ריקוד מושחת

מהרגע שנולדת בת, עלייך לדעת שאת שווה פחות. נכון שינסו לסבר את אוזנך יקשו ויאמרו שזה לא נכון "ושאת לא עקרת הבית אלא עיקר הבית". שזבד הבת זו סתם מסיבה שלא ממש חייבים לעשות. ושמסיבת הברית היא סבל לאם ולתינוק, תשמחי תינוקת קטנה, את לא בן. אלבום תמונות אחד פחות זה לא אומר שאוהבים אותך פחות. הכול לטובה. כשתלכי לגן תלבשי חצאית, צניעות, את יודעת ביתי הקטנה, אז מה אם זה נתקע בסולם ומפריע לגלוש במגלשה. כבוד בת מלך פנימה.

בבית הספר ימדדו את שרווליך ואורך חצאיתך, בחורף כשקר ואחייך ילבשו מכנסיים חמים את תבוססי בבוץ בחצאית ארוכה וגרביונים דוקרים, על מגלשות כבר לא מדברים. את גדולה מדי כבר בת כמעט שבע. מסיבת בת המצווה שלך נתונה בספק, תלוי אם המצב הכלכלי יאפשר. את יודעת צדיקה, המשפחה עוד מתאוששת ממסיבת בר המצווה המפוארת של הבן, גם אירוע וגם שבת. איך שאבא היה גאה ואמא הזילה דמעה. אולי איזה אירוע צנוע רק לנשים.

צניעות את יודעת זה לא רק בלבוש אלא גם במעשים. כשאת שומעת את הברכה "ברוך... שלא עשני אישה" נאמרת, את מדחיקה את הרגשת הגועל שמטלטלת את כולך, הרי אמא שלך אישה... את מאוד מנסה שחלקי הפאזל יסתדרו יפה, מפחיד אותך לחשוב שמשהו כאן מאוד לא בסדר.

את בת שתיים עשרה וכשאת לא שומרת על אחייך הצעירים כדי שאמא תוכל להתפלל, עשית לך הרגל להציץ דרך פתחים צרים בעזרת הגברים, בהתרגשות האוחזת בהם בשעת חלוקת העליות, באחווה המיוחדת ששוררת שם למטה "באקשן".

בעיניים כלות את מסתכלת באבא כשהוא הולך עם הבנים לסליחות בחשכת הליל. אותך לא ייקחו את בת. פעם כשבקשת ללכת, אבא אמר שזה לא מתאים בת אחת וכל הגברים ובכלל אם יש לך כוח תעזרי לאימא. את יודעת יש הרבה עבודה ל"עיקר הבית".

בלב בפנים את מרגישה את הדכדוך. אבל מה את יכולה לעשות את רק אישה. תהליך ההתבגרות שלך טמא, הרצונות שלך מטופשים. עלייך להקפיד על קלה כבחמורה כדי שלא ייצא לך "שם".

חשוב שתביני בתי לא לפתח ציפיות. את תתאמצי להיות טהורה לפחות פעם בחודש, תקפידי בדיבורך, בלבושך וכל אורחותייך יהיו ברוח התורה. אבל כמו תומכי הלחימה בצבא, לעולם לא תקבלי את אותה ההילה שלה זוכים הגברים. הדת היהודית שייכת להם, הם מחליטים מה תלבשי ואיך תחנכי בנותייך. קולך לא ישמע מכורח ערוותו, ושער ראשך יוסתר בבוא העת.

את אינך מזלזלת במצוות וכמו בני מיעוטים הלהוטים לרצות, מקפידה לפעמים יותר מהגברים. למרות הכול את אוהבת את התורה, אבל אם תבקשי לרקוד סביבה בעזרת הנשים בשמחת תורה, הם לא יתנו לך. מה לעשות זו רוח ההלכה, אז מה אם גם נשים לקחו חלק במעמד הר סיני, היום זה כבר לא מתאים, הדור "מתחזק". ידוע כי בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם לא בכדי שגם בית כנסת יכול להתפרק מאותה הסיבה.

את יודעת, מותר לעשות עסקים בבית כנסת (בעיקר אם תורמים אחר כך לשיפוצים בעזרת הגברים) וחלק מהגברים למרות שהם עטויים בטלית אינם "טלית שכולה תכלת" אבל לך אסור לרקוד ליד ספר תורה את לא דתייה מספיק, הם יודעים, הם יודעים הכל! עוד לא הגעת למעלה הזו. גם זו לטובה, תמיד יהיה לך לאן לשאוף ולהשתפר. ייתכן שבהשתדלות גדולה יותר תצליחי והגברים ירשו לך.

אני מכינה אותך, בתי לעתיד, אולי אם תדעי מה הוא צופן תפתחי אסטרטגיות התמודדות מוצלחות יותר מזה של דור האמהות. אנחנו נמשיך את המסורת החשובה ונערוך שולחן מהר לפני שהגברים חוזרים מבית הכנסת, הם מותשים מכל הריקודים עם ספר התורה.