בואו נתערב, כי מי שמצביע משפיע

בעידן הגלובאלי מעורבות חברתית אינה פריבילגיה או עיסוק לשעות הפנאי, אלא חובה של כל אחד ואחד מאיתנו.

אולי אלה רוחות של שינוי, שגורמות לרבים לחוש שהבחירות המוניציפאליות היום הן הזדמנות עבורנו, עבור כל אחד מאיתנו, לקום, ולהיות מעורב בתהליכים שישפיעו על חיינו מחר. העידו על כך המוני האמריקאים שחשו כי זו חובתם לקום, ולתמוך במועמד הראוי בעיניהם. במשך חודשים הם יצאו מבתיהם להתכנסויות המוניות, ולקחו חלק עמוק, בהלך הרוח החדש של אמריקה. לא מזמן הם קמו בבוקר למציאות חדשה, אותה רקמו במו ידיהם: נשיא שחור לאמריקה שטופת התקווה.

מעורבות – צו השעה

גם אנחנו יכולים. הבחירות המוניציפליות מאפשרות לנו לחרוט על דגלנו את צו המעורבות, לגבור על גלי הציניות של העם בישראל, ולבצע גם אצלנו שינוי בהלך הרוח והמחשבה. היום איננו יכולים עוד לומר, שמי שאיננו לוקח חלק בתהליך אינו מזיק לנו. להיפך, כל אדם שפוטר עצמו מלנצל את היכולת הטבועה בו לתרום, להשפיע על התהליכים של המערכת החברתית לה אנו שותפים, מונע מעצמו ומהחברה את התועלת, ואת כוחו לתהליך.

אנו חיים במציאות שבה אומות רקומות שתי וערב, ביחסי תלות כלכליים וחברתיים. הגלובליזציה הפכה את כולנו למארג אנושי אדיר, שבו לא רק אומות תלויות זו בזו, אלא גם יחידים. זו תקופה בה יחסי ההשפעה אינם זורמים בכיוון חד סטרי: מהממשל להמונים, אלא תקופה בה שינויים צומחים דווקא מלמטה. אחרי ככלות הכול, היום, יותר מתמיד, אנו עדים לכך שפרטים הם המעצבים את גורלו של הכלל. המשבר הכלכלי הנוכחי מחד, ובחירותו של ברק אובאמה מאידך, הן רק שתי דוגמאות בולטות לדבר.

ובדיוק בשל כך, סדר היום האישי והציבורי שלנו חייב להשתנות. עלינו להכיר בהיותנו איברים חיוניים בגוף החי שנקרא עם, ואין איבר בטל ואין חלק מיותר. כל אחד מאיתנו הכרחי לתהליכים המשותפים הללו, ומעורבות רגשית ופיסית כבר אינה בגדר פנאי או חשק, היא ההכרח החדש בעולם שבו כולנו תלויים זה בזה באופן שאינו ניתן להתרה.

אז היום, גשו להצביע. ומחר, החלו חותרים לשינויים משמעותיים יותר בדרך המחשבה

 והחיים. אין לנו ברירה. המציאות מחייבת אותנו לשנות את סולם הערכים החברתי שלנו – מחברה שמקדשת את האגו, לחברה שערכים של אהבה ודאגה הדדית עומדים בראשה. כי כבר הגענו לידי מצב שבו "טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במידת טובת היחידים שבכל העולם כולו", כפי שכתב בשנות השלושים המקובל וההוגה החברתי "בעל הסולם".

אחד האמצעים שעליהם הוא המליץ אז היה ליצור מערכת המתגמלת בפומבי את מי שדואג לאחרים. בדיוק כפי שהיום אנו מעניקים פרסים לאדם עבור הישגיו האישיים, עלינו להעלות על נס את התרומה לחברה. הצורך שטבוע בכל אחד מאיתנו להיות חלק מהחברה ולקבל ממנה חיזוקים, יעורר בנו רצון ליישם את ערכיה, אם רק נדע לתעל את השפעת החברה – האמצעי היחיד שעומד ברשותנו כאנשים, לעבר מטרה נעלה יותר, נוכל לנוע כחברה לעבר השינוי המיוחל.

התקופה שפוקדת אותנו כיום אינה פשוטה. אך אם נבין שכל אחד מאיתנו אוצר בתוכו את הכוח לתת את חלקו למערכת החברתית; אם רק נצליח לאפשר לתכונת האהבה והדאגה לזולת להשתחרר מבעד לשכבות הציניות והאגואיזם שכיסוה לאחרונה, נוכל להפוך לחברה מלוכדת, בעלת מטרה וחזון שיאחדו אותה בשנית. כיום, הבחירה במעורבות חברתית לשם שינוי סולם הערכים החברתי, כבר אינה בגדר בחירה. כיום מעורבות חברתית היא צו השעה.

הכותבת לילך בשן היא סטודנטית בקמפוס "קבלה לעם".

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il  ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"עזבו נשיא שחור, מה עם שיווין זכויות בסיסי?"

"האם היהודים מקופחים דווקא כאן בארץ?"

"דוסטויבסקי וטולסטוי מתהפכים בקברם"

"ומה עם טיפולים לחולי הסרטן שבצפון הארץ?"  

"למרות שזה לא 'סקסי', אני סוציאליסט גאה"

"הגיע הזמן לנפץ את מונופול הרבנות"

"פארק או פארקינג?"

"עתיד ירושלים תלוי בתושבים הצעירים"