ש"ס קונטרול
למה גורר אלי ישי את מפלגתו למערבולת של סחטנות והקצנה ימנית? מה (לא) הבטיח לו נתניהו? ומה אפשר ללמוד מהחודש האחרון על יכולותיה של ראש הממשלה המיועדת? בהיעדר תשובות ברורות ואולי ערב בחירות, משוכנעים עתה סופית כמה מבכירי המערכת: הפוליטיקה הישראלית פשוט מטורפת
מי שמחפש לוגיקה, ממלכתיות או שיקול דעת, לא ימצא את כל אלה בהחלטה הטרייה של מועצת גדולי התורה.
ברגע אחד, אחרי שנים של ניסיונות לשקם את תדמית המפלגה, גרר אלי ישי את ש"ס למערבולת של סחטנות, אינטרסנטיות והקצנה ימנית - ודווקא כשהצונמי הכלכלי משתולל בעוז וגם איראן לא מחכה.
הטענה כי דווקא הממשלה החדשה תחלק את ירושלים נשמעת כמעט מגוחכת: ש"ס הרי יושבת בימים אלה בממשלה שניהלה משא-ומתן אינטנסיבי עם הפלסטינים ודיברה עמם על הכל. גם על ירושלים. לכן הטענה שדווקא לבני תחלק את הבירה, שדווקא היא תגיע להסכם שלום כולל עם הפלסטינים במסגרתו יימסרו כל ציפורי נפשו של הרב עובדיה לערבים - מציבה את ישי בעמדה סחטנית, ואת ש"ס לימין הליכוד.
נשארים בחוץ
אלי ישי: זה סופי
אטילה שומפלבי
במסיבת עיתונאים שכינס ליד ביתו בירושלים, אמר יו"ר ש"ס, אלי ישי, כי החלטת מועצת חכמי התורה לא להצטרף לממשלת לבני - סופית: " את ש"ס לא קונים. אנחנו דבקים בעקרונות". מאחורי הקלעים, נמשכים המגעים בין קדימה לש"ס
ישי רצה כסף לקצבאות. הדרישה עצמה היא לגיטימית. כמי שחרת את הסוגיה על דגלה של מפלגתו בבחירות 2006, הוא מייצג אוכלוסיה שזקוקה לכסף, ובמשך שנתיים של ישיבה סביב שולחן הממשלה נדחה הנושא פעם אחר פעם. המשא-ומתן הקואליציוני החדש היווה הזדמנות עבור יו"ר ש"ס להציל את כבודו ולהוכיח למצביעיו כי מילה שלו זו מילה. אבל עכשיו נראה שהוא לא יודע מתי לעצור, ולא ממש שם את האינטרסים של המדינה על כף המאזניים: הקצבאות קודמות לכל - ושייחנק העולם.
אבל האם רק הכסף דחף את ישי אל מחוץ לקואליציה? בשבועות האחרונים הועלו אינספור אפשרויות לגבי תוכניותיו, אך אפילו הש"סולוגים המומחים מתקשים להבין מה בדיוק קרה שם. האמנם היה זה צילו הגדול של אריה דרעי, שדחק אותו לפינה? אולי, אך מעמדו של יו"ר ש"ס לצד אוזנו של הרב עובדיה איתן. גורמים הבקיאים במתרחש בחצר הרב מעידים כי בשבועות האחרונים, ישי נלחם שם בכוחות גדולים: השרים אריאל אטיאס ויצחק כהן, בני משפחה ושאר בעלי אינטרס - כולם כולם רצו את ש"ס בתוך הממשלה. הוא התנגד, וכפי שזה נראה - ש"ס יצאה בחוץ.
אז אולי הייתה זו ברית חשאית עם ביבי? שמא נסגרו מאחורי הקלעים דילים סודיים, שייחשפו אחרי הבחירות? בכירים בליכוד, שמעורבים במגעים עם ש"ס, אומרים כי לא נכרתה שום ברית, מלבד הבטחה אחת: אם נתניהו ירכיב את הממשלה, ש"ס תהיה השותפה הראשונה שתוזמן לשיחות הקואליציוניות.
יש המעריכים כי הייתה זו פשוט נטיית לבו הימנית של אלי ישי, שגברה על כל שאר השיקולים. לפי תזה זו, הוא חשש שראש הממשלה החדשה היא שמאלנית יותר מאולמרט, ובשקט-בשקט תפעל להשגת הסכם עם הפלסטינים - איתו תרוץ לבחירות. ואולי, סברו הבוקר כמה בכירים במערכת הפוליטית, לפוליטיקה הישראלית פשוט אין היגיון; היא מטורפת.
שרון היה צוחק בקול
כך או כך, אם עד יום ראשון לא תתרחש עלינו עוד דרמה (בכירי קדימה ממשיכים במאמצים להחזיר את הצדדים לשולחן המשא-ומתן), סביר להניח שלבני תחליט ללכת לבחירות. המגרסה של הפוליטיקה הישראלית החלה כבר לכרסם במעמדה ובעוצמתה הציבורית, אף שאי כניעתה לדרישות האינסופיות של ש"ס מעניקה לה כמה נקודות במרכז המפה הפוליטית (ואולי מזכירות לאחדים מהחילונים מדוע נתנו 15 מנדטים לשינוי).אבל הכישלון של לבני להרכיב ממשלה יציבה מעורר כמה שאלות לגבי התנהלותה, יכולותיה הניהוליות וכישוריה הפוליטיים. ההתעקשות שלה להציב אולטימטום, לדבוק בעקרונות עקשניים בכל מחיר, מחזירה אותנו אחורה אל שלושה ראשי ממשלה שונים: שניים שידעו איך לעבוד, שרון ואולמרט; ואחד, אהוד ברק, שמרוב עקרונות ואולטימטומים מצא את עצמו באנטרקטיקה של הפוליטיקה הישראלית במשך שבע שנים.
לבני מזכירה יותר את ברק, וגם את עמרם מצנע. שניהם היו אבירים על סוס לבן, הבטחות גדולות שבאו לשנות את הפוליטיקה הישראלית, לתת לנו פוליטיקה אחרת. אחר-כך, כשהתרסקו, הם נותרו לבד. כולם ברחו. אף אחד לא נשאר כדי לעזור להם לעשות סדר בבלגן, כדי לעמוד לצידם. לבני היא אדם מתוחכם, אינטליגנטי, מחושב, אך פוליטיקאית היא כנראה לא. כמו ברק, היא בטוחה שהיא יודעת הכל, שהיא מסוגלת לפתור כל בעיה באמצעות פירוקה לגורמים, ומבחן התוצאה יקבע. בינתיים מבחן התוצאה הוא רע; את העקרונות שלה היא יכולה לרשום על הקרח.
אריק שרון, שלבני כל-כך אוהבת להזכיר בנאומיה, עשה הכל הפוך ממנה. כשראה את לשכת ראש הממשלה במרחק נגיעה ממנו, הוא הפעיל את כל הכלים הכבדים כדי להגיע לשם. הכיסא היה הכל. לבני מצידה כל-כך חששה שהביקורת הציבורית תהרוג אותה אם תיתן לש"ס עוד מאתיים מיליון, עד שהחליטה לקבוע עקרונות ברזל. על העקרונות הללו שרון היה צוחק, אילו היה יכול, בקול גדול. זה נכון, הביקורת תאכל אותה חיה - שלושה ימים. אחר-כך היא תהיה ראש הממשלה, ואף אחד לא יזכור כמה עלתה ש"ס.
במבט לאחור, אפשר לקבוע שלבני סובלת מאינטליגנציה גבוהה - ואינטליגנציה רגשית נמוכה מאוד. זו הייתה גם הבעיה שלה בפריימריז, במהלכו ניסו להפשיר אותה, לקרב אותה לאנשים. זה לא עבד, לא אז ולא עכשיו. היא לא הבינה שלייבש את ש"ס במשך שלושה שבועות זו טעות. אילו פנתה אליהם מיד בתחילת המשא-ומתן, משקיעה מאמצים לפתור איתם את המשברים - אולי הייתה לה ממשלה ביום שני. אבל היא בחרה בברק, ישי והרב עובדיה נעלבו, והיום יש לה סגן בכיר ביותר שאין בלתו - אבל ממשלה יוק.
לפנייה לכתב/ת 
ישי. כסף לקצבאות
צילום: גיל יוחנן
לבני. מה תגיד לנשיא פרס?
צילום: משה מילנר, לע"מ
ברק. 7 שנים באנטרטיקה הפוליטית
צילום: דודו אזולאי
דרעי. דחק לפינה?
צילום: גיל יוחנן
נתניהו. מה הוא הבטיח?
צילום: עמית מגל
מומלצים
