עצמאים בנגב

 פסטיבל In D Negev, שמוגדר כ"פסטיבל מוזיקה ואמנות עצמאית בנגב" הפך מסורת שנתית בקרב חובבי מוזיקת האינדי. מה מחבר בין אינדי לנגב? ככל הנראה העובדה ששניהם נזנחו קצת בזמן האחרון בכל הנוגע לתשומת הלב הציבורית.

דוכנים, אוהל קולנוע והרבה חול של הנגב (צילומים: עינת חיות) 

כחובבת אינדי מושבעת, החלטתי לנסוע לפסטיבל, בתקווה שאוכל ליהנות קצת משקט מדברי ומוזיקה טובה. לצערי, שקט לא ממש היה שם. כבר בכניסה למתחם התחילו פקקי התנועה ובהמשך התברר שכמות המבקרים הבלתי צפויה אילצה את המארגנים לסובב חזרה את כל מי שלא הצטייד מראש בכרטיס. כל הכרטיסים נמכרו בתוך פחות משעתיים, והעניין הסתבך כאשר הגיעה המשטרה, שעיכבה את כניסת הקהל וספרה את הנכנסים, בטענה שנמכרו יותר כרטיסים מהמותר.

אטליז. הסולנית לי טריפון הקפיצה את מי שנשאר ער

ההפקה הרשימה ביכולתה לעמוד בלוחות הזמנים של ההופעות

לאחר שכבר נכנסנו למתחם, אי אפשר היה להתכחש לאווירת פסטיבל שהיתה שם, כולל דוכני אוכל ואומנות, חולצות מודפסות עם סלוגנים שונים המעידים על אווירת האינדי, קיר גרפיטי, אוהל קולנוע, דוכן ספרים יד שניה, דיסקים במחירים זולים במיוחד, במה אקוסטית ובמה מרכזית, בר אלכוהול והרבה חול של הנגב.

ובעוד אווירת הנגב אופפת, התחלפו להם בקצב מסחרר האמנים על הבמה: להקת Mad Bliss, שניגנה מוזיקת רוק חו"לית למדי, רות דולורס וייס, שגרמה לי לחשוב שרגינה סקפטור באה להופיע, גבע אלון, ג'ירפות וגם אסף אבידן שנתן הופעה נוספת בבמה האקוסטית החיצונית, כך שגם אלה שלא נכנסו למתחם יכלו ליהנות. את היום הראשון סגרו בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר להקות רוק שהקפיצו את הרחבה וגרמו לכולם לשכוח את כל מה שהיה בצהרי אותו יום.

Buffalo Boots. השכימו לעלות ולהופיע