דברים שעושים עם טלפוני צג-מגע

מכשירים סלולריים בעלי מסך מגע, כגון ה-iPhone של אפל או ה-TouchWiz של סמסונג, הם כבר מזמן לא תופעות נדירות במחזותונו, ולאחרונה נראה שאי אפשר להתקדם מטר ברחוב מבלי להתקל בבעל מכשיר מתקדם כזה. קל לזהות אותם - הרי חלק גדול מעניין המכשירים הנ"ל הוא "אפקט הדאווין", שגורם להם להוציא אותו מהכיס ולהראות אותו לסביבה בתדירות תכופה יותר מזו בה בריטני ספירס סובלת מהתמוטטות עצבים.

אך בעלי המכשירים לא מסתפקים רק בדאווין הראשוני, ונוהגים לבצע פעולות שונות ומשונות, שיכולות להראות לצופים מהצד כמוזרות, שלא להגיד אובססיביות. החל מניגובים  ועד לוויכוחים עם הסבתא - הכנו בשבילכם את רשימת הפעולות המלאה שכל בעל מכשיר מבוסס מסך מגע מבצע לפחות פעם ביום (ובדרך כלל הרבה יותר).

אובסיסיבי? חלילה!

ניגוב (ולא של חומוס) - הנה משהו שמאפיין את כל בעלי ה-iPhone באשר הם. הם כל הזמן מנגבים. בין אם זה באמצעות החולצה, מטלית המשקפיים או המטלית המיוחדת שהגיעה עם המכשיר - כל חמש דקות הם יוציאו את המכשיר מהכיס, יבחנו את המסך, יחליטו שהוא לא מספיק נקי וינגבו אותו ביסודיות. כשיסיימו, הם יסתכלו על המסך

בהערכה ואהבה, יהנהנו לעצמם בסיפוק וישמחו על כמה שהמכשיר שלהם חלק ונקי - לפחות עד הניגוב הבא.

שיא הטכנולוגיה - המכשירים החדשים כוללים בדרך כלל מעבדים אימתניים, שמציגים בקלות משחקי תלת-ממד מגוונים ומשוכללים. רק מה, רוב המשחקים האלה עולים כסף, והישראלים, איך נגיד זאת בעדינות - קמצנים.

אך הקמצנות לא תמנע ממר-אייפון להשוויץ במשחקים המשוכללים ביותר. רק מה, במקום להתחדש במשחקים המתקדמים באמת, הוא יסתפק באלה שמשווקים חינם - בדרך כלל גרסאות מסורסות של משחקים מלאים, או משחקים מסחריים העמוסים בפרסומות. זה לא ימנע ממנו לשחק שוב ושוב באותו פאזל סודוקו (הוא אפילו ישמח להראות לכם איך הוא פותר אותו בעיניים עצומות), להעביר כוס וירטואלית של בירה שאפילו לא נמכרת בישראל מסלול מכשולים (ואז לשתות את אותה כוס וירטואלית ישירות מהמכשיר, האלכוהול לא כלול) או סתם לקלל את הגירסה הזולה של סוליטייר, שנתקעת ומתרסקת אחרי כל ערבוב קלפים. העיקר שלא יצא פראייר.

Shake it! - החוסר בכפתורים גורם לחלק ממפתחי התוכנות לנסות להיות מקוריים, ולהשתמש במאפיינים נוספים של המכשירים כדי לבצע פעולות בסיסיות. קחו למשל את האפליקציה של Facebook ל-iPhone - כדי לרענן את נתוני העמוד לא צריכים לחפש במסך את אייקון ה-Refresh (כי זה כנראה היה מסובך מדי), אלא פשוט לנער את המכשיר. רוב המכשירים גם יודעים לזהות האם הטלפון עומד בצורה אופקית או אנכית - ומעדכנים את התצוגה בהתאם. 

ניעור אופנתי אחד, והאפליקציה תעזר בגלאי התנועה של המכשיר כדי לגרום לו לבצע רענון תצוגה. בפעם הבאה שתראו באוטובוס מישהו שמנער את המכשיר שלו - תוכלו להרגע: המכשיר שלו לא שבור, והוא לא מדמיין שמדובר בתוף מרים - סביר להניח שהוא פשוט שולח Poke לחברה שלו מהיסודי.

העיקר הבריאות

לא בכיסים! - במשך שנים הזהירו אותנו מומחי הסלולר שלא להניח את המכשירים בכיסי המכנסיים. משהו עם קרינה ומיקום רגיש במיוחד ולמרות כל הסכנות לדור העתיד - המשכנו להסתובב עם המכשירים תקועים בכיסים שלנו. לא עוד! מה שהאיום על יכולת הרבייה שלנו לא עשה - יעשה האיום למסך המגע הרגיש לשריטות של המכשיר. חלילה שהוא יתקל באיזה מפתח או מטבע סורר שבמקרה נשכח באותו כיס, ויבצע חריטה לא מתוכננת על המסך. נו, לפחות אף

אחד לא יכול לטעון עכשיו שהמכשירים החדשים מזיקים לבריאות.

קח מעיל, שלא תתקרר - ז'אקטים ומעילים למכשירים סלולריים תמיד היו תעלומה - מדובר בנרתיקים קטנים, בדרך כלל מגומי או סיליקון, שאמורים להגן על המכשיר הסלולרי מכל מיני מפגעים שונים, ועל הדרך גם הופכים אותו למפלצת מכוערת - משהו שמזכיר קונדום, שעבר תאונת דרכים.

לכן זה לא פלא שהמעטפות הללו לא ממש הצליחו, ואנשים העדיפו להשאיר את המכשירים שלהם עירומים. עד ביאת מכשירי המגע. לא ברור למה אנשים מתעקשים לכער את המכשירים שלהם (סביר להניח כי הם מפחדים הרבה יותר משריטות, ע"ע), אך משום מה רוב מכשירי המגע שתיתקלו בהם יהיו לבושים במיטב אופנת הלייטקס הקשיח, לפעמים אפילו בשכבות - שחלילה לא יחטפו צינון.

מוזר מהדמיון

Surface בקטן - כשמיקרוסופט הציגה את ה-Surface, שולחן המגע המאוד מרשים שלה, לא יכולנו שלא לסנן מתחת לשפם "וואו, גם אני רוצה כזה". הבעיה היא שמיקרוסופט מייעדת את ה-surface, לפחות נכון לעכשיו, לשימוש מסחרי בלבד - ומשתמשים פרטיים שירצו להנות בו יצטרכו לפתוח רשת עסקים מצליחה, או, לחלופין, להשתמש במכשיר

סלולרי, שולחן רגיל, והרבה הרבה דמיון.

בעצם, זה די פשוט: מניחים את המכשיר על השולחן כשצג המגע פונה למעלה, ו... זהו. יש לכם Surface קטן משלכם. נכון שהוא מוגבל יחסית, אבל נו, לפעמים צריך לדעת להסתפק במועט. מה גם שלא נעים להגיד, אבל בפעולות מסויימות, כמו למשל כתיבת SMSים, תפעול המכשיר כשזה מונח באופן יציב על השולחן היא פשוט יותר נוחה.

מסבירים שוב ושוב לסבתא - לפעמים אי אפשר שלא לרחם על הדור הוותיק, זה שבאופן כמעט גורף לא בקיא ברזי הטכנולוגיה. ניקח את סבתא שלי כדוגמה מייצגת: לפני כשבוע ביקרנו אותה בקיבוץ.

הוצאתי את ה-iPhone כדי לבדוק דואל בתור של חדר האוכל, והיא התעניינה לפשר חתיכת הפלסטיק והסליקון הנוצצת. הסברתי לה שזה הפלאפון החדש שלי. היא הסתכלה עליי כלא מאמינה. "אבל," היא אמרה, "אין לזה כפתורים!". ניסיתי להסביר לה שהכל עובד עם מגע, שכפתורים זה כל כך שנת 2007, ואפילו ניסיתי לתת לה לשחק איתו קצת, אבל היא סירבה, וטענה שאני עובד עליה ואי אפשר שטלפון יהיה בלי כפתורים.

מצחיק, זכור לי אותו דיון בדיוק לפני כעשור, כשהיא טענה שזה לא טלפון אם אין לזה חוגה.

מגעים מסוכנים

ניתוק יחסים - אם אתם משוחחים עם מישהו שאוחז במכשיר עם צג מגע, ולפתע השיחה מתנתקת בלי אזהרה, ואולי אתם מספיקים לשמוע קללה עסיסית מהצד השני - גלו הבנה. ככה זה עם צגי מגע: אתה תמיד יכול לגעת בטעות בכפתור "סיים שיחה", עם האצבע, שולי המכנס, רוח הקודש. ועל זה נאמר: בנוקיה 6230 שלי (עם כפתורים רגילים, ע"ע "מסבירים שוב לסבתא") זה בחיים לא היה קורה.

תן לאצבעות ללכת במקומך - משתמשי סלולריים עם מכשירי מגע, כל הזמן נוגעים במכשיר שלהם. מלטפים אותו, לוחשים לו מילות חיבה ונוגעים במסך לא מעט (מה שמייצר את טביעות האצבעות, ע"ע "ניגוב"). למה הם עושים את זה? כי הם יכולים. הם צריכים להצדיק את התואר "טלפון עם צג מגע".

השתתפו בהכנת הכתבה: עומרי לוי, ניב ליליאן