70 שנה לליל הבדולח: "לא ידעו על גודל הזוועה"

שבעה עשורים של כאב. מאיר שוורץ היה בן 13, יתום מאביו שנרצח שנה קודם לכן על ידי גרמנים. אמו שכבה על ערש דווי בבית חולים, בעוד הגרמנים עוצרים את העברת התרופות לבתי חולים יהודיים. יחד עם אחיו הגדול הוא היה בבית המשפחה בנירנברג, כאשר חמישה גרמנים פרצו לדירה והרסו אותה כליל. בבוקר הוא ראה את האש עדיין בוערת בבית הכנסת. "ליל הבדולח", נקרא אותו לילה איום - היום (א') לפני 70 שנה בדיוק.

כבר הרבה שנים שמאיר הוא פרופסור מאיר שוורץ, שהקדיש לאחר עלייתו ארצה את רוב עיסוקו לחקירת ליל הבדולח. היום הוא השתתף בכנס בינלאומי שכותרתו "עולם ישן עלה באש", לציון יום השנה לאותו פוגרום זוועתי. בכנס שנערך בימים אלה במשכנות שאננים בירושלים משתתפים בין היתר שגריר גרמניה בישראל, ד"ר ארלד קינדרמן, שגריר אוסטריה בישראל, מר מיכאל רנדי, ושר הרווחה - שאמון גם על ענייני חברה, תפוצה ומאבק באנטישמיות - יצחק הרצוג.

חנויות מנופצות אחרי ליל 9 בנובמבר (צילום: Gettyimages Imagebank)

"אז הבנּו שזה הסוף של יהדות גרמניה", נזכר פרופ' שוורץ ומתאר נתונים ממחקרו בשיחה עם ynet: "למרות שהגרמנים פרסמו שנרצחו רק 90 יהודים ונשרפו רק 96 בתי כנסת, וזו האינפורמציה ששנים כולם ידעו,

 בפועל נרצחו 1,600 יהודים ו-1,500 בתי כנסת נהרסו ונשרפו. רק לאחרונה הגרמנים הסכימו לפרסם את הממצאים החדשים".

אמו נפטרה אז בבית החולים בשל המחסור בתרופות. "זה אחד הדברים שלא יודעים, שעוד לפני תחילת המלחמה הגרמנים הפסיקו להעביר תרופות לבתי חולים יהודיים".

"אמרו לנו שזה כלום לעומת השואה"

פרופ' שוורץ סיפר גם, שדווקא בישראל לא קיבל תקציב לצורך פרסום מחקרו. "זה נושא מאוד חשוב, והמחקר שלנו יצא בגרמנית - כי קיבלנו תקציבים מממשלת גרמניה. עשרות שנים אני מנסה להסביר שמאותה תקופה החלה ההשמדה של יהדות גרמניה,

אך תמיד התשובות שקיבלתי מהממשלה היו שאין מה להשוות את אלפי היהודים שנרצחו לפני תחילת המלחמה למיליונים שנרצחו בשואה, ומשום שמדובר בסכומים גבוהים, לא קיבלנו דבר".

חודש לפני תחילת המלחמה הוא עלה ארצה ללא משפחה (אחיו נספה באושוויץ יחד עם המשפחה המורחבת), התחנך בפנימייה והיה ממקימי קיבוץ חפץ חיים. שוורץ היה פעיל בהגנה, ואף מפקד ההגנה באחת מאניות התמיכה במגורשי אקסודוס.

ב-20 השנים האחרונות, שוורץ עוסק בהנצחת בתי כנסת בגרמניה. "פעם הגעתי לכנס, באתי לבקר בבית כנסת וגיליתי שיש שם בניין עירייה. אפילו לוח המבשר על כך שיש שם בית כנסת לא היה", סיפר. "לכן הוציאו חוברת עם כל בתי הכנסת שהיו בגרמניה". ב-1986 הוא הקים בירושלים את "בית אשכנז" לחקר הקהילות היהודיות ובתי הכנסת.

במסגרת מחקריו - שבהם ניתנה לו גישה למסמכים גרמניים רשמיים שהיו חסויים לציבור הרחב - הפריך את הנתונים הרשמיים לגבי ליל הבדולח. "אנשים לא הבינו בכלל מה גודל האסון, אמרו שליל הבדולח לא שייך לשואה. אפילו ביד ושם לא הבינו את זה לפני שהבאתי את ההוכחות".

הסתגרו בבתים, כדי לא להירצח בחוץ

באופן טבעי, מי שיכולים לספר על אותו הלילה היו אז ילדים. את ההורים, חלקם לא ראו לאחר מכן. "כל היהודים נשארו בבית - אחרת היו רוצחים אותם מיד", סיפרה ל-ynet אסתר גולן. "מי שצפה בבתי כנסת בוערים היו לרוב גרמנים. אנחנו היינו במחנה חקלאי, סגרו אותנו בחדר קטן ללא רדיו, עיתון או טלפון, כך שלא ידענו מה קרה. כעבור יומיים המשכנו לעבוד".

אסתר גולן (למטה) ומשפחתה. "לא נתנו לי לעלות כי הייתי רזה מדי"

שבועיים אחרי ליל הבדולח, הופיעה אסתר, שהייתה ציונית מאוד, בפני ועדת קבלה לעליית הנוער. "היו שם רק 25 מקומות ולא התקבלתי, כי הייתי מאוד רזה. בבית לא ידעו מה לעשות איתי, בתי ספר היו סגורים, בתי כנסת נשרפו והגברים נלקחו למחנות ריכוז, ואז ארגנו עבור מועמדים של עליית הנוער להגיע להכשרה צעירה לאנגליה במסגרת 'קינדר טרנספורט'".

בגיל 15 הגיעה גולן לבדה לאנגליה כאשר הוריה נותרו מאחור. שלוש שנים אמה שלחה לה מכתבים

והבטיחה שייפגשו בארץ ישראל, אך עם תחילת המלחמה הוריה נספו באושוויץ. היא עלתה לארץ יתומה ב-1945.

השר הרצוג, הממונה על חברה ומאבק באנטישמיות, קרא היום בכנס לקהילות היהודיות בארץ ובעולם "להאיר הלילה את בתי הכנסת ולהדליק נרות בעוצמה כאות, סמל ועדות לפוגרום ליל הבדולח". הוא הזהיר: "גם היום, השנאה ליהודים לובשת פנים וצורות שונות ועדיין יהודים רבים ברחבי תבל חיים בחרדה. האנטישמיות אורבת מעבר לפינה וממתינה לשעת כושר כדי להרים את ראשה המכוער".