פחד ותסכול במזרח קונגו

מאז שפרצה הלחימה באוגוסט האחרון, נמלטו מבתיהם מיליון קונגולזים – 250 אלף מהם בחודשיים האחרונים

ריח של מוות באוויר

אייל רייניך הוא ישראלי העובד בארגון "Handicap International" הבלגי, ארגון שמעניק סיוע לנכים, שזכה ב-1997 בפרס נובל לשלום. כבר חצי שנה שהוא כאן, מנהל את משרד הארגון במחוז צפון-קיוו הממוקם בגומא, והתמונה שהוא משרטט היא קשה ומדכאת. "הריח של הגופות זה הדבר הכי בולט", סיפר ל-ynet בשיחה מהטלפון הנייד שלו, שהתנתקה שוב ושוב, מאחר שהמורדים הרסו לא מעט אנטנות במחוז. "ישנן הרבה גופות, שמוטלות בשולי הכביש. ולידם לעתים ישנים עקורים, וקשה להבדיל בין אלה לאלה, כי לעקורים לא היה זמן לנסות להקים לעצמם סוכות או מבנים כלשהם, הם פשוט נשכבו על האדמה מתחת ליריעות ניילון או עלי בננה וקרטונים".

לדברי רייניך, העקורים בגומא נמצאים בכל מקום שמסוגל להכיל אותם – בתי ספר, בתי חולים, כנסיות, וכמובן, ברחוב. העקורים זקוקים בדחיפות למזון, מי שתייה, תנאים סניטריים בסיסים ונגישות לטיפול רפואי – אך גם לדבר אבסטרקטי יותר וחשוב לא פחות: הם זקוקים להגנה.

רייניך וילדים בגומא. הפליטים חיים בחרדה מתמדת 

"הארגונים ההומניטריים כאן לא יכולים לתת לעקורים את מה שהם צריכים כל עוד אין באזור ביטחון, והביטחון כאן על הפנים. למרות שמדי ערב מוכרז כאן עוצר, כל לילה יש כאן רצח, אונס וביזה. הפליטים כאן חיים בחרדה מתמדת", הוא פוסק.

המפתח - בידי העולם

כמו בכל סכסוך מורכב שהפך למשבר הומניטרי חמור, המפתח נמצא בידי הקהילה הבינלאומית. וזו, כך נראה, מכירה בחומרת המצב בקונגו - אך גוררת רגלים בכל הקשור לנקיטת צעדים אופרטיביים נוספים במדינה, שבה מוצב כוח שיטור של האו"ם, המונה 17 אלף חיילים. בחודש שעבר כינה מזכ"ל האו"ם באן קי-מון באוזני ynet את הלחימה בקונגו "אחת הדאגות החמורות ביותר שטורדות את מנוחתי". גם אירופה נזעקה לפעול, ובסוף השבוע שעבר, הגיעו לקונגו שרי החוץ של צרפת ובריטניה, ברנאר קושנר ודיוויד מיליבנד, כדי להתרשם מקרוב מהמצב.

עקורות צועדות בשדה בצפון קיוו. האו"ם חייב למנוע הידרדרות (צילום: AP)

"רואנדה מנצלת את קונגו"

בדירה בבית מגורים בלב תל אביב שוכנת שגרירות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בניגוד ממה שאולי ניתן לצפות משגרירות של מדינה שבה מתרחש משבר חמור – האווירה בשגרירות רגועה למדי. הקונסול הראשון מוקומבי ספו מווקומבי מצביע בסמן לייזר על המפה של קונגו הנמצאת על הקיר, מנסה להסביר את המשבר המורכב. בעיניו – וזו עמדתה הרשמית של ממשלת קונגו – לא מדובר בין עימות צבאי בין צבא לארגון מורדים, כי אם מדובר בעימות בין שתי מדינות: קונגו האדירה – ששטחה כשטח אירופה המערבית כולה - ושכנתה הזעירה ממזרח, רואנדה.

רואנדה חימשה את נקונדה, טוען מווקומבי באוזני ynet. היא מספקת לו לא רק נשק, אלא גם חיילים. הוא בובה של רואנדה, והוא משרת את האינטרסים שלה. "קונגו היא מדינה עשירה מאוד במחצבים ומינרלים – קובלט, זהב, נחושת, קולטן. רואנדה היא מדינה קטנה, ענייה ומיושבת בצפיפות. אין לה קולטן – אך היא מייצאת קולטן. אין לה קפה – אך היא מייצאת קפה. איך זה ייתכן? היא פשוט מנצלת את קונגו – ועושה זאת באמצעות נקונדה ודומיו", הוא אומר.

אזור העימות בין קונגו לרואנדה

ללחוץ על הצדדים לנהל מו"מ

מווקומבי סבור שהפתרון לעימות הוא משא ומתן נמרץ בין קונגו לרואנדה. מלבד הדרישה שרואנדה תפסיק את התמיכה בנקונדה, יש לארצו דרישה נוספת: שרואנדה לקלוט מחדש את מאות אלפי בני ההוטו שנמלטו ממנה לקונגו לאחר רצח העם של 1994, מחשש לחייהם. רבים מהנמלטים הינם לוחמי מיליציה שביצעו את רצח העם בבני הטוטסי – והם אינם רוצים לחזור לרואנדה מחשש שיענשו. "רואנדה חייבת לקבל אותם בחזרה – אחרי שתבטיח להם חנינה. אבל ממשלת רואנדה מסרבת – כי היא יודעת שאילו יחזרו, יהפכו בני ההוטו להיות הרוב במדינה, וממשלת הטוטסי שקמה שם תיפול".

הלוחמים של נקונדה. בובה של רואנדה? (צילום: AFP)