הותר לפרסום: פוענחה גניבת השעונים מ-1983
מאז 1983 נחשבת גניבת השעונים לאחת הפריצות הגדולות בתולדות המדינה. המשטרה הודיעה כי הצליחה לפענח את הפרשה מאחוריה עומד אחד מגדולי הפורצים בשנות ה-70', נעמן לידור (דילר). על הפענוח פורסם לראשונה בעיתון "כלכליסט"
המשטרה פענחה את הפריצה למוזיאון האיסלאם בירושלים לפני 25 שנים, במהלכה נגנבו 100 שעונים יקרי ערך - כך הודיעה היום (ד') המשטרה. מדובר בגניבה שערכה נאמד בזמנו בכ-200 מיליון שקלים ישנים והיא נחשבת עד היום לאחת הגדולות בתולדות המדינה.
הפריצה למוזיאון האיסלאם התרחשה באפריל 1983 ולאחריה הוקם צוות מיוחד, שלמרות חקירה מאומצת לא הצליח לאתר את הגנבים. באוגוסט 2006 יצרה עורכת דין מתל-אביב קשר עם מוזיאון האיסלאם והציע למכור לו חלק מהשעונים. מוזיאון האיסלאם לא דיווח למשטרה על השיחה והחל לנהל משא ומתן עם עורכת הדין, שבסיומו הוחזרו 40 מהשעונים הגנובים תמורת 150 אלף שקלים.
הדיווח הראשון על החזרת חלק מהשעונים הגנובים למוזיאון האיסלאם הגיע רק ביוני 2007. בעקבות כך, החליט מפכ"ל המשטרה דאז, משה קראדי, להטיל את המשך החקירה על היחידה המרכזית של מחוז ירושלים. המשטרה החלה בביצוע בדיקות מעבדה לזיהוי פלילי, ובנוסף אותר המחסן בו אוכסנו השעונים הגנובים.
מירושלים להולנד ומשם לארה"ב
בנובמבר 2007 חלה התפתחות נוספת בחקירה כאשר התברר כי נעמן לידור (דילר), אחד מגדולי הפורצים בשנות ה-70' אשר פעל בעיקר באירופה, הוא זה שהחזיק בשעונים עד למכירתם חזרה למוזיאון. בינואר 2008 מסרה משפחתו של לידור מסמכים על חשבונות בנק שהחזיק האחרון באירופה. כחודש לאחר מכן התברר כי לידור מחזיק בכספת בהולנד, בה נמצאו 13 שעונים נוספים ובהם שעון שהוכן למרי אנטואנט במאה ה-18.
אחד השעונים שהוחזרו (צילום רפרודוקציה: חיים צח)
המשטרה המשיכה להתקדם ולפני כחמישה חודשים יצאו שני חברים בצוות החקירה לארה"ב ויחד עם נציגים מהמשטרה המקומית, לכדו 26 פריטים נוספים החשודים כגנובים, בהם שישה פריטים ממוזיאון האיסלאם. חודשיים לאחר מכן, הוחזרו השעונים הגנובים שנמצאו בהולנד לישראל.
החשוד המרכזי בגניבה, נעמן לידור, נפטר לפני כארבע שנים ואלמנתו חיה מזה 30 שנה בארה"ב. במשטרה יודעים להגיד בדיעבד כי עורכת הדין שניהלה את המשא ומתן עם מוזיאון האיסלאם לפני כשנתיים - ייצגה את אלמנתו של נעמן. מקום הימצאם של 47 שעונים נוספים שנגנבו מהמוזיאון ב-1983 עדיין אינו ידוע בשלב זה. המשטרה ממשיכה בחקירה ומתכוונת להמליץ בקרוב לפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד שני חשודים המתגוררים בארץ בחשד להחזקת רכוש גנוב.
"לידור הצליח לעבוד על כולם בעיניים"
"האמת היא שלא האמנתי שעוד בחיי אזכה לראות את סיום הפרשה", הודתה הערב אוצרת מוזיאון האיסלאם, רחל חסון. "זוהי זכות גדולה מאד. הייתי מעורבת במהלך החקירה מאחר שהייתי צריכה לסייע בזיהוי השעונים. יש בי הרבה שמחה אבל גם הרבה צער שזה קרה בכלל, שלא תפסו את הגנב קודם לכן. כולם חשבו שהוא בא מהירח, בסוף הוא היה אחד משלנו, ישראלי".
"אחת הגניבות הגדולות בתולדות המדינה"
חסון מצרה על כך שרק חלק מהשעונים הוחזרו, אך מתנחמת בכך שהשעון החשוב מכל, זה שנבנה עבור מרי אנטואנט, הוחזר. "זה שעון ששווה עשרות מיליוני יורו, אחד החשובים והיקרים בעולם. הוא נבנה בתחכום רב לפני 200 שנה, בלי חשמל ובלי מכשור מתאים על ידי השען החשוב בעולם בזמנו, אברהם לואי בראגה.
על נעמן לידור אמרה חסון: "חבל שהרבה פריטים יפים, משובצי יהלומים, הצליח המנוול הזה למכור. אם הוא לא היה מת ומוריש את השעונים לאשתו, כנראה שלא היו יודעים מה עלה בגורלם לעולם. אם הוא לא היה פושע מלוכלך, הוא היה יכול להיות גאון. הוא ביצע את כל השוד הזה לבדו ובמשך 25 שנים לא עלו עליו. הוא עבד על כולם בעיניים".
החוקר הפרטי סמי נחמיאס, שנשכר ב-1983 לבדוק מה עלה בגורל השעונים על ידי המשפחה שתרמה אותם למוזיאון האיסלאם, סיפר: "חיפשנו בכל העולם, הפצנו את פרטי השעונים במערכת בבריטניה המרכזת פרטים של חפצי אמנות גנובים, ובכל מכירה פומבית - אך ללא הועיל.
"בדקנו גם אנשים שטענו שיש בידם מידע כביכול על השעונים. העסקנו חוקרים. זה היה חיפוש ארוך ומתמשך שהסתיים תמיד במבוי סתום. למרות זאת, היה לנו ברור שמתישהו זה יעלה מאדם שלא היה ממש מעורב בדבר - וכך אכן קרה. אחרי 25 שנה, הפרשה הסתיימה".
לפנייה לכתב/ת 
