אמריקה תצא - איראן תיכנס
הוא סומך על אובאמה בטיפול בגרעין האיראני - אבל חושש מהרגע בו יממש את ההבטחה לסגת מעיראק; סבור שאין מנוס מכיבוש רצועת עזה לזמן מה - ומשוכנע שישראל שוגה כשהיא שמה את כל ה"ביצים" בסל האווירי של צה"ל. יובל שטייניץ, הביטחוניסט הכי קרוב לנתניהו, מתחיל לתפור חליפה
שטייניץ מעריך: "אובאמה ידבר עם האיראנים. אבל הידברות זו תהיה בטון מאוד אולטימטיבי; בדומה להידברות הקשוחה של ארצות-הברית עם שליט לוב ב-2003, שהביאה את קדאפי להפסיק את תוכנית הנשק הגרעיני שלו ולהתפייס עם המערב". ואם מאמצי וושינגטון והקהילה הבינלאומית ייכשלו - אני שואל. באופן מפתיע, חולק שטייניץ שבחים לאופן שבו הכינו שלוש הממשלות האחרונות בישראל את צה"ל להתמודד באופן עצמאי עם איום הגרעיני האיראני. הוא מציין לטובה במיוחד את תרומתו של אולמרט כראש ממשלה בעניין זה. אבל כשהוא נשאל אם תיתכן פעולה צבאית ישראלית לסיכול תוכניתה של טהרן, נזהר שטייניץ מתשובה מפורשת: "לא נכון להתבטא בדבר מישור הפעולה הצבאי. אבל אין לי ספק שכל תעשייה גרעינית בעולם יכולה להיות מושמדת בפעולה אווירית". עמום אבל די ברור.
אבל שטייניץ אינו רגוע לגמרי ביחס למדיניותו המזרח-תיכונית של הממשל האמריקני הבא. מה שמדאיג אותו זו כוונתו המוצהרת של ברק אובאמה להוציא את הכוחות האמריקניים בתוך 16 חודשים מעיראק. "אם וכאשר זה יקרה", הוא אומר, "אנו עשויים לעמוד בפני חזית מזרחית חדשה, שבה יוצבו יחידות צבא ואוויר איראניות גדולות בסוריה ובלבנון. ממשלת עיראק, בלי הכוחות האמריקניים, לא תמנע מעבר כוחות איראניים דרך שטחה לכיוון ישראל". התפתחות אפשרית כזאת מחייבת לדעתו של ד"ר שטייניץ "חשיבה מחדש על דוקטרינת הביטחון שלנו".
שטייניץ נחשב ל"אידיאולוג הביטחוני" בחוג בכירי הליכוד המקורב לבנימין נתניהו. עד לאחרונה הוזכר שמו כאחד המועמדים לתפקיד שר הביטחון בממשלת ליכוד, אם תקום. אבל זרם הנוהרים למפלגה ערב הבחירות הקטין את סיכוייו. יש לו כעת לפחות שלושה מתחרים רציניים על התיק: האלוף (מיל.) יוסי פלד, השר לשעבר דן מרידור והרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון. שלא לדבר על אהוד ברק, אם אחרי הבחירות יקים ביבי ממשלת אחדות לאומית. אף-על-פי-כן, צריך להיות לציבור ולמערכת הביטחון עניין רב במשנה הביטחונית-מדינית שמציג ד"ר שטייניץ, המייצגת במידה רבה את תפישתו של יו"ר התנועה - ואולי ראש הממשלה הבא.
בתחום האסטרטגי-מבצעי סבור שטייניץ, כי ישראל תצטרך ליזום כבר בשנה הקרובה מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה. צה"ל צריך לדעתו לכבוש לזמן קצר את הרצועה או חלקים ממנה, להרוס את התשתיות הצבאיות של החמאס ולשים קץ להברחות בציר "פילדלפי". אחר-כך לצאת ולשמר באמצעות פעילות נקודתית את הישגי המבצע הנרחב. "מבצע כזה נחוץ לא רק בגלל הקסאמים על שדרות", הוא אומר, "אלא בעיקר כדי לסכל את הכוונה האיראנית להפוך את חמאס לחיזבאללה ואת רצועת עזה לדרום לבנון. אסור לנו להרשות שלאיראן יהיה בסיס צבאי מול מרכז מדינת ישראל. לכן נצטרך להיכנס ולרסק את חמאס". שטייניץ מודה שאין לו מרשם מדיני שיביא לחיסול שליטת חמאס ברצועה גם אחרי מבצע צבאי ישראלי. להערכתו, ימשיכו חמאס והרצועה להוות בעיה צבאית ומדינית לישראל לאורך שנים.
במקום עליונות אווירית - סימטריה
בצפון, פוסק שטייניץ נחרצות, "מדינת ישראל לא צריכה ליזום מלחמת-מנע נגד לבנון או נגד סוריה. אבל עלינו להגיב בתקיפות אם תהיה התלקחות". זאת למרות ההתעצמות הצבאית הסורית, והתעצמות חיזבאללה בעשרות אלפי טילים ורקטות, המאיימים על עורף מדינת ישראל. אבל אם חיזבאללה יפרוש בלבנון מערך נגד-מטוסים, "זה יחייב פעולה שלנו". בעיית הטילים והרקטות שבידי סוריה, חיזבאללה וחמאס רק תחמיר, מעריך ד"ר שטייניץ. פחות מהכמות, מדאיג אותו בעיקר השיפור בדיוק: "לא רק שתהיה להם יכולת לפגוע ולהרוס בכל שטח מדינת ישראל, אלא שיוכלו לפגוע בדייקנות מירבית במתקנים צבאיים קריטיים ותשתיות לאומיות רגישות, באמצעות ראשי קרב מונחי לוויין שיש או שיהיו בידם. נוצרה סימטריה בינינו לביניהם, המבטלת את יתרונות העליונות האווירית של צה"ל. אנחנו מפציצים בביירות - הם מפציצים בחיפה".
סיור בצפון עם נתניהו (צילום: דורון גולן)
שטייניץ חושש שיכולתו של חיל-האוויר לפעול תוגבל בשל מציאות זו ובשל מערכות הנ"מ החדישות שסוריה וחיזבאללה ירכשו ברוסיה. לכן הוא דורש לשנות את מדיניות בניין הכוח המקובלת כעת על צה"ל ומערכת הביטחון: במקום להשקיע נתח ניכר מהמשאבים בבניין הכוח האווירי, הוא מציע להשקיע בזרוע היבשה ובחיל הים. ראשית, הוא דורש להשקיע ולהאיץ את הפיתוח וההצטיידות במערכות הגנה מפני רקטות וטילי קרקע-קרקע לטווח בינוני וארוך. החשובים בעיניו הם מערכות "קלע דוד", "חץ 3" והלייזר. לדבריו, הוזנחו הפיתוח וההצטיידות במערכות אלו בצורה פושעת.
שנית, הוא מציע שצה"ל יצטייד במאות ואלפי טילי קרקע-קרקע מדויקים
מתוצרת התעשיות הצבאיות הישראליות. טילים כאלה קיימים כבר ומוכנים לשימוש, ה"לורה" למשל, או הטיל "אקסטרה" המגיעים לטווחים של 500-300 ק"מ בדייקנות שאינה נופלת מזו של חימוש אווירי מונחה ומדויק. הוא מציע להקים "כוח טילי קרקע-קרקע" צה"לי במסגרת זרוע היבשה, ומגנה את מה שהוא מכנה "הדוֹגמה של צה"ל, הרואה בכוח האווירי חזות הכל. כמו הצבא הפולני, שהסתער עם פרשים על השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה". בנוסף לכך מציע שטייניץ לבנות את הכוח הימי של צה"ל באופן שיאפשר שיגור טילים מספינות לעבר מטרות קרקע מרוחקות בסוריה ולבנון. "כך נחפה על היעדר עומק אסטרטגי ועל פגיעות העורף שלנו לטילים ולרקטות של האויב".
ומה בדבר מו"מ מדיני? כאן חוזר שטייניץ על העמדות השגורות של הליכוד: אין מקום למו"מ על הסדר קבע עם הפלסטינים כל עוד מאיים חמאס להשתלט על השטחים, וארגוני הטרור לא פורקו מנשקם. במקום זה צריך להידבר עם הרשות הפלסטינית על שלום כלכלי ועל שיפור מצב הביטחון בשטחים. מו"מ עם סוריה צריך להתקיים רק אחרי שדמשק תפסיק לחמש את חיזבאללה ולתמוך בארגוני הטרור הפלסטיניים הפועלים בשטחה, ותתנתק מאיראן. השלום עם שכנינו המיידיים, על פי שטייניץ, צריך לחכות עד ליום שבו יוסר כליל איום הגרעין האיראני. רק אז יאבדו הקיצונים בקרב הפלסטינים, סוריה וחיזבאללה תקווה - ויהיו מוכנים לפשרה אמיתית.