזילים מבין בעלי השליטה קונים אג"ח ומניות, אם בשוק ואם באמצעות הצעת רכש. המטרה ברורה - לנסות לנצל את ההזדמנות שנוצרה במחירי השוק הנמוכים. המגמה, על פי כל ההערכות, רק תגבר.
"הצעות רכש מאפיינות כל גל של שפל וגאות", אומר יובל זעירא, מנהל מחלקת המחקר בבית ההשקעות אי.בי.אי. לדבריו, חשוב לשים לב לתופעה מחזורית נוספת: "ב-2002 היה ים של חברות שנמחקו, אבל חלק מהחברות שנמחקו בסיבוב הקודם הונפקו שוב". מגמה זו עתידה לצבור תאוצה גם כעת, לפי זעירא, אף שהנגישות לכסף כעת נמוכה במעט מזו של לפני שש שנים.
"הצעות הרכש יהיו כנראה בעיקר בחברות הנכללות במדד היתר", אומר זעירא. "בתקופות כאלו נהוג לבצע את המהלכים הללו בחברות אחזקה ולצמצם את מספר החברות הציבוריות. מלבד המחיר יש עוד סיבה אחת לעשות את זה - אם מניחים שיש חברה-בת שבבעלותה הרבה נכסים לא משועבדים ויש חברה-אם עם התחייבויות שרוצה לשפר את מצבה הפיננסי, הצעת הרכש מאפשרת לה להשתמש בנכסים של החברה-בת".
אין שום יתרון בסחירות המניות
"יש היום חברות שנסחרות בהרבה פחות מההון העצמי שלהן", אומר זעירא. "במדד היתר, למשל, אפשר למצוא הרבה חברות שהגיעו לרמות המזומנים שלהן. בעל עניין שקונה את החברה למעשה מעביר את המזומן אליו. בנוסף, הרבה חברות יכולות לנצל את המצב ולבצע רה-ארגון במחירים אפסיים. אני מניח שנראה שינוי בחברת אי.די.בי, בדרך של הצעות רכש או במיזוגים. לדעתי, בסופו של דבר אי.די.בי פיתוח ואי.די.בי אחזקות לא יישארו שתי חברות נפרדות".
לדברי יואב בורגן, בתקופות כאלה חברות מגיעות למסקנה שאין להן שום יתרון בסחירות המניות. "יש בבורסה בתל אביב מעט מאוד מניות שהן בסחירות טובה. יש הרבה מאוד חברות הכלולות במדד היתר שכדאי להן למחוק את המניות מהמסחר, ולטובתם של בעלי העניין, עדיף שהן לא ייסחרו כלל", הוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
