ומה אתה עשית בשביל מדינה?

בזמן האחרון שמתי לב, שכולם סביבי מעורבים. גל של רוח התנדבותית מעורב בהצפת קארמה טובה שטף את רחובות העיר, וכל מי שרגש יהודי חם מפעם בחזהו מצא לו מיד עמותה או אגודה להתנדב בה. חבר אחד, למשל, החל לעשות משמרות לילה בחופים צפוניים על מנת לשמור ולהגן על הצבים הקטנים שבוקעים ומיד נטרפים ע"י שחפים ודרוזונים. הוא טוען שאין כמו מראהו של צב ים זעיר שמנפנף בכפותיו ומפליג אל לב הים "זה פשוט עושה לי את היום", הוא מספר.

חבר אחר מקריא לעיוורים ספרים בספריה מיוחדת בדרום העיר. "אתה לא מבין", הוא מתאר נרגש, "כשאני מסיים את הדף האחרון ב"מלחמה ושלום", ובעיניו של העיוור דמעות התוגה והתודה מתערבבות להן, אין, זה פשוט מחמם את הלב". וכך הלאה: זה מגן בגופו על שקנאים, אחר מוסק עם פלסטינים, שלישי מעסיק נער דרפורי ורביעי מנגן לישישים בבית אבות, ולכולם אותו החיוך החולמני והקול העורג: "אין, כשהוא עף בדרך לאפריקה/ ממלא דלי בזיתים/ עושה פאנלים/ מצטרף בפזמון החוזר – זה פשוט שווה את הכל".

ובסוף כל תיאור מכמיר לב כזה, מגיע המבט. מבט התוכחה והאשמה, שללא מילים מטיח בי "ומה איתך, שמענדריק? למה שלא תעשה גם אתה משהו למען הזולת? למה שלא תתנדב גם אתה, תעשה משהו למען בני האדם באשר הם, למען הכדור האומלל והגוסס שלנו, למען העשוקים והנזקקים והנכחדים?"

ובכן חברים יקרים ומדממי לב, הגיע הזמן לצאת מהארון ולהתוודות. גם אני חבר בארגון התנדבות קטן. כבר שנים. מפתיע הא? כי כך אני מאמין שצריך לנהוג: בצנעה, במתן בסתר, לא לנפנף בתרומה שלי לכל עבר כמו הייתי נשיא לשעבר עם אותו אבר מפורסם. תעשה את העבודה ותלך הביתה, זה המוטו שלי.

לגבי הארגון שלנו: אנו ארגון קטן למדי, ולצערי אנו אף הולכים ומצטמקים. בשל יחסי הציבור הגרועים שממנו סובל הארגון שלנו, חוסר הפרגון התקשורתי והעבודה התובענית בו, אנו מוצאים שלא קל למצוא מתנדבים חדשים שיצטרפו אלינו מחד, ומאידך רמת העזיבה של המתנדבים הוותיקים היא גבוהה ומכאיבה. אנו הולכים ומתמעטים, ולא רחוק היום שניוותר שם רק הגרעין הקשה ביותר. שמו של הארגון שלנו, ואני יודע שזה לא השם הכי מוצלח בעולם, אבל באמת שאין לנו משאבים מיותרים לבזבז על משרד יחסי ציבור, הוא צה"ל. ואנו, המתנדבים, קוראים האחד לשני "מילואימניקים". מין ז'רגון פנימי שלא בטוח שברור למתבונן מהצד.

למרות שאנו ארגון קטן הסובל מבעיות תקציביות ותדמיתיות, לדעתנו אנו עושים עבודה חשובה למדי: אנו מאמינים ששמירה על גבולות המדינה ועל כל החי והצומח בה ועל הדמוקרטיה ועליכם בין היתר, היא מטרה די משמעותית, לפחות עבורנו. ברור שאי אפשר להשוות את זה להצלת גור צב ים או פקעות של רקפות, אבל בכל זאת.

ואני לא בא לומר שהארגון שלנו חף מטעויות: מדי פעם קורה שאנו קהי חושים ומפעילים

קצת יותר מידי כוח במקום מסוים (בעיקר על פלסטינים) או קצת פחות מידי כוח (בעיקר על מתנחלים), וכן, גם מידי פעם מתפלקת לנו איזה מלחמה. איך אומרים: חרא קורה. זה גם המקום להתנצל על האחרונה, שהייתה טעות שלנו. מודים. להגנתנו אפשר לומר, שכשאנו עושים טעויות, אנו גם בדרך כלל אלה שמשלמים עליהן.

בקיצור, הארגון שלנו רחוק מלהיות מושלם. תנאי השירות בו מחורבנים, אין לנו סטיקרים, אין לנו קמפיינים מגניבים ודו משמעיים, ובטח לא עושים עלינו כתבות נוגעות ללב בערוץ המעורבות של ynet. כשאתה כבר הולך להתנדבות, או ל'מילואים', כפי שאנו קוראים לזה, נמאס לראות את אותם המתנדבים בכל פעם מחדש, לשהות איתם חודש באיזה אוהל או פריקסט, לסבול מההיגיינה האישית הנוראה שלהם שאינה מזכירה כלל את זו של הנערות מ"שלום עכשיו", ולאכול מנות קרב שאין בהן מזון בריאות או ביצי חופש. גם הפעילות היא לרוב משמימה ומונוטונית, בכלל לא מגניבה ומצטלמת יפה כמו להפגין בבילעין או לחלץ ביצים של נשר באיזה וואדי ברמת הגולן.

אז למה אנו עושים את זה? שאלה טובה. יכולנו גם אנחנו, כמוכם, לוותר ולעזוב, ולמרק את המצפון עם איזה ארגון ידידותי לסביבה ולמשתמש. גם אני הייתי מעדיף ללטף ראשים של ילדי עובדים זרים במקום לשכב במארבים, למצוא בתים חמים לחתלתולים במקום לנסוע בפטרולים, להיות חלק מארגון מחוזר ומלוטף ומפורגן ומפומפם ונכון פוליטית. זה היה יכול להיות הרבה יותר כיף. אז למה אנו עושים את זה? כי לראות אתכם חיים פה בישראל, פשוט חיים, בניגוד למתים, נניח, (תסכימו איתי שזה הרבה פחות נחמד), ובכן, איך אתם הייתם אומרים? אין, זה פשוט שווה את הכל.

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"בואו נתערב, כי מי שמצביע משפיע"

"עזבו נשיא שחור, מה עם שיווין זכויות בסיסי?"

"האם היהודים מקופחים דווקא כאן בארץ?"

"דוסטויבסקי וטולסטוי מתהפכים בקברם"

"ומה עם טיפולים לחולי הסרטן שבצפון הארץ?"

"למרות שזה לא 'סקסי', אני סוציאליסט גאה"

"הגיע הזמן לנפץ את מונופול הרבנות"