מדריך מקוצר לפיענוח רמזים

כשהם מנסים לשחות בשארית כוחם, נגרפים בזרמים איתנים, נאחזים בקורות וחפצים מזדמנים הם אמרו לעצמם...... או אולי היה זה קודם, כשהגשם לא נפסק, יום, יומיים, שבוע. הסמטאות בכפרים הפכו במהירות לנחלים זורמים, ואז התחילה ההימלטות להרים, לגבעות. כבר אי אפשר היה להמשיך ולחיות בעמקים הפוריים. וכל מי שהצליח להימלט למקומות הגבוהים נשם לרווחה.

ואז ההרים הפכו לאיים. והאנשים טיפסו לפסגות הגבוהות יותר, כל יום עוד ועוד למעלה, מחליקים ונופלים בגשמי הזעף העזים שלא הפסיקו לרגע. ביום בלילה ושוב ביום. או אז, הם ראו מול העיניים את מבנה העץ הענק שנוח בנה. אוי כמה שהם צחקו ולעגו לו כשהוא בנה אותו . גם כך היה נוח איש מוזר, מסתגר. הוא לא היה חלק מחגיגת השחיתות הכללית. הוא נתפס על ידי האנשים כאיזה מן איש רוח 'רחפן' . . הוא אמנם לא נאם, לא הטיף, ואף לא התווכח, הוא פשוט היה מן נזיר, הוא אשתו ושלושת בניו. הוא לא גנב (גם כשלא ראו), לא רצח, לא נאף ולא חמד. הוא פשוט חי את חייו ביושר ובהגינות מסתגרת. ואז יום אחד הוא החל לחטוב עצים כבירים ביער הסמוך. לאחר ניסורם ועיבודם הוא בנה את הספינה הענקית שלו. כולם שאלו אותו "נוח מה קורה לך?" והוא נתן תשובה ישירה, פשוטה ואמיתית: "המבול, יגיע מבול....עונש מהאלוקים....כדאי להתכונן".

אז באמת האם הם טעו באי קריאת הרמז? הבה נודה על האמת, התנהגותו של נוח הייתה באמת מוזרה, לקום ולבנות ספינה ענקית ביותר באמצע היבשה? איך היינו מגיבים לו שכן שלנו, באמצע ירושלים, היה בונה אוניה מפלצתית, כאילו הים יגיע אי פעם לירושלים. אני מעריך שהאיש האומלל היה מאושפז עם צו של בית משפט באחת המחלקות הפסיכיאטריות הסגורות. אבל נוח צדק, היה מבול, הוא ניצל והאחרים הוכחדו. אז אולי גם עכשיו מסתובב לו רמז ממש לידינו ואנחנו לא מקשיבים לו? ובכן:

"אלוקים הולך להעניש אותכם...". אתה מתבונן בו ספק ברחמים ספק בלעג וממשיך הלאה. אבל המילה 'עונש' בטון המאיים בה היא נזעקה חדרה לרגע לתודעה ויצרה תחושת איום לא נעימה . אתה כמובן טיאטאת אותה מיד הלאה. זהו – לא חשוב מי אמר את הרמז, חשובה התגובה הפנימית שלך. נחרדת לשנייה מהאיום? עצור וחשוב. מה יש לך לפחד? אתה הרי אדם ישר הכול בסדר. אז אולי בעצם לא כל כך? יש לך פה ושם כמה החלקות? אולי אפילו הרבה?

ב. 'המשוגע' של היום הוא ירמיהו של אתמול – נביאי זעם אנו קוראים להם ובכך אנחנו פוטרים את עצמנו לדון באמת בדבריהם. אמנם הנבואה פסה מן העולם אבל לא החכמה. זוכרים את קצין המודיעין הצעיר ב- 73 שהתריע על מלחמה שבפתח? זהירות מסטריאוטיפים שתפקידם להרגיע ולהרדים. מומלץ להקשיב ולחשוב.

ג. צאו מהפרדיגמה, נסו להסתכל על העניין מהזווית של האומר, האחר - קיבלת הערה מרומזת, טובה או ביקורתית. היא לא מתאימה לתפיסה שלך על עצמך. אתה ממהר לדחות. חבל, המון דברים נאמרים לידך במרומז כיון שלא רוצים לפגוע בך, בגלל שכך אנשים מדברים ובגלל.... הקשב.

ד. כשהרגש מתנגד, הדלק נורית אזהרה – זה מעצבן אותך, מפחיד אותך, יוצר בך תחושה פיזית של אי נעימות? זה סימן שנאמר פה משהו חשוב ורלבנטי. השתמש ברגשות הדחייה שלך כנוריות אזהרה הקוראות לך לבדוק ולבחון את הרמז.

ה. ולסיום, פרשת נוח – ואולי גם את זה פרשת נוח באה ללמד אותנו. ואולי בכלל כדא קצת ללמוד היסטוריה "שאל אביך ויגד לך זקניך ויאמרו לך" . כיון שאם זה היה פעם זה אולי יכול להיות שוב? היה בית מקדש מפואר בירושלים, וגם הייתה שואה. שים לב כבר אירעו דברים, אין לך רמזים טובים מאלה.

ו. וממש לסיום, יש גם רמזים אחרים - יש הרבה רמזים חיוביים באוויר. יש לנו פעמים רבות דעה שלילית על עצמנו, על זולתנו. שלא יתקבל הרושם חלילה וחס שישנם רק רמזי 'מבול', יש גם הרבה רמזים המקופלים בדמותה של היונה המרמזת לנוח עם ענף עץ הזית בפיה שהשלום מתקרב ואפשר סוף סוף לצאת מהתיבה.