העצרת הזו לא שלנו

האזנתי היטב לקריאתך ולציפייתך כי בשנה הבאה יהיו בעצרת הזיכרון ליצחק רבין בכיכר רבים רבים מאלה שלא באו אליה אף פעם. אני מאוד מכבד את קריאתך זו, ורואה בה חשיבות עליונה. אני מניח שאתה יודע כי לא בשל אי רצונם להיות שותפים במשמעויות הנוראיות של הרצח הם נעדרים מהכיכר שנה אחרי שנה. הם לא באים לשם בשל העובדה שאין הם מוצאים שם את מקומם. איני משוכנע שיש ברצונך לפעול כדי שהם אכן כן יהיו שם. אם כנים דבריך, ואם אכן יש מקום בלבך גם לאלה שאינם שייכים כלל וכלל לתפיסות הפוליטיות שאתה מייצג, אתה צריך לבחון האם ניתן לעשות את מה שנדרש כדי שרוב מוחלט של הציבור יוכל למצוא את עצמו בעצרת.

מספר דברים אלמנטריים מתחייבים לשם כך.

העצרת כיום היא עצרת פוליטית במובן המלא של המילה. ראה לדוגמה את רשימת הנואמים בעצרת, שפונה, כשבוחנים מי הפוליטיקאים הנואמים בה, לקבוצה אחת בלבד באוכלוסיה, שתומכת במדיניות מסוימת. מדוע אפוא אתה מצפה כי מי שרואה במדיניות זו אסון יהיה שותף בעצרת זו? כיצד ניתן לקרוא לכולם לבוא, אם מראש היא מכוונת לכיוון אחד בלבד ?!

תנאי ראשוני הוא שעצרת זו לא תהיה פוליטית, ובוודאי שלא תהיה צבועה בצבע אחד בלבד. נושאי הדברים בעצרת זו צריכים להיות אנשי רוח, אנשי ציבור, פעילים חברתיים, רבנים – כל מי שמסוגל לפנות אל מה שמאפשר לכולם לבוא.

לא רק אופייה של העצרת הוא פוליטי. גם תכניה. חלק מהנאומים הם נאומי שיסוי והסתה. מדובר בניצול ציני של עצרת הבאה לחזק את הדמוקרטיה ואת תרבות המחלוקת בישראל, ובמה המשודרת בערוצי תקשורת רבים, כדי להרחיב את הקרע ואת השסע. אם רוצים שבעצרת זו יהיה שותף כל העם היא לא צריכה לעסוק במה שמאחד אותנו דווקא. היא יכולה לעסוק במחלוקת שהרי זה הנושא המרכזי אותו צריך לברר ביום זה – אולם עיסוק במחלוקת משמעו עיסוק בתרבות המחלוקת והויכוח, ולא בהסתה חד צדדית.

רציחתו של ראש ממשלה בישראל מוטטה יסודות רבים בחברה הישראלית, והיא לא נרפאה מהם עד היום. האשמה החד משמעית לרצח מוטלת על הרוצח ועל אלה שתמכו בו, וכן על הקולות שנשמעו לאחר הרצח ולא סלדו ממנו באופן חד משמעי ולא מתפתל. ברם, כשפנינו אל העתיד המסקנות שצריכות לעלות מהרצח הן הרבה יותר מורכבות. לא כאלה שמצטמצמות לכיוון שיפור היחידה לאבטחת אישים או לגבולות חופש הביטוי. המסקנות קשורות לשאלות הרבה יותר רחבות, כמו יחסי שלטון נבחר על ידי הרוב כלפי אלה שלא בחרו בו, קבלת החלטות לאומיות לא רק בדרך של דמוקרטיה פורמלית אלא גם בדמוקרטיה מהותית ועוד ועוד. עצרת לציון רציחת ראש ממשלה צריכה לכלול גם את אלה.

בעצרות הזיכרון יש גם מימד תרבותי משמעותי – בהופעות האומנים. איזה אומן בעצרת זו ביטא את החיים האומנותיים והתרבותיים שלי? ושל אחרים?

הערה אחת קטנה לסיום: עצרת זיכרון שיהיו שותפים בה רבע מהעם שנאמן לשבת, אינה יכולה להתקיים כאשר היא מבוססת על חילול שבת המוני. עם רצון טוב ובקשת אמת להשתתפות אמיתית – אפשר להתמודד עם האתגר הזה, אולם לא נראה לי כי למארגני העצרת זה אכן חשוב.

מאמריו של הרב שרלו מופיעים באתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה