איזה עתיד יש בארץ שלא מציעה בני זוג ראויים?
מגיל מסוים, הסיכויים של רווקה במדינתנו למצוא בן זוג הולם דומים לסיכוי שברק יכה פעמיים באותו המקום. השילוב של בחור מושך עם "בויפרינד-מטריאל" הפך נדיר במחוזותינו
במסעותיי בעולם נקרו בדרכי בני מדינות שונות, שבאמתלה של טיול חיפשו בעצם אפשרות הגירה. הדרום אפריקני הבלונדיני שפגשתי בארה"ב עבד בשלוש עבודות וחיפש להכיר אמריקנית לקשר רציני, מאחר שמאס באלימות שהינה חלק ממציאות היומיום בארצו; הבחורה ממלזיה שהגיעה לאוסטרליה ללמוד נכנסה להריון מאוסטרלי ונשארה, משום שההזדמנויות המקצועיות ורמת החיים בארצה מוגבלות כל כך; הבחור מדנמרק שקץ באקלים הקר והחשוך נשא תאילנדית וביחד הקימו מלון על חופו של אי חלומי בארצה, וכן הלאה.
לעומתם, לי היה ברור שגם אם תקרה בדרכי אהבה מלאום שונה היא תישאר בגדר חוויה של טיול. מאז ומתמיד ראיתי את עצמי מסיימת את לימודי התואר השני, מכירה את אהבת חיי, ובמקביל למציאת עבודה מספקת ומתגמלת מקימה משפחה ובית חם בישראל.
על מגבלותיה של מדינת ישראל לספק מקומות עבודה ראויים ומתגמלים לבעלות השכלה גבוהה יש לי מה לומר, אבל אשאיר זאת למדור אחר. עם זאת, נוכחתי לדעת שהחל מגיל מסוים, הסיכויים של בחורה רווקה במדינתנו למצוא בן זוג ראוי דומים לסיכויים שברק יכה פעמיים באותו המקום, ומידי שנה הם עוד פוחתים.
מאז חזרתי ממסעותיי אין לי חבר. וזה לא שאני לא רוצה, אני מאוד רוצה, אבל לא מוצאת. פאבים, אתרי הכרויות, חברים של חברים, אירועים משמימים של מכרים, הכל ניסיתי מתוך תקווה למצוא בן זוג. אין ספק כי השילוב של בחור מושך עם מה שנקרא "בויפרינד-מטריאל" הפך נדיר במחוזותינו.
רחובותיה ארץ הקודש הומים נשים טובות מראה
נראה שמגיל מסוים הבחורים הנותרים רווקים (ואני מתייחסת רק לגברים), נשארו בסטטוס זה מסיבה טובה. ככלל, רחובותיה של ערי ארץ הקודש הומים נשים טובות מראה, ששמן יצא אל מעבר לים כבנות היפות בעולם, והן מחפשות חתן. רבות מהן משכילות, עובדות ועצמאיות. ובניגוד למה שטוענים פה תדיר טוקבקיסטים מסוימים, רובן לא מחפשות "ארנק" אלא בן זוג לחיים.
אבל לדאבוננו, אותם רחובות מאוכלסים בבחורים פסולי חיתון בעליל. גברים שהם טיפוס "נון-זוגיות" הישראלי נידונו בערוץ יחסים בהרחבה: החרד מאינטימיות, הבן של אמא, השקרן הפתולוגי, הבוגד הכרוני, החי באשליה שהוא מתנת האל למין הנשי, הבלתי מתפשר, השוביניסט, המכור למשחקי הכיבוש למיניהם וכן הלאה.
אז כבחורה בריאה, נאה, חטובה, חכמה וריאלית, עליי לשאול: איזה עתיד יש לי פה? הסיכוי למצוא את האינטליגנט המושך האחרון, שלא משתייך לאחת הקבוצות הנזכרות לעיל, נראה לי קלוש. ובסך הכל לא נראה לי שאני צריכה להסתפק בבנה הפיסח של השכנה של סבתא, רק כי "הוא ממשפחה טובה".
יש מדינות בהן בחורה כמוני מהווה מצרך נדיר
אם כן, נראה לי שאני עוזבת. יש מדינות בהן בחורה כמוני מהווה מצרך נדיר, והיצע הבחורים גדול יותר. אני מקווה שאמצא אחד כזה שיימשך לקסם הזר שלי, ליופי האקזוטי יחסית, לתחכום, לכשרונות. בסך הכל התרבות במדינות העולם המערבי הפכה דומה, יש שפה משותפת, ולכל היתר אפשר להתרגל. העיקר זאת האהבה. אם בן זוגי הזר יסכים לבוא איתי לישראל, להתגייר וללמוד עברית, אשמח מאוד. ואם לא - אאלץ אני להישאר שם.
ולקברניטי המדינה אני מציעה להתעורר: העתיד הלאומי והדמוגרפי בסכנה. אם לא יימצא פתרון, תיאלץ בקרוב מדינת ישראל להתמודד עם תופעה רחבה של "נדידת רווקות".
כי באמת, איזה עתיד יש במדינה שאינה מספקת בני זוג ראויים לתושבותיה?
טוקבק כדורבנות:
אני מתחילה להבין את הטעויות שלנו / דעתנית מבולבלת
כשקראתי את הכתבה, התחברתי מיד. חשבתי, "וואו... בדיוק כך אני מרגישה וחושבת כבר מספר שנים". כשהגעתי לטוקבקים התחלתי לפקפק בכתוב (וכבחורה דעתנית, זה דגדג לי). עם כל אחד (כמעט), חשתי הזדהות. לכל דעה הסכמתי במידה זו או אחרת. הצלחתם לבלבל אותי. ואז... הגעתי לטוקבק 30 והבנתי הכל: את צודקת כל כך. אני עוד לא הגעתי לשם, אך פתרת לי את הבלבול. אני מתחילה להבין את הטעויות שאנו עושות. גם הכותבת טועה בהתייחסות המתנשאת (שאני חוטאת בה בעצמי לא מעט בגלל סגנון ההתבטאות הציני שלי).
זה לא קל, אבל צריך לדעת לדבר בשפות של נגה ומאדים. מה שנראה לי כאשה ציני, משעשע וחלון למציאות "נושכת", נראה לגבר כעלבון, צחוק על חשבונו, זלזול והתנשאות. והכי חשוב - מה מטרת הכתיבה? לעורר את הגברים לכך שהנשים המשוחררות, המשכילות והעצמאיות הן לא כל כך חזקות, מאושרות ועצמאיות לבדן ומעדיפות בעצם חיבוק חם, אהבה כנה ואמיתית, להקים משפחה ולהתכרבל אתכם על הספה? או להזהיר אותנו הנשים שהמתירנות שלנו, שכל כך מלהיבה את הגברים הסובבים אותנו, מעניקה לנו רגע של סקס ומשאירה אותנו ריקות מאהבה, כי הרי המבחר הגדול של ה"משוחררות" הללו אינו מותיר מקום להיקשרות והתעמקות? או בעצם שהגענו כאן למבוי סתום - נשאיר את המדינה ל"פסולי חיתון" ונהגר כולנו, ה"כלות בפוטנציה", למדינות נאורות, שם מעריכים את מוסד הזוגיות, והתהוללות הרווקים מגונה חברתית...
בעודי כותבת שורות אלו, אני מחייכת ... הרי זהו פתרון ילדותי ולא ריאלי. לא המקום הוא הבעיה. אין "פסולי חיתון" יותר מ"פסולות חיתון", אין "רוצים לזיין" יותר מ"רוצות להזדיין". אין "בורחים מקשר" יותר מ"ממפחדות להיקשר". טעות נוספת היא לחשוב כי יש יותר טובות מטובים. גם הסטטיסטיקה לא מראה פערים כאלו גדולים שאנו אמורים להרגיש חסך כה גדול.
אני מאמינה שהכל עניין של זמן (ובתוכו גם המזל).יש מאיתנו יותר חסרות סבלנות. אני לא חושבת שהדרך לפתור בעיה זו במקום לכסוס ציפורניים היא להשתלח במין הגברי ה"לא רציני" או במדינה "בלי עתיד". אין שום הבטחה ברורה יותר במקום אחר. הנכון יותר הוא אולי לייצר שינוי חברתי מסויים.
כן, בנות, אלו שממש חושבות שהמתירנות המינית שלנו בסופו של יום פוגעת בנו - השאירו את התחתונים. אתן שחושבות שהם לא מעונינים בשכלינו, בעומקינו - פשוט עברו הלאה, זה פשוט לא הוא. נדלקתם על הקלילות שלו אבל היא לא תוביל לזוגיות מעבר ללילה של זיון. ואתם הבנים - הציניות שלנו לא באה במגמה להעליב אתכם, בוודאי שלא להתחרות בשום אגו. המתירנות המינית לא הופכת אותנו לקלות דעת, הזרימה שלנו היא לא בהכרח ביטוי ל"רק רוצה זיון". ואם היא רוצה קשר ומתאהבת, זה לא אומר שהיא תיקח אותך מחר לרבנות!!!!!!!!
לפנייה לכתב/ת 
