מיהו יהודי? ראש הממשלה שואל, חכמי ישראל עונים
לפניכם מסמך נוסף מגנזך המדינה, מכתב שנשלח מהממשלה לחכמי ישראל, ובו הם התבקשו לחוות דעתם בשאלה מיהו יהודי. בין המשיבים: הרבי מליובביץ', ש"י עגנון וחיים הזז
רבים רואים בהקמת מדינת ישראל מאורע מדיני בעיקרו, בו זכו היהודים לראשונה מזה כ-2000 שנה לעצמאות מדינית. אך לתהליך זה נלווה תהליך פנים יהודי, מרתק ומהפכני לא פחות. הקמת המדינה הייתה שיאו של תהליך ארוך והדרגתי, שראשיתו בסוף המאה ה-19, בו ניטלה אט-אט סמכותה של ההנהגה הדתית על העם והועברה למוקדי כוח חילוניים, ראשית אל העמותה הציבורית (כי"ח), ממנה אל התנועות והמפלגות הפוליטיות ולבסוף אל ממשלת ישראל.
לאורך השנים נותרו מספר סוגיות הנוגעות לחיי האומה, אשר לגביהן נמנעה ההנהגה המדינית מלקרוא תיגר על סמכות הרבנים. הבולטת שבין סוגיות אלה הייתה ונשארה שאלת הזהות היהודית או כפי שהיא נקראת בפי כל: "מיהו יהודי?".
מכיוון שמדובר בסוגיה שהעיסוק בה משרטט טוב מכל את קווי המחלוקת בין הזרמים המודרניים ביהדות, נמנעו ממשלות ישראל לדורותיהן מלהעיר שדים רדומים ולא ניסחו הגדרה חלופית להגדרה הקיימת לזהותו של יהודי, כפי שנוסחה על ידי חז"ל. אך מיד לאחר קום המדינה התחוור לממשלה כי לא תוכל להימנע מליטול את תפוח האדמה הלוהט הזה בידיה. ההחלטה לקבוע סעיף "דת" ו"לאום" במרשם האוכלוסין חרצה כי שאלת הזהות היהודית תהפוך לשאלה מהותית ומעשית עבור תושבי הארץ. ואכן, שנים מספר לאחר קום המדינה נתקלו פקידים בזוגות מעורבים (יהודים הנשואים לאלה שאינם יהודים) אשר ביקשו לרשום את ילדיהם כיהודים במרשם האוכלוסין. ב- 15 ליולי 1955 החליטה ממשלת ישראל למנות ועדה שהורכבה מראש הממשלה, שר המשפטים ושר הפנים, שתכריע בשאלת מעמדם הלאומי של אותם ילדים.
לפניכם מכתב מאת ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, שנכתב בעקבות דיוניה של אותה ועדה. המכתב ממוען ל"חכמי ישראל" ובן-גוריון פונה באמצעותו למספר אנשי רוח (לאו דווקא רבנים) בבקשה שיחוו את דעתם בשאלת מעמד ילדיהם של זוגות מעורבים. הגיעו לידינו תשובותיהם של שלושה אנשי רוח שקיבלו את המכתב: ראש חסידות חב"ד באותם ימים הרב מנחם מנדל שניאורסון מליובביץ', הסופר העברי (לימים חתן פרס נובל לספרות) שמואל יוסף עגנון וסופר נוסף, לא פחות ידוע מעגנון באותם ימים, חיים הזז.
פנייתו של בן-גוריון אל חכמי ישראל, מתוך התעררוכה "כחול על גבי לבן" של גנזך המדינה, המוצגת במוזיאון ישראל (באדיבות גנזך המדינה)
"דעתי ברורה בהחלט" כותב הרבי מליובביץ' בתשובה לפנייתו של בן-גוריון. "בעניינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להירשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה לשנות את המציאות". "יהודי - או בסגנון שונה אבל בתוכן שווה – השייך לעם בני ישראל" מוסיף מנהיג חב"ד, "הוא זה, ורק זה, שנולד מאם יהודיה או גר שנתגייר באופן גירות מדויק".
המגיב השני למכתבו של ראש הממשלה היה הסופר שמואל יוסף עגנון. עגנון, מענקי הרוח של העם היהודי במאה ה-20, היה יהודי שומר מצוות ובו זמנית דמות שכל פועלה ומהותה היו שזורים בתנועה הציונית ובמדינת ישראל. עגנון ניסח את דבריו במתינות ונימוס שהביעו כבוד רב למעמדו של בן-גוריון, עם זאת, הביע בתשובתו עמדה נחרצת בסוגיה שעמדה על הפרק. לדידו של עגנון, לא הייתה למנהיגי מדינת ישראל כל סמכות להעלות מחדש לדיון את שאלת הזהות היהודית. שאלה זו הייתה בתחום שיפוטם של חכמי הדת היהודית לדורותיהם והקמת מדינת ישראל לא גרעה מאום מסמכותם הבלעדית בעניין זה. "ואין לי לא להוסיף על דבריהם ולא לגרוע מדבריהם כלום" כתב עגנון.
תשובתו של עגנון. אין למדינה מקום להתערב בענייני הדת (באדיבות גנזך המדינה)
באותה נשימה הביע הסופר הדגול תמיכה ברעיון ההפרדה בין דת למדינה, אשר "לעת עתה הן כשתי שכנות שאינן נוחות זו לזו". לטעמו של עגנון התבטא כמובן מושג ההפרדה לא בהתעלמות הרשויות מחוקי הדת, כפי שמפרשים רבים מושג זה בימינו, אלא בהימנעות של רשויות המדינה מלהתערב בעניינים שבסמכותם של חכמי הדת. עגנון גם הוסיף לתשובתו מעשייה כמו-חסידית. הוא תיאר מפגש שהיה לו עם גר צדק בסג'רה של ימי העלייה השנייה. עגנון פגש בגר בערב פסח והלה הסביר לו שעל גרים חלה החובה לקיים את מצוות היהדות קלה כחמורה, בעוד שליהודים מלידה נסלחות עבירותיהם בגין זכות אבות. ניכר ממעשייה זו כי עגנון היה מודע כבר לבעייתיות שבהצבת קיום המצוות כתנאי לגיור במדינת ישראל, שרוב תושביה אינם מקיימים את המצוות במלואן.
מי שהציע דעה שונה היה חיים הזז. הזז, מהסופרים המוערכים והידועים בישראל של שנות ה-40 וה-50, עסק רבות בנושא הזהות היהודית החדשה, שנתהוותה בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. זכור במיוחד סיפורו הקצר "הדרשה", בו מרצה הגיבור החלוצי לחבריו על כך שאסור ללמד את ההיסטוריה היהודית במערכת החינוך הישראלית, שכן היא ספוגה בגלותיות אותה יש לעקור מאופיים של הישראלים החדשים. אם את דבריו של הגיבור ב"הדרשה" ניתן היה לקרוא כפרובוקציה המעוררת לחשיבה ביקורתית ולא לזהותם כדבריו של הזז עצמו, אז את תשובתו של הזז לבן-גוריון ניתן לראות כהכרזה נחרצת אודות הצורך להפריד הפרדה מוחלטת בין הזהות ה"יהודית" לזהות ה"ישראלית".
"לשעבר, עת שהעם בגולה" כתב הזז, "היה כוחה של הדת יפה לשמור על יחודו ועל קיומו הלאומי. בינתיים נשתנו הזמנים ונשתנו כל המעשים ופקרו הדורות, וחורבן הגולה בימינו גרם והדת נעזבה. הדברים ידועים. הישוב היהודי בארץ ניצח את אויביו וכונן את מדינתו, ולא כונן אותה אלא חילונית, ואין שלטון לדת, כל-עצמה היא רשות הנתונה לפרט לרצונו. לכך נראה לי בדעתי, כי אין להלכה יד במרשם התושבים אלא לחוק המדינה בלבד".
בדבריו שרטט הזז קו ברור, שחצץ בין העבר הגלותי להווה הריבוני. קו זה נועד לקטוע דורות של מסורת יהודית, שספק אם הזז העריך נכונה את יכולתה לדבוק בלבבותיהם של יהודים, לרבות החילוניים ביותר שבהם. בסיום דבריו הותיר הזז נבואת זעם שנתגשמה במימדים שאפילו הוא לא חזה אותם, עם נפילת הגוש הקומוניסטי והגעתם של מיליוני בנים ובנות לזוגות מעורבים למדינת ישראל. "היום ישנם עמנו פה מאות זוגות-תערובת, שארית הפליטה שנותרה, ואילו מחר יפתחו שערים ויבואו אלפי זוגות-תערובת ועשרות אלפים, מה, אפוא, נעשה להם? – שמא נכפה עליהם את הדת כדין ההלכה? או שמא נדחה להם מעל פנינו?".
שאלה זו של הזז, כיצד תתמודד מדינת ישראל עם גל הגירה שיכלול עשרות אלפי צאצאים של זוגות מעורבים? נותרה כידוע ללא מענה ממשי, גם כאשר הכה אותו גל בחופי הארץ, בראשית שנות ה-90. הועדה הממשלתית ששלחה את המכתב סיימה את תפקידה וכמו כל ועדה שבאה אחריה לא מצאה לנכון לנסח הגדרה לאומית-חילונית לאותו מושג שנותר כה חמקמק בעיני רבים מתושבי הארץ – "יהודי".
גם היום, לאחר ביטול סעיף הלאום ולאחר שהרבה דם רע זרם בין הממסד הרבני לבין העולים מברה"מ לשעבר, טרם הצמיחה מתוכה התנועה הציונית תשובה לשאלה מיהו ומהו יהודי, המייצגת את חזונה וערכיה המיוחדים. דווקא אותה תנועה שריסקה לפני יותר ממאה שנה את מוסד הרבנות, שהכריזה עליו כעל כלי ריק, שביטלה את כוחו וירשה אותו כגוף המנהל את ענייני העם, דווקא היא הותירה למוסד הרבנות שריד אחרון לכוחו, הכוח להגדיר מי שייך לעם ומי לא.
אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.
לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet
