רקוויאם לאדמירל
הבוקר צפוי עמי אילון, שנחשב פעם לתקווה הגדולה, לבצע את הזיגזג האחרון שלו. מי שלא רצה להיות שר - אבל רץ לתפקיד והסביר ש"המציאות מזגזגת" ינסה לשכנע מדוע עליו להצטרף למרצ. או למימד. או למסגרת אחרת
הבוקר צפוי פוליטיקאי אחד בודד לחזור על "מעשה שינוי". מול המצלמות בבית סוקולוב בתל אביב, יסביר עמי אילון, מי שנחשב במשך שנים מספר למבשר הפוליטיקה האחרת – את המהלך האחרון שלו. כשמאחוריו רק מיכאל מלכיאור וערימה של טעויות פוליטיות מביכות, ינסה אילון להסביר מדוע הוא עוזב את המפלגה שאליה הצטרף אך לפני ארבע שנים, מדוע הוא נשאר ערכי בשעה שאחרים כבר לא, ומדוע הוא חושב שהציבור רוצה אותו במקום אחר. נניח במרצ. או במפלגה חדשה, או במימד, או איפשהו בחלל הפוליטי.
זה לא נעים לראות מפלגה כמו מפלגת העבודה מתפרקת מנכסיה, במיוחד לנוכח נהירת הכוכבים לליכוד, והפופולריות של קדימה בראשות ציפי לבני. למרות זאת, אם בוחנים את התנהלותו של אילון מאז נכנס לכנסת, קשה לקבוע אם אכן מדובר בנכס, או שמא בנטל פוליטי שיכביד על כל יושב ראש מפלגה, שאינו תורם באמת למפלגה שבה הוא נמצא.
לאורך מעט השנים שהוא בפוליטיקה, עשה אילון את כל הטעויות האפשריות, זיגזג את עצמו לדעת, הכחיש וסתר את דבריו שלו עצמו, וקבע רמות חדשות של התנהלות פוליטית לא הגיונית. רק נכנס לכנסת, וכבר רצה להתמנות לשר, ומשהחליט עמיר פרץ להשאיר אותו בחוץ – נשבע לנקום. בראיון ל-ynet יצא אז נגד פרץ, והביע בוז מוחלט לאפשרות להתמנות לשר ללא תיק בממשלה.
כעבור שנה, אחרי שהפסיד לאהוד ברק בפריימריס במפלגת העבודה, אץ רץ אל הממשלה כשר ללא תיק, אחרי שבמהלך הקמפיין שינה את דעתו לפחות שלוש פעמים בעניין הצטרפותה של העבודה לממשלה בראשות אולמרט. "זה לא אני שמזגזג", טבע אילון את אחד המונחים המגוחכים בפוליטיקה הישראלית, "אלא המציאות".
בקיץ: שקל להתמודד מול ברק
רק לפני כשלושה חודשים, בעיצומו של הקיץ, הודיע בראיון נוסף ל-ynet , כי הוא שוקל להתמודד על ראשות המפלגה מול ברק. באותם ימים ממש, חשפנו כאן כי הוא ניסה לשכנע בכירים בעבודה לחבור לציפי לבני. ויש עוד: רק לפני חודש הבטיח ליועץ חדש כי הוא מתכוון להיות ראש ממשלה, ורק לפני שבוע עוד הריץ את אנשיו והכין אותם לפריימריס בעבודה, בעודו מנהל מגעים אינטנסיביים וחשאיים עם מרצ.
ההתנהגות המוזרה של אילון הדביקה לו את הכינוי "חייזר" בקרב בכירים במערכת הפוליטית - גם במפלגתו שלו. אם עמרם מצנע נחשב למנותק, הרי שאילון היה נשיא המנותקים: לכל אורך דרכו הפוליטית, היה אילון מלא בכוונות טובות וברצון טוב, אך שוטט לו בחלל הפוליטי הישראלי, בחיפוש אחר משהו שיעגן אותו בקרקע המציאות. עתה, משנחלש כוח המשיכה של מפלגת העבודה, ומשנותר אילון תלוש בחלל - הוא מבקש למצוא לעצמו קרקע מוצקה חדשה.
לא ברור אם יש מי שבאמת מעוניין בסחורה שיש לאילון להציע. במרצ כבר לא מתלהבים, בקדימה לחלוטין לא נופלים מהכסא, ואפילו אפרים סנה שומר נפשו מהרפתקה משותפת עם האדמירל. ההערכות הלילה היו כי בסופו של דבר, החיבור של אילון ומלכיאור למרצ ייצא לפועל. מבחינת אילון, מדובר ככל הנראה בסופה של ההבטחה הגדולה. מנהיג לאומי, ראש ממשלה – הוא כבר כנראה לא יהיה. אחרי כל כך הרבה טעויות, ואחרי שהוכיח כל כך הרבה פעמים כי בפוליטיקה הוא לא מבין – ספק אם יש לאילון תקומה פוליטית. לידו, אפילו אהוד ברק נראה הרבה יותר טוב.
לפנייה לכתב/ת 
