לנהג ערבי אין כפרה

לפני מספר חודשים הוזמנתי לתת עדות בבית דין לתעבורה בקשר לתאונה שהייתי עד לה. בעודי ממתין לתורי, צפיתי בעשרות משפטים של עברייני תנועה. חלקם נהגו במהירות של 100 קמ"ש ומעלה בשטח בנוי, אך אף לא אחד מהם נעצר. אכן, עבירות תנועה הן מכת מדינה. יש להילחם בהן במלוא החומרה, אך הדין צריך להיות שווה כלפי הלרוב שביום הכיפורים צם והולך לבית הכנסת, ולמיעוט שמעדיף לאכול ולנסוע להשתזף בים.

מאחר שאינני מומחה לדיני תעבורה, איני מתווכח עם ממצאי חקירת המשטרה ביחס לעבירות התנועה המיוחסות לתאופיק ג'מאל, שנסיעתו בערב החג הציתה את המהומות בין יהודים וערבים בעכו ושנעצר שלשום. אמנם קשה שלא לתהות כיצד מאשימים נהג בנהיגה במהירות מופרזת מבלי שהמהירות בכלל נמדדה, אבל אפילו אם מקבלים את גרסת המשטרה, ממתי עוצרים במדינת ישראל נהג שלא היה מעורב בתאונה רק בגלל שנסע במהירות מופרזת? כיצד הפכה עבירת תנועה מינורית שכמוה מתבצעות מאות מדי יום לעילה למעצר?

מדאיג עוד יותר הנימוק השני שהמשטרה מספקת למעצר: פגיעה ברגשות הדת. למרבה הצער, ישראל אינה נמנית עם המדינות המודרניות, בהן יש הפרדה מלאה ונחוצה בין הדת למדינה ותחבורה ציבורית שפועלת 365 יום בשנה (לרבות חגים ושבתות), אך אפילו במדינתנו הקלריקלית יתר על המידה - זו לא עבירה לנהוג במכונית ביום הכיפורים.

החתום מטה מודה בזאת שבמהלך השנים נסע יותר מפעם אחת ברכבו במהלך החג שלא למטרות חירום אלא להנאה ולטיולים. בנסיעותיי חלפתי על פני תחנות משטרה רבות. איש מהשוטרים, חלקם אולי אנשים דתיים שהצטערו על שבחרתי לנהוג במקום להתפלל, לא שקל לשים אותי במעצר, מאחר שכיבדו את זכותי כבעל רישיון נהיגה בתוקף לנהוג גם ביום שהם לא נוהגים בו.

חבל שקומץ מיליטנטי מבין התושבים היהודים בעכו לא כיבד את זכותו של ג'מאל לנהוג גם בחג ובחר לרגום אותו באבנים. אך זו בוודאי לא סיבה לעצור את הנהג הערבי.

כחוקר תקשורת, מפריעה לי במיוחד שתיקת המדיה ביחס למעצר. נכון – זו תקופת החגים. הרייטינג נמוך ורבים מהעיתונאים נמצאים בחופש, אבל היכן שעוצרים נהג ערבי - רק מאחר שהעז לנהוג במכוניתו במהלך יום הכיפורים - יעצרו אולי בעתיד גם עיתונאים יהודים שיעזו לשדר כתבות בשבת קודש. על התקשורת להקפיד להזכיר לציבור ולמקבלי ההחלטות שאסור שדינו של ג'מאל יהיה שונה מזה של עבריין תנועה שביצע עבירה מינורית מהסוג המיוחס לו - גם אם העבירה התבצעה ביום חול ולא ביום כיפור.

עלינו להבין שעל כף המאזניים מונח לא רק גורלו הפרטי של ג'מאל, שמעצרו חורג מאמות המידה המקובלות, ואפילו לא רק הדו קיום הפוליטי בין יהודים וערבים, אלא דמותה של ישראל כמדינה חופשית שבה מותר לכל אדם לנוע ממקום למקום בכל שעה ובכל מועד שיחפוץ מבלי שיזרקו עליו אבנים ומבלי שישימו אותו במעצר.

ד"ר אמיר חצרוני מרצה בכיר לתקשורת במכללת עמק יזרעאל.