שבע שנים טובות
עונתה החדשה של "החיים זה לא הכל" מעלה את שאלת ההצלחה של הסדרה, ששורדת 7 שנים ברציפות, למרות מהפכי הטלוויזיה שעברו על הארץ. השחקנים והיוצרים מנסים לפענח את סוד הקסם, ופותחים את הפה על איך שנראה המסך שלנו
הצלחה זה לא הכל כשאת סדרה קומית, שנמצאת על המרקע כבר שבע עונות. אבל זה די הרבה. שודרת בתקופת תוכניות האירוח, בעידן פריחת השעשועונים, והיית פה כשבתוכניות הריאליטי עדיין השתתפו אנשים עם כישורים. מסביבך, טרנדים צומחים ונובלים.
ואת, "החיים זה לא הכל", קומדיית מצבים מולטי-קמרה מסורתית, המצולמת באולפן עם סטים וסוחבת את אותו קאסט מראשית הימים, ממשיכה בכל זאת ללבלב בערוץ 2 עונה אחר עונה, כשהשביעית שבהן מתחילה את שידוריה היום (ד'), והשמינית היא כבר עניין סגור וחתום.
קושניר, לבנטל, אלתרמן ווקסמן. שבע שנים טובות (צילומים: יוני המנחם)
אז למה באמת "החיים זה לא הכל" מצליחה? אולי הודות לאבי קושניר, שמגלם את גדי, הגרוש של דפנה. אבי קושניר והצלחה, אקסיומה ידועה. "אני לא חושב", אומר קושניר. "השחקנים לא יכולים לשחק טוב משהו שלא כתוב טוב. היא מצליחה קודם כל בגלל הכתיבה המעולה שלה. במקצוע שלנו, הכי חשוב קודם כל, מה כתוב על הנייר. במקרה הזה, דניאל לאפין, יוצר הסדרה, עושה עבודה גדולה, מצוינת, ולאורך זמן, זה לא איזה פיק שנעלם. הוא שומר על אחידות של רמה גבוהה בכתיבה, ואז נותן לכל שאר המרכיבים לעשות את העבודה שלהם. לכן הסיבה להצלחת 'החיים זה לא הכל' היא הכישרון - שהוא דניאל לאפין".
צוות הסדרה המלא. "לכולנו מגיע הקרדיט"
לאפין לא מסכים איתו. "התעקשות והתמדה", הוא טוען. "זאת הסיבה העיקרית להצלחה שלנו. אני לא כותב לבד. יש עוד שלושה תסריטאים, חיים אידיסיס, עפר קניספל וגאיה וילדמן, שכותבים העונה, ויש גם עורך תסריט - נפתלי אלתר. ישבנו כולנו יחד לפתח את הסיפור של העונה, ולכולנו מגיע הקרדיט. "אני רק מקווה שגם העונה נצליח", הוא מוסיף, "כי אף פעם לא עלינו לשידור בתקופה כל כך שחורה וחסרת השראה. אנחנו משודרים לצד הפיגול הזה שנקרא ריאליטי, ש'קשת' מזריקה לנו לתוך הוורידים".
בין קושניר לבובליל
החשש שטורד את מנוחתו של לאפין נובע מהמצב בשטח שבו הוא פועל, הטלוויזיה. העונה הנוכחית של "החיים זה לא הכל" עולה לשידור כשמולה במלחמה על אהבת הקהל עומדת אוגדת ריאליטי מזן חדש: "האח הגדול", "מפרץ האהבה" ו"היפה והחנון" - תוכניות עתירות ממון, עם אנשים שמצחיקים את הצופים, ולא הודות לכתיבה קומית שנונה."אנשים רואים מה שנותנים להם", אומר לאפין. "חבל שלא נותנים להם יותר דרמות. 'מרחק נגיעה' לא עשתה רייטינג דומה לזה שעושה 'האח הגדול'? אז אני יוצא בקריאה נרגשת, לא לראות 'האח הגדול'. תעמדו בפיתוי כי זה מטמטם את המוח".
אתה חושש שהריאליטי יפגום בהצלחה המוכחת שלכם?
"כל פעם יש איזה רעה. רק ש'האח הגדול' שובר שיאים. זה יותר גרוע מטלנובלות. אבל אני חושב שנשרוד את התקופה הנוראית, הדלה והשטוחה הזאת ונמשיך לעוד עונה ועוד עונה ועוד עונה".
נותרתם הסיטקום היחיד במערכה. לכל מה שמצליח צצים חיקויים, ולכם אין.
"יש את 'רמזור' שהיא מהז'אנר הזה. אני מקווה שיהיו עוד, אבל זה לא יקרה אם יתנו לצופים רק ריאליטי".
מה הצופים מבקשים ממך?
"שדפנה וגדי יחזרו".
ההצלחה קשורה ליכולת להמציא עוד ועוד רעיונות לסיפורים?
"זה האתגר. אבל היא גם קשורה לרצון לעשות, לאו דווקא לחפש את הדבר הגדול הבא, פשוט לעשות. ותעשו דרמות".
יעל לבנטל, שמגלמת את אורלי המוטרפת, אופטימית. לדעתה "החיים זה לא הכל" תשמר את ההצלחה שלה גם היום, כשיש הצלחות מזן חדש בטלוויזיה. "אני חושבת שירווח לאנשים לבהות במשהו שקצת יצחיק אותם, שלא יהיה תת רמה בצורה שאי אפשר להסתכל עליו", היא שוטחת את דעתה.
לבנטל. "אנשים מרגישים טוב כשחושבים עליהם" (צילום: שרון בק)
"שלשום הדלקתי בחרדה את הטלוויזיה, ולהפתעתי, שודרה 'מונית הכסף', אז נשמתי לרווחה. ב'חיים זה לא הכל' מושקעת הרבה מחשבה. אנשים מרגישים טוב כשהם מדליקים את הטלוויזיה, ורואים שמישהו חשב עליהם, ולא רק על עצמו ועל הכסף שהוא מרוויח".
ואיך מצליחים ליצור מצבים קומיים עונה אחר עונה?
"סיטקום זה משהו שקשה לבשל, כך שכל המרכיבים יידבקו טוב. כאן קורה הפלא הזה. כולם צופים בה, חוץ מאנשי ברנז'ה. אף שחקן לא יגיד לי 'היית נפלאה ב'חיים זה לא הכל'".
נראה אם כך, שלוונטל חושבת שסוד ההצלחה של "החיים זה לא הכל" היא פשטות. "יש בה משהו שמדבר לעם. כולם יכולים לזהות את עצמם בגדי ודפנה, ולזהות את עצמם בהרבה סיטואציות שהם עוברים, שהן מאוד שכיחות, למרות שאצלנו זה תמיד מגיע לאיזו קיצוניות. אנשים אוהבים את זה, אני יודעת. אומרים לי".
מה אומרים לך?
"יש שתי תגובות ברחוב שחוזרות תמיד: 'אני רואה שאת לא ככה בחיים!' וגם – 'למה את עושה לו את זה?".
אורלי לא נחמדה.
"גם ב'סיינפלד' לא היית רוצה שאף אחד מהגיבורים יהיה חבר שלך, חוץ מג'רי. ובכל זאת הם אהובים ומעוררי הזדהות".
הקירבה שהצופים חשים אלייך היא אינדיקציה להצלחה?
"כן, הסדרה נותנת לצופה הרגשה ביתית, ואנשים מרגישים שהם מכירים את הדמויות כבר באופן אישי. אבי קושניר הוא בכלל בן בית שלהם, עד שלדעתי אם הם יראו אותו ברחוב, הם יזמינו אותו לבת מצווה של הבת שלהם".
עידן אלתרמן, שמגלם בסדרה את מיקי, לא מבין את סוד ההצלחה.
"אין לי מושג למה דבר מסוים מצליח ושני לא", הוא מכריז, ואחר כך מעלה השערות. "אני מניח שהיא ישראלית בתחושה. למרות שהגיבורים שלה מאוד נרקיסיסטים, היא נבחרה לדבר הישראלי ביותר בטלוויזיה אחרי 'ארץ נהדרת'. והיא גם עשויה היטב".
משפחה לא מחליפים
ב"חיים זה לא הכל" יש קומבינציה חד פעמית של שחקנים. אם הם לא היו נהנים יחד, מישהו כבר היה עוזב, הדבק היה מתפורר. "אנחנו משפחה", מסכים אלתרמן. "יעל לבנטל היא האדם הכי קרוב אלי בעולם. העונה אני עובד הרבה גם עם דביר בנדק, שהוא מהאנשים שהכי מצחיקים אותי. זה היה תענוג".
למה העם אוהב את הסדרה, אבל הביקורות פחות?
"פחות מתייחסים אליה כי היא כבר קיימת ומצליחה ולא מביאה בשורות. היא סדרה עממית במובן הגבוה של המילה, סדרה לכולם. היה לה את הרגע שלה בעונה השנייה, מבחינת הפרגון. עכשיו זה לא משנה. לא זה מה שירים או שיפיל אותה".
באמת כולם צופים בה?
"כן. אבל חלק גדול מהתגובות שאני מקבל באות מילדים. כבר לא צועקים לי 'פלטפוס'! אלא 'החיים זה לא הכל'!. ילדים אוהבים דברים מצחיקים, ואולי היא תהיה בשבילם מה ש'קרובים קרובים' היתה בשבילנו".
ענת וקסמן, דפנה נוימן בשבילכם, ממשילה את הצלחת הסדרה להישרדות. לא הריאליטי, הפעולה.
"זאת ההישרדות האמיתית", היא מכריזה. "יש כאן סדרה קומית בעלת ערך, שפונה לצופה בגובה העיניים בלי להזנות את התוכן, בלי לרדת נמוך, עקבית אבל בלי להירדם על זרי הדפנה, עם במאי וצלמים טובים, עם כתיבה מצוינת שהולכת ומשתבחת עם השנים, קאסט משפחתי, עשייה נקייה".
גם שחקנים אחרים דיברו על משפחתיות. מה המשפחה שלך חושבת על הסדרה?
"אוהבים וגאים, רק שונאים שאני מתנשקת שם. העונה יש לי הרבה נשיקות וזה מעייף, אבל אני לא מתלוננת".
איך זה לשחקן לקבל ג'וב קבוע כזה?
"אין התפשרויות ואין קיצורי דרך. כל אחד מהשחקנים אחד עבר בכל השנים האלה דרך מאוד ארוכה ויסודית עם הדמות שלו יש המון שמחה בעבודה. כל מי שבא להתארח רוצה להישאר כי האווירה מאוד חברית ומקצועית".
מקצועיות היא שם המשחק, למרות שהתנאים לפעמים התנו אחרת. המסלול של "החיים זה לא הכל" עבר דרך "טלעד" שאיבדה את זכיונה בערוץ 2 ואילצה את הסדרה לנדוד ל"רשת". "חווינו שיבוצים בכל מיני ימים, עברנו זכיין" מספרת וקסמן. "זה מקרטע ומחשל, ונולד מזה משהו שנשאר נאמן לעצמו ולקהל שלו".
ובכל זאת, תמיד חוויתם הצלחה. עליתם על נוסחה?
"אפשר לומר שדניאל מצא איזשהו קוד. זה לא מזל. אנחנו עובדים כמה ימים על פרק, כל אחד יודע איך הדמות שלו מתנהגת, מה היא אומרת ומתי. כמעט כבר לא עובדים כך יותר, אנחנו דינוזאורים".
מי הקהל שצופה בכם?
"יש קהל שהולך איתנו, ומשנה לשנה זה מרגיש יותר ברור ויותר אוהד. מחכים לנו, ואני משפשפת את העיניים. זו צפייה משפחתית, ההורים והילדים וגם הסבא וגם הסבתא, נהגי מוניות, המגזר הדתי וגם ישראלים בארה"ב. בכל פעם אנחנו בהלם כשמבקשים עוד עונה. כנראה יש צורך בדברים שהם לא רק ריאליטי, זה הניצחון האמיתי שלנו".
