עזבו נשיא שחור, מה עם שיווין זכויות בסיסי?

לפני כחודש, במהלך עשרת ימי התשובה, עלו לירושלים כ-700 עולים חדשים יוצאי אתיופיה ששוכנו על-ידי הסוכנות היהודית במרכז הקליטה בקיבוץ בית-אלפא (הסמוך לבית שאן), והתיישבו במחאה לפני משרד ראש הממשלה. העולים, ביניהם ילדים רבים, ביקשו למחות על הזנחה ממושכת, שלטענתם לא זכתה להתייחסות וטיפול מצד הסוכנות היהודית והמשרד לקליטת עלייה. לאחר כשבוע של הפגנה, הושג הסכם בין הצדדים והעולים חזרו לביתם.

על-פי ההסכם ה"סוכנות היהודית" ו"המשרד לקליטת עלייה" נדרשו לתקן ליקויים ולחולל שינויים דחופים, ביניהם השלמת תשלומי הביטוח הלאומי, ובעקבות תקדימים כואבים, נקיטת אמצעים תקיפים כנגד עובדים שימצא ששמתנכלים לעולים. שש משפחות, שלא האמינו שהשלטונות יקיימו את הבטחתם, בילו את יום הכיפורים ואת סוף השבוע שלאחריו, תחת כיפת השמיים, עד שהופנו למרכזי קליטה ולאכסניות נוער בדרום הארץ.

בשבוע שעבר, ב-4 בנובמבר, חזרו כ-300 עולים להפגין מול משרד ראש-הממשלה, בטענה שמשרד הקליטה והסוכנות היהודית לא קיימו את הבטחתם. אבל, התקשורת והציבור, כמו שאר העולם באותה היממה, היו עסוקים בבחירת אובמה הנשיא האמריקני השחור הראשון, וההפגנה לא סוקרה תקשורתית.  

את סיפור העולים מבית-אלפא אני מביא מתוך היכרות אישית. הייתי שם עמם לילות

כימים. עד לאדישות, לחוצפה, לקרירות ולהזנחה של הממסד. חרף ההתלהבות מבחירת אובמה, התחושה שרווחה שם הייתה שחיי אדם שחור, לפחות בארץ, אינם חשובים במיוחד. הייתה שם אישה שטענה שצוות מרכז הקליטה לא סייע לה בנגישות לרופא, משפחות שלא קיבלו קצבת קיום חודשית במשך חמישה חודשים ואין להם די כסף לקנות לחמניות לילדיהם לבית-הספר, או הורים שמחו על כך שילדיהם צריכים לנסוע כשעה ויותר לטבריה ועפולה כדי להגיע לגן ולבית הספר.

המקום, בית-אלפא, אולי נשמע ונראה פסטוראלי, לקיבוצניק תושב המקום. אבל לעולה הנמצא פחות משנה בארץ, חסרה נגישות למכולת, לקופת חולים, לבנק, למקום עבודה, ללשכת עבודה או לביטוח לאומי. הבידוד בו נמצא מרכז הקליטה אינו מאפשר נגישות לשירותיים ציבוריים בסיסיים ומוקף בשני צידיו ברפת של הקיבוץ. גלי החום של עמק בית-שאן מעלים את הריח הבלתי נסבל לאוויר, שקשה במיוחד עבור ילדים וזקנים שסובלים ממחלת אסטמה.

התחושה הרווחת בהפגנה הייתה אדישות, חוצפה, קרירות והזנחה של הממסד. נראה שמבחינת הסוכנות היהודית והמשרד לקליטת העלייה, המפגינים אינם אפילו בחזקת עולים, אלא בני פלשמורה חצופים שלמדו את כללי הדמוקרטיה - הפגנה, הבעת דעה, ודרישה לשוויון זכויות, מהר מדי. המראה שנגלה לעיניי, בסמוך למשרד ראש-הממשלה, היה קשה מנשוא.

העולים צועדים מבית אלפא לירושלים 

הייתה שם אישה עיוורת שביקשה לראות רופא, אדם שביקש קצבת אוכל לילדיו ורבים אחרים. אך נראה כי לפקידי הסוכנות לא היה איכפת. בין תרגום דברי העולים לחיפוש מזון עבורם, ניסיתי לשכנע את עצמי, שהפקידים הממונים  שמקימים מאבק עיקש כדי להחזיר את העולים למקום בו ההזנחה רחוקה מעין הציבור במקום להציע מקום חלופי הם רק בבחינת עשבים שוטים. אבל בשורה התחתונה, הם אלה שנותנים את הטון בכל הקשור לחיי היום-יום של אותם עולים. אם ישנם שנוהגים אחרת, עד עתה לא נשמע קולם.

איך הם יכלו להיוותר אדישים למראה העולים שישנים עם ילדיהם על שפת המדרכות; לבקשותיהם האלמנטאריות, כמו לכידת נחשים שפלשו לבית והכישו את מולוגטה בן ה-5, או הרחבת שעות ביקור רופא מעבר לשעתיים שמוקצות מדי יום?.

מתברר כעת שחשדם של שש המשפחות שלא נתנו אמון בשלטון לא היה מופרך כלל. העדות לכך היא היעדר כל יישום לבעיות הקשות שנותרו כשהיו. אמנם קמה ועדה לבירור תלונות העולים, אבל יוצא ש"הנאשם" בודק את עצמו ולא מתיר  שותפות של גופים ומשתתפים מבחוץ.

גם "האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה", בראשה אני עומד, מנועה מלקחת חלק בדיוני הוועדה למרות שנשאה תפקיד משמעותי עבור שני הצדדים. האם זה נקבע מחשש שנתרגם ונדרוש את שמגיע לעולים כחוק? או שזהו רמז על מסקנותיה העתידיות של הוועדה? בינתיים דיוני הוועדה התפוצצו והעולים חזרו אמש לירושלים.

גם בהפגנה הנוכחית מצב העולים דומה. ביניהם נמנים זקנים שצריכים רופא, ילדים המחסירים לימודים ונשים הרות הזקוקות השגחה וטיפול רפואי. שלשום פונתה אחת המפגנות עם צירים מתקדמים לבית החולים, מחשש שתלד על המדרכה.

למרות שזכויותיה של הסוכנות היהודית נצורות כמעט בכל לב יהודי ברחבי תבל, מאתיופיה של יונה בוגלה ועד לרוסיה של נתן שרנסקי, נראה שבמקרה הזה הסוכנות היהודית התרחקה מהעולים. התנהגות אנשי הסוכנות חשפה בפניי ובפני רבים מחבריי, את הצדדים האפלים של הגוף המתיימר להיות נציבות העם היהודי בארץ ובתפוצות.

מקומם אותי לחשוב איך שני גופי ענק כמו המשרד לקליטת העלייה והסוכנות היהודית הפכו את העולה לשבוי שלהם, במקום להוות עבורו כתובת מרכזית. ניכר שהם יעשו הכול בכדי שהעולה לא יבין, יראה  או ישמע את שנעשה מאחורי דלתות הפלדה שבמבוכי בנייני הסוכנות היהודית. כאחד שמבקר שם לעיתים תכופות, נראה ששוויין של מצגות ה-LCD המרצדות בכניסה והשטיחים הכחולים הפרוסים במדרגות, יכולים היו לפרנס היטב כמה משפחות רעבות בחברה הישראלית.

אני מוכן להעלים עין מכך שיהודי אמריקה מובלים על ידי הסוכנות היהודית לראות את "תוצרי השקעותיהם" באתרים ובמרכזי קליטה מובחרים, שימשיכו לעשות סיורים באתיופיה כדי להוכיח "מאיפה באנו ומה עשו מאיתנו", ולהתעלם מתחושת אי הנוחות בראותי את התורם המובל לראות "מחזה נדיר" של ילד שהיה רועה צאן, לובש מכנסיים, נוהג במכונית ומדבר עברית.

אבל, אינני מוכן לשתוק למראה קהות החושים של פקידים בינוניים בסוכנות, שאינם רואים את האדם, בכל הקשור לקהילה האתיופית. העולים החדשים, לפחות אלו שראיתי, הם אסירים בכלוב כלכלי עלוב של קבלני משנה שמרמים לא אחת את העולים, באמצעות סגירת ברז הגאז לבישול, או זרימת המים,  ועל-ידי דרישה לתשלומים על תיקונים מופרכים, למרות שכל ההוצאות הללו נועדו להיות משולמות על-ידי הסוכנות היהודית.

למרות שהויכוחים והתנצחויות במהלך ההפגנה היו רבים ומכוערים, יותר מכל חרוטה בזיכרוני אמירתו של אחד מפקידי הסוכנות, שאולי גם מסכמת את הסיפור כולו: "לימדנו אותם (את העולים) עברית כדי לקנות שוקו, והם משתמשים בשפה כדי להפגין נגדנו". כך אמר פקיד לעולה שדרש שיתנו לו את קצבתו החודשית. אני מוצא באמירה זאת את הלך הרוח של הסוכנות היהודית, את ההסבר מדוע הפקידים היו אדישים כלפי העולים במהלך ההפגנות וכך גם ימשיכו אם גורם משמעותי לא יתערב.

המדהים הוא שאותו פקיד המשיך להתנהג כאילו לא אמר דבר, עדיין חושב שהעולה ואני לא הבנו את דבריו. הרי יש לו בעלות על השפה העברית ועל הבנתה, ואיתה כמובן גם ההבנה איזה שימוש יש לעשות בעברית, על ידי כל אחד מקהלי היעד: אנחנו "האתיופים" ומנגד, הוא ודומיו.

תגובות:

תגובת הסוכנות היהודית: "הסוכנות ומשרד הקליטה עמדו עד כה בכל ההתחייבויות כלפי ציבור המפגינים וכעת על העולים לכבד את חלקם בהסכם. ועדת הבדיקה המשותפת, אמורה להגיש את מסקנותיה עד ה- 22 בנובמבר. הסוכנות והמשרד הקליטה קוראים למפגינים להמתין עד אז. הדרך הטובה ביותר לפתרון בעיות היא בדו-שיח ולא בהפגנות, והעולים אף קיבלו את מרבית דרישותיהם בסיום ההפגנה הקודמת, ערב יום הכיפורים.

אנו מביעים חשש כי הפגנת העולים מאורגנת בידי מנהיגים בקהילה, שפועלים ממניעים זרים ומתסיסים לחינם את העולים החדשים. נראה שלא טובת העולים עומדת בראש מעייניהם של מנהיגי ההפגנה. במקביל לעבודת הוועדה, מטופלות מיידית תלונותיהם של העולים בתחומים שונים עוד טרם הגשת המלצות הוועדה. העולים המתגוררים במרכז הקליטה 'בית אלפא' מקבלים, כמו יתר עולי אתיופיה, סיוע מקיף מהמדינה".

במשרד הקליטה בחרו שלא להגיב לדברים.

• הכותב הוא מנכ"ל "האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה "
  

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"האם היהודים מקופחים דווקא כאן בארץ?"

"דוסטויבסקי וטולסטוי מתהפכים בקברם"

"ומה עם טיפולים לחולי הסרטן שבצפון הארץ?"

"למרות שזה לא 'סקסי', אני סוציאליסט גאה"

"הגיע הזמן לנפץ את מונופול הרבנות"

"פארק או פארקינג?"

"עתיד ירושלים תלוי בתושבים הצעירים"