ממון ופמלייתו

אין לדעת מתי נולד ממון, אבי האלים.

בניגוד לאלים הקדמונים, הוא לא היה חלק מהטבע הדומם. לא מהשמש, לא מהארץ ולא מהשמים הוא שאב את כוחו. כוחו בא לו מן הכוח העצום ביותר שבטבע, האדם.

בראשית פיתח האדם את הכסף כמכשיר חברתי וכאמצעי להגשמת רצונותיו. אולם עד מהרה החל האדם לסגוד לאל שנמצא בראשית צמיחתו. יותר ויותר אנשים ראו בכסף את מטרת חייהם. חשוב מאהבה. חשוב מבריאות. חשוב מאלוהים. הם אלה שהולידו את האל ממון בלבותיהם, והמליכוהו על מעשיהם.

בתחילת דרכו עוד היה ממון צעיר הססן. הוא אמנם החל לדרוש לעצמו תחום מלכות, אך שלטונו היה מצומצם. עדיין היו לו עַכָּבות. בימים הרחוקים ההם התבייש ממון לשעבד את כל בני-האדם למטרותיו.

אף היו לו מתחרים שהגבילו את כוחו. חיכוכים ועימותים רבים היו לו עם אלת התבונה, אותה אלה שהורידה את הקדוש ברוך הוא מכס מלכותו. בימים ההם היתה היא מן החזקים שבאלים. בני-האדם סגדו לה, כתבו לה שירים והקדישו לה ספרי פילוסופיה. הם האמינו שאם ישמרו את מצוותיה, יתגלה בפני המין האנושי אדם במלוא טובו ומוסריותו.

אלת התבונה ציוותה את בני-האדם לחתור לחירות, היא לימדה אותם שכל בני-האדם הם אחים ושכולם נולדו שווים. אלת התבונה העניקה להם את הדמוקרטיה. היא זו שעודדה אותם לחקור ולגלות את עולמם, לפתחו ולשכללו. לכן זכתה להערצה גדולה כל-כך, וכך ידעה לרסן את מזימותיו החתרניות של ממון.

אבל בחלוף הזמן אבד כוחה. בסתר לבה היא ידעה תמיד שבני-האדם אינם יצורים תבוניים בלבד, ומתחת למעטה התבונה היהיר שלהם רוחשים יצרים עזים. משום כך התנגדה כל-כך לספקות ולערעורים, שהלכו ותכפו. ניטשה ודומיו הילכו עליה אימים ואמללו את רוחה. היא המשיכה לטעון כנגדם: "האדם הוא טוב מיסודו!", ו"אם רק יבין בשכלו את האמת, יוכל להוציא את הטוב הזה מן הכוח אל הפועל!". אבל ניטשה רק צחק, ואמר לה: "חכי, אלה, חכי. עוד נראה אם בני-האדם אמנם רוצים שוויון וצדק, ואם הם ייאוֹתוּ להסתפק במוסר העבדים שלימדת אותם".

בני-האדם קיבלו מידי אלת התבונה את המדע והטכנולוגיה, אבל אמונתם בכוחה להדריך את מעשיהם אל הטוב, ולצוותם מוסר, הלכה ונחלשה. הידלדלות התבונה התבררה בעליל עם מותם האבסורדי של עשרות מיליונים במלחמה עולמית אחת. אמנם כבר קודם לכן היו הסימנים ברורים, אך לאחר המלחמה נשלמה ההפיכה בממלכת הנאורוּת. האלה הגדולה הושלכה מכס מלכותה על-ידי אלילי הלאום והכוח, ולא שבה למלוך עוד.

עם סיום המלחמה העולמית השנייה הורדו אף אלילי הלאום והכוח מכס המלכות. בני-האדם נותרו מבולבלים: במה להאמין? ומאחר שאיבדו את אמונם ברוח, פנו לחומר.

תחילה נחת סטאטוס על גג הבניין. יהיר ומתנשא, טיפס מיד על כס המלכות של אל הכסף, לבוש בבגדי מותגים חדשים. ממון, ברק של גאווה בעיניו, צחק והושיב אותו על כיסא אחר, גבוה משלו. מה אכפת לו לגלות נדיבות כלפיו? הרי הוא ידע שלא תתגלה סתירה מסוכנת בין סטאטוס לבין ממון, ולכן סלח לו על הגחמות הקטנות.

שנייה הופיעה דיוניסיה, אלת ההנאה והמין. היא היתה סקסית להפליא. תכונה מיוחדת היתה לה, שכל אחד מהחושקים בה דימה לראותה כהתגשמות רצונותיו ומאווייו. אך היא נשארה לעולם אחת, מושכת ותאוותנית.

אחריה הופיע טֶק. קטן, ממושקף ומופנם. לעולם הוא עסוק ביצירת דבר-מה - קטר, מכונית, מחשב – רק לא בו-עצמו.

בעקבותיו - דקיקה, אנורקטית, ממולאת סיליקון במקומות הנכונים - הופיעה אלת היופי. בדרך קסם היא תמיד השכילה להתלבש לפי צו האופנה האחרון של מעצבי-העל. כך קרה אף הפעם: כשנחתה על גגו של גורד-השחקים, עטתה שמלת ערב נוצצת, ולאחר כמה רגעים לבושה היתה חולצת טריקו צמודה ומכנסי שבע שמיניות בגזרה נמוכה. אך כהרף-עין החליפה יופי שוב את בגדיה.

פמליית האלים כבר חדלה להתבלבל לנוכח החלפת הזהויות התכופה, אך ברגע שנחתה אלת היופי על הגג, רקעה דיוניסיה בכעס ברגלה וירקה על הרצפה. "אחותי", היא אמרה, "אי-אפשר לשאת עוד את הסבל שלך! מתי תלמדי ליהנות מהחיים? אולי תאכלי קצת אמברוסיה ותשתי קצת נקטר? את מגעילה אותי!".

אלת היופי הנידה את פני השיש שלה והסיטה את שערותיה המושלמות בתנועה של ביטול: "אחותי הנהנתנית, אני בזה לך. את יכולה ליהנות מהרגע, אבל עלייך לדעת שלמען היופי מן הראוי לסבול. התהילה שמורה לי, ולא לך!".

בצלמנו כדמותנו

עוד ועוד אלים נחתו על גג הבניין והצטרפו למועצה הקרואה.

זאת יש לדעת: האלים היו כולם אחים זה לזה - משפחה פתוחה ופלורליסטית. כמו בכל משפחות האלים הקדומות, היתה נהוגה בה פתיחות מינית. כך, למשל, הזדווג ממון עם דיוניסיה, והם הביאו לעולם אלים קטנים נוספים, כמו אל האוכל-הטוב, קופידון של לילה אחד ואל האלפיון העליון.

האלילים החדשים נתקבלו בפנתיאון בברכה. שלטון הכסף היה מבוסס על העצמת יצריו ורצונותיו של האדם. ככל שירבו אלי התאוות, כך תשְׂגֶה מלכותו של ממון.

ללא כאב, ללא התנגדות

כינס ממון את האלים סביבו, היסה אותם, ואז פתח ואמר: "אחים ואחיות יקרים! אנחנו כוח עולה, ואני רואה אתכם עתה מולי ואתם רעננים וחזקים מאי-פעם. אבל עדיין לא הגענו לשלטון מוחלט בעולם. מה אתם מייעצים לי לעשות?".

אלת התבונה קרבה אל המעגל. רזה, זקנה ואומללה היתה. בקולה הסדוק אמרה לממון: "אחי הקטן והחצוף, לא אניח לך להשתלט על העולם!".

ממון סימן באצבעו, וחברי המועצה השליכוה למטה, לרוצץ את גופה על מדרכות ניו-יורק.

הוא המשיך: "מכשלות ניצבות בפנינו, שארית מימי שלטונם של אלת התבונה ואלוהי העברים. עוד יש טוב באדם. אנשים רבים עוד יודעים לעדן את יצריהם. עוד שרדו בעולם תחומים של קדושה, והחתירה לשוויון בין בני-האדם לא פסה ממנו. אם ברצוננו להגיע לשלטון מלא, יש להכחיד את שרידי העבר האלה. האם למישהו מהנוכחים יש הצעה כיצד לעשות זאת?".

האלים החליפו ביניהם מלמולים נבוכים, ואחר השתתקו.

"אם כן", המשיך ממון, "אני מציע את התוכנית הבאה. כשם שאנחנו נבראנו מרוחם של בני-האדם, עלינו לברוא את רוחו של האדם מחדש, בצלמנו ובדמותנו. בריאת האדם לא תהיה באחריותו של אל בודד. יתרום-נא כל אל את תכונתו הייחודית, ומכל התכונות גם יחד תיווצר התודעה החדשה. הבריאה לא תיעשה באקט חד-פעמי וישיר.

"יש ליצור שיטה כלכלית-תרבותית, אשר תמלא את המשימה שתטיל עליה המועצה החדשה. תהליך היצירה יהיה מעודן וסמוי כל-כך, עד כי רוב בני-האדם לא ירגישו בו. כך, למשל, הם לא ירגישו כיצד הופכת הדמוקרטיה השוויונית לאוליגרכיה שבה שולטים אילי-ההון. בהדרגה יאבדו האנשים את כוח ההתנגדות, וכמיהתם ליופי, לעונג, לסטאטוס תלך ותגבר. התחרות תשלוט בכל, והאלים החדשים ישגשגו ויתעצמו.

"רק מחיר אחד יש לתוכנית הזאת", הוסיף ואמר ממון. "התנאי לשליטתה של מועצת האלים בבני-האדם הוא, שהם לא יסגדו לאלים ולא יעבדו אותם באופן ישיר. אסור בתכלית האיסור שבני-האדם יביאו מנחות למועצת האלים עצמה. פולחן גלוי יחשוף את המועצה לביקורת, ויאפשר לתקוף אותה. על האמונה האלילית החדשה להיות סמויה מן העין, יש להגישהּ במעטה של 'חופש בחירה'. אַל לבני-האדם לדעת, שבמקדש החילוניות ההומניסטית של אלת התבונה הבאה בימים השתכנה מועצת האלים החדשה. כך נבטיח, שתהליך בריאת התודעה החדשה לא ילוּוה בכאב ובהתנגדויות".

ואז לפתע פרצו האלים כולם בתרועת שימחה שלא ידעה גבול, ובקריאות התפעלות לנוכח חוכמתו של ממון.