איך היא יכולה לדעת שזה הבחור הטוב האחרון

גברת פישמן מופיעה במרפסת ממול עם גיגית של כביסה, ותוך כדי שהיא צובטת תחתונים מהוהים וגרביים ישנים עם אטבים היא מרימה עין ביקורתית לעבר נועה. "שימי על עצמך משהו!" היא צועקת כשהיא מסיימת, "את לא רוצה שיחשבו שאת זונה!"

נועה זוקרת לעברה אצבע. רק אחרי שגברת פישמן הזועפת נעלמת לתוך דירתהּ היא מבינה לפתע עד כמה גברית ודוחה התנועה הזו, והיא – היא כבר עייפה מגברים.

"אני לא צריכה שתציל אותי"

היא נאנחת, מחפשת בעיניו את השקר שלמדה לזהות כה טוב. את המבט החומד. "אני לא צריכה שתציל אותי".

* * * 

נועה יצאה מהמקלחת נקיה מבחוץ, והנה היא שוב מעשנת במרפסת, בשקיעה, עם חזיה ותחתונים. אלא שהפעם היא מבחינה בו, בבחור הטוב האחרון, יושב בגינה הציבורית על כסא מתקפל ונהנה מהבריזה, ולידו כסא נוסף. הוא רואה אותה ומחייך, והפעם היא לא מחמיצה פנים, אלא מרימה את היד בברכת שלום רפה. הוא מחווה על הכסא הריק שלצידו, מזמין אותה להצטרף אליו, הבחור הזר הזה שאפילו את שמו היא לא יודעת.

הוא יעשה איתה אהבה. איתה. ביחד 

הוא לא יזיין אותה, ולא ידפוק אותה, ולא יתקע אותה – הוא יעשה איתה אהבה. איתה. ביחד. הוא ישכב לצידה בלילה, יסתכל עליה ישנה וילמד שם לכל ריס וציפורן. יראה אותה ללא הגנות, ללא מסיכות, כל פגם, כל קפל עור, כל נקודה, ויבין, לראשונה בחייו, מדוע בדיוק קוראים להן 'נקודות חן'. הוא ישכב שם ויחייך כשיחשוב על כך שמישהי שלא ממש דומה לדוגמניות בטלוויזיה יכולה להיות האשה היפה ביותר בעולם.